בדקנו את הסטטיסטיקה: כך תנצחו ב"בואו לאכול איתי"

טיפ שלנו: תהיו נחמדים. "בואו לאכול איתי" (צילום מסך: כאן 11)
טיפ שלנו: תהיו נחמדים. "בואו לאכול איתי" (צילום מסך: כאן 11)

עם סיום העונה השישית של ריאליטי האוכל של כאן 11, יצאנו לבדוק את הנתונים ולהבין האם להיות עשיר עוזר לנצח, איך גיל המשתתפים משפיע על הציון, באיזה יום הכי כדאי לארח ומה הסיכוי שאוכל ביתי יתן לכם יתרון ועוד. בואו לנתח ולנצח איתנו

23 בספטמבר 2022

מה עשינו?

לקחנו את 54 משתתפי שתי העונות האחרונות של "בואו לאכול איתי" (לא כולל טל שפרש באמצע השבוע האחרון וחנה, שהחליפה אותו), פירקנו אותם לגורמים – גיל, מצב משפחתי, הצלחה בתחרות, יום האירוח – והוספנו חלוקה בינארית ודי סובייקטיבית של מידת נחמדותם, רמת החיים שלהם (גבוהה/פחות) וסוג האוכל שהכינו (ביתי/יומרני יותר). על הדרך גם בדקנו איך מתחלקות הנקודות בהתאם לסוג הארוחה המוגשת – חלבית-דגית, בשרית או צמחונית/טבעונית. את כל זה הכנסנו לאקסל משוכלל בתקווה להבין קצת יותר טוב מה סוד ההצלחה של מנצחי "בואו לאכול איתי". ויצרנו את המתמודד האולטימטיבי. ככה תנצחו ב"בואו לאכול איתי".

ביחד אנחנו יכולים לנצח. "בואו לאכול איתי", צילום מסך/כאן 11
ביחד אנחנו יכולים לנצח. "בואו לאכול איתי", צילום מסך/כאן 11

תעברו את גיל 35

הגיל הממוצע של משתתפ.ת בעונות האחרונות של "בואו לאכול איתי" הוא 41, כשהמתחרה הצעירה ביותר הייתה בת 22 והמבוגר ביותר בן 75. גם רוב המנצחים בעונות השונות עברו את גיל 40, כששניים מהמנצחים סימנו את גיל הזכייה המינימלי – 32. אולי זה הניסיון שנצבר עם הגיל, אולי רמת החיים המתבקשת מגילאים בוגרים יותר, אולי סתם כולנו מחפשים תחליפי הורים וסבים. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה.

תביאו ילדים

רק שלושה מבין 11 המנצחים.ות ברשימה שלנו לא הביאו ילדים לעולם. תכלס, זה מתבקש – 66 אחוז מהמשתתפים בעונות הם הורים לילדים, מהורים צעירים לזאטוטים ועד לסבים וסבתות שילדיהם עזבו את הבית מזמן. זאת ועוד, בישול זה תחביב קלאסי להורים – אם כבר יש בבית יצורים קטנים שדורשים האכלה ופינוקים ללא הרף, מובן מאליו שתצטרכו ללמוד לתפעל מטבח. אם כי כמות הילדים והנכדים לא בהכרח משפיעה על ההצלחה בתחרות – ברוריה ניצחה בשבוע ירושלים של העונה הנוכחית כסבתא ל-50, אבל יש גם דוגמאות הפוכות, כמו ליאת מעונה 5 שגידלה 12 ילדים אבל בתוכנית הגיעה רק למקום רביעי.

טוב שלחצה על הילדים להביא נכדים. ברוריה. "בואו לאכול איתי". צילום מסך/ כאן 11
טוב שלחצה על הילדים להביא נכדים. ברוריה. "בואו לאכול איתי". צילום מסך/ כאן 11

תכינו קומפורט פוד

לא בדקנו את העו"ש של כל משתתפי התוכנית, אבל הערכה גסה וקצת משחקי ממוצעים גילו לנו ש-68 אחוזים מהמשתתפים בתוכנית נהנים מרמת חיים גבוהה. נתון אחר שהערכנו היה איזה אוכל ניסו המתחרים להגיש לאורחיהם – כזה שיכול לענות להגדרה של "אוכל ביתי" או משהו יומרני, מתוחכם או "פלצני" יותר. הרוב נוטים לכיוון הביתי – 61 אחוז מהמתחרים, ליתר דיוק. אם נסתכל ספציפית על 11 המנצחים והמנצחות שלנו נגלה שכולם חוץ משניים עוברים כאנשים שחיים בגבוה, אבל סוגי התפריטים מתחלקים מעט יותר שוויונית: שישה ניסו לכוון למחוזות קולינריים יומרניים, בעוד חמישה העדיפו אוכל ביתי.

צ'יפס זה אוכל מנחם, לא? שיטות הבישול של אלכס שולץ "בואו לאכול איתי". צילום מסך/ כאן 11
צ'יפס זה אוכל מנחם, לא? שיטות הבישול של אלכס שולץ "בואו לאכול איתי". צילום מסך/ כאן 11

בגלל שהגבול בין שתי ההגדרות כל כך דק, ניסינו להבין על בסיס אופי התפריטים מה נוטה להרשים את האורחים יותר. המסקנה הלא-ממש-מבוססת-סטטיסטיקה שלנו היא שתפריט מנצח יורכב, לרוב, מאוכל מנחם, נטול יומרות וקליל, בלי תפריטים מתפייטים מדי. קחו לדוגמה את שבוע תל אביב בעונה הקודמת: ירון, שמתגורר במגדל, שלף את התותחים הכבדים והגיש מנות מפונפנות ועמוסות מרכיבים. אך המנצח של השבוע היה בכלל גיא, שאמנם השקיע בבשר טוב וטכניקות מיוחדות, אבל בחר מנות שקל להבין ולאהוב: מרק תפוחי אדמה, אסאדו ומאפה בננה שוקולד. עוד דוגמה – המורה שרון משבוע דן והשומרון, שלא בילבלה את המוח עם דיבורים על מידות עשייה ופשוט הרימה לכולם עם ארוחה מקסיקנית, כולל צ'ורוס.

תמצאו קצב טוב

רק שלושה מתמודדים.ות בעונות שסקרנו (5.55%) בחרו לוותר לגמרי על בשר מכל סוג שהוא ולהגיש ארוחה על טהרת הצמחונות. 11 משתתפים ניצלו את הלופ-הול בהלכות הכשרות והכינו תפריט חלבי-דגים (20.4%). כל השאר, שזה לא פחות מ-42 ארוחות, היו בחזקות בשרי. קצת קשה להכריע על ההישגים של ארוחות כאלה כשיש פער כל כך גדול בין אורך הרשימה, אבל מבין שלוש האופציות דווקא החלביים-דגיים קיבלו את ממוצע הנקודות הכי גבוהה – מעט יותר מ-29 נקודות. הבשריים השיגו בממוצע 27 נקודות והצמחו-טבעונים רק 25. מיותר לציין שאף אחד מהשלושה לא ניצח באותו שבוע. ישראלים אוהבים בשר וב"בואו לאכול איתי" רואים את זה במיוחד – אפילו בחירה בכבש או בעוף יכולה להוביל תגובות כמו "איפה הסטייק שלי". ובכל זאת, גם לנבחרת הימית יש כמה מנצחים משלה – דוגמאת שחר מנהריה שהרים ארוחה יוונית עם מנות מהים וגם להגיש עוגת גבינה חלבית לקינוח.

אל תארחו ראשונים

הניחוש המקורי שלנו היה שהיום החלש ביותר לאירוח הוא יום ראשון, בגלל היעדר הפרופורציות שמקשה על המשתתפים לדעת למי שווה לפרגן כל עוד אפשר (#צדק_לפיני). בתכלס, מסתבר שההבדלים לא כל כך גדולים, אם סופרים ממוצע כללי של כל המתחרים בשבוע. הימים החזקים בממוצע לאירוח הם שלישי וחמישי שבממוצע מזכים את המארח בכ-28 נקודות, כשכל השאר נמצאים סביב 27 נקודות, עם פערים זעירים ביניהן.

לא נשכח ולא נסלח. פיני. "בואו לאכול איתי". צילום מסך/ כאן 11
לא נשכח ולא נסלח. פיני. "בואו לאכול איתי". צילום מסך/ כאן 11

אם מסתכלים אך ורק על נצחונות קשה להכריע חד משמעית האם קיים יום מועדף – ימי ראשון ושני סיפקו לנו רק מנצח אחד כל אחד, שלישי וחמישי תרמו שניים והיום הרביעי מוביל עם שלושה.

תהיו נחמדים, אבל באמת

יש מצב שאנחנו סתם טיפוסים לבביים, אבל 72 אחוז מהמשתתפים בשתי העונות זכו מאיתנו לחותמת "טיפוס נחמד", כולל 11 המנצחים. ההגדרה של נחמדות ב"בואו לאכול איתי" היא מורכבת – כי בסוף כולם מרכלים, רבים עם מישהו או מגלגלים עיניים לשמע אמירה ביזארית. ועדיין, לרוב קל לזהות מי באמת נחמד ומי מנסה את הטריק הזה של להתנחמד ביום האירוח כדי לקבל נקודות ואז לריב עם כולם בשאר השבוע.

"בואו לאכול איתי" (צילום מסך: כאן 11)
"בואו לאכול איתי" (צילום מסך: כאן 11)

אבל מה זה בעצם לנצח?

תשמעו, מקום ראשון ב"בואו לאכול איתי" לא סידר אף אחד בחיים, לא כלכלית ולא קרייריסטית. הפרס עצמו הוא סמלי לגמרי ואנשים נאבקים על הנצחון בשביל הכבוד העצמי, הספורטיביות והאגו – לא כי באמת כל כך חשוב להם לקבל חופשה בחינם. וכאן נשאלת השאלה מה בעצם אתם רוצים להיות – זה שמקבל את הזכות להשוויץ לחברים? המתחרה הבלתי נשכח שיוצר שיחת ברזייה? או משתתף בעונה הבאה של האח הגדול? כי אם החלום שלכם הוא אחד משני האחרונים, אתם מוזמנים להתעלם מכל העצות הנ"ל. פשוט דחפו משפטים קליטים וחרטוטים ברוח "לא נוגעת בבשר יפה שלי", תכינו אוכל בינוני או אפילו גרוע (היוש, תאירה והג'לי העצוב), תריבו עם כולם, תשתכרו כל ערב ותעשו כיף. כולם אוהבים לראות אנשים שכיף להם.