הסרט "אחוזת דאונטון" הוא הפרק הכי חלש בסדרה האהובה

פרק הסיום של "אחוזת דאונטון", ששודר בסוף 2015, קשר יפה את אחרוני החוטים העלילתיים שנטוו במהלך שש עונות הסדרה. המלודרמה היוקרתית על המשפחה האריסטוקרטית התרחשה לפני, במהלך ואחרי מלחמת העולם הראשונה, והסתיימה, כמקובל, בחתונה. נפרדנו ממנה מסופקים רגשית, ובתחושה שכל העניינים הפתוחים נסגרו. והנה, פחות מארבע שנים אחרי, אנחנו מקבלים עוד פרק, הפעם בפורמט קולנועי, שנכתב על ידי יוצר הסדרה ג'וליאן פלוז ומככבים בו כל השחקנים המקוריים. הוא מתרחש ב־1927, כשנתיים אחרי אירועי הפרק הקודם, ובו אנחנו מגלים שבאמת לא נשאר מה לספר.

דרך אפשרית להתניע את הדרמה מחדש הייתה להמית את אחד מגיבוריה, כפי שנעשה בסדרה עצמה יותר מפעם אחת. אופציה אחרת הייתה להתמקד באחת הדמויות ולהעמיק את סיפורה. אבל הסרט נישא על אדי הנוסטלגיה לסדרה ואינו מעז לעשות שום דבר שיאתגר אותה. הוא נשאר על פני השטח, וככל שהוא נמשך מתברר שהוא לא יותר מסרח עודף סתמי למדי.

"אחוזת דאונטון", הסרט

האירוע שמחולל את הסרט הוא ביקור המלך ג'ורג' החמישי וזוגתו מרי באחוזה של משפחת קרולי. כל המשרתים נרגשים לקראת הביקור עד שמגיעים המשרתים מהארמון ודוחקים אותם הצידה. זה הקונפליקט המרכזי והוא אינו מהותי דיו להחזיק סרט באורך שעתיים. המתח בין המשרתים שאנחנו מכירים ואוהבים לבין הפולשים הסנובים עשוי, אולי, להעלות חיוך חולף על שפתותיהם של הצופים האדוקים של הסדרה, אבל קשה להאמין שצופים חדשים ימצאו בו עניין.

פמליית המלך כוללת דמויות ממעמדות שונים, שאחת מהן נוצרה כדי לשמש כאובייקט אהבה לקרוב המשפחה היחיד שנותר פנוי. הקו העלילתי הרזה, שנרמז בטריילר, סובל מקוצר הזמן של הסרט הלא קצר הזה. סיפורי האהבה בסדרה הבשילו לאט, על פני פרקים רבים, התמודדו עם מכשולים מעמדיים ואישיים, וכשסוף סוף נחתמו בנשיקה ובאישור חברתי שסימן שהזמנים משתנים, ליבנו החסיר פעימה. ואילו בסרט אנחנו מקבלים סיפור אהבה בהילוך מהיר – מפגש מבטים, רבע שיחה במסדרון, והופ השניים כבר מתנשקים ומקבלים את ברכתה של דיים מגי סמית. הזריזות שבה זה קורה מנטרלת כל אימפקט רגשי פוטנציאלי. אנחנו נשארים רק עם הפאנצ'ליין של סמית, הלא היא הכוכבת הבלתי מעורערת של הסדרה, וההצדקה היחידה לראות את הסרט, שגם בו היא מקבלת את המשפטים הכי טובים.

הטריילר לא מגלה שלקאסט צורפה אימלדה סטונטון, בדמות קרובת משפחה שבינה לבין סמית יש קונפליקט על הירושה. סטונטון היא שחקנית דגולה שוודאי תזכה בתואר אצולה כמו שותפתה למסך, אבל היא לא מקבלת הזדמנות של ממש להותיר רושם. נדמה שיותר זמן מסך מוקדש לצחצוח הבית לקראת בוא המלך מאשר לפיתוח הדרמה של דמותה.

פרט לאורחים הסרט מובל על ידי הדמויות המוכרות מהסדרה, שנשארות הדמויות המוכרות מהסדרה ואינן זוכות לפיתוח חדש. לכמה מהן סופק קונפליקט קטן ולא נורא מעניין (האחות אדית, לדוגמה, לא רוצה שבעלה יצטרף למסע עולמי של בן המלך וישאיר אותה לבד). הכי הרבה פוטנציאל יש לקו העלילתי שסופק למשרת ההומו בארו, אבל הוא אינו אמיץ דיו ונפתר בקלות יתרה.

ככלל, סרטים המבוססים על סדרות טלוויזיה ששידורן הסתיים לא מזמן, כמו "סקס והעיר הגדולה", לרוב נטולים הצדקה דרמתית אמיתית לעצם קיומם. "אחוזת דאונטון" אמנם יותר סימפטי מצמד הסרטים האיומים על ארבע החברות מניו יורק, אבל בעיית היסוד דומה, ולכן הוא קצת, איך נגיד את זה, משעמם.

ציון: 3/5
סרט על: פמליית המלך מגיעה לבקר באחוזת המשפחה מהסדרה האהובה
ללכת? פרק חלש יחסית. עדיף לשוב ולצפות בסדרה עצמה

Downton Abbey בימוי: מייקל אנגלר. עם מגי סמית, יו בונוויל, אימלדה סטונטון, אלן ליץ'. בריטניה 2019, 122 דק'