לאהוב שוקולד, לאהוב וויסקי, לאהוב את ולנטיינ'ס

החיים עצמם: שוקולד

אני ושוקולד לא תמיד היינו חברים. אפשר לומר להיפך, שוקולד היה הנמסיס בבית. גדלתי בחיפה, אבי ז"ל היה חולה סכרת, ניסה לשמור על בריאותו ובריאותנו ועל החשק העז למתוק על ידי הוצאת כל  המתוקים מהבית לאלתר. במקסימום החגיגות שלנו הוגשה שורה של שוקולד פרה מריר. ביום חג הוא היה טומן בחצי פיתה שורה של קוביות שוקולד, תחליף גנרי לממרח שוקולד שהארונות במטבח לא זכו להכיר. אמא היתה ממיסה טבלת שוקולד עם מרגרינה על האש כציפוי לעוגה כושית (טרום המצאת הפוליטקלי קורקט). בביקורים שלי בעבודה של אמא, בבנק בעיר התחתית, קיבלתי את הפיצוי שתורגם לחטיף טורינו או רבע לשבע מהשק"ם המקומי. כך נראו סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים בהסתכלות המיקרו-אישית ומשפחתית שלי.

ובארץ מה היה? אותו דבר ויותר גרוע. מצב השוקולד היה מריר יותר מהמונח שלו. "ממרח בטעם שוקולד", השחר העולה, צמקאו ו"טבלה בטעם שוקולד" שלטו ברובריקה הזאת. "שוקולד מריר מעולה", תקן ישראלי לשוקולד מעל 46%, רק המחיש את עומק המשבר (ואם זה מעולה, אני לא רוצה לחשוב על איזה שוקולד הוא עוד מתנשא). רבים האמינו ששוקולד רוזמרי ונשיקולדה הם פסגת האיכות והפרה חייכה ושלטה. באמצע שנות התשעים המצב החל להשתפר, פה ושם נראה שוקולד איכותי: מטבעות שוקולד משובחים ואף יבוא של שוקולד בלגי ואיטלקי לארץ. אני לעומת זאת התגייסתי לצבא הגנה לישראל, שם יצא לי להכיר את השוקולד המוסדי, שלא נופל באיכותו מהקפה המוסדי ואת שנייהם יחד כדאי למדר.

פולי קקאו מבית טוב. אלי טראב (צילום: אפיק גבאי)

אם נחזור למה שקרה בארץ, 60 ו-70 אחוזי שוקולד החלו להתגלות ביחד עם העליה הבלגית – כניסתם של פרוייבל, קאליבו ובארי לארץ – והיה ניתן למצוא אותם בחנויות לצורכי קונדיטוריה, עוד המצאה של הניו אייג' של תחילת המאה. כמה שנים לאחר מכן חברת ולרונה הצרפתית והיוקרתית גיששה את דרכה לארץ. השמועה אומרת שרביבה אפל ז"ל, קונדיטורית העל, הפעילה לחץ פיזי מתון על אבי פורת ז"ל, לימים היבואן הראשון של ולרונה לישראל, ובזכותם זכינו לאקלם את העולה הדרום צרפתי הזה בארץ הקודש. החלוצים האלו הבינו שרק שחקן אחד יכול לקחת את ישראל להתחרות כראוי בליגה האירופאית והפריסאית בפרט.

בדיוק באותה תקופה פתחתי את "קרדינל" כעסק ביתי וקטן בחיפה, הייתי מקבל ארגז של שוקולד גולמי ובמשך כמה שבועות הייתי מייצר מהארגז פרלינים וטבלאות שוקולד כאלו ואחרות. כיום, לצורך ההשוואה, ארגז כזה מחזיק אצלי כמה שעות. עם יבוא השוקולד האיכותי ותחילת שנות ה-2000, בניצוחם של ג'ולייט בינוש וג'וני דפ (בסרט "שוקולד" כמובן) הפרלינים והטראפלס נכנסו לחיינו. ייקח עוד זמן עד שהציבור יפסיק לקרוא לפרלין "קוביית שוקולד" אבל העתיד נראה ורוד או בגוונים של חום כהה. 

ולנטינו הקדוש: אימוג'י לב

כמה שנים מוקדם יותר, במאה השלישית, בתאריך המדויק להחריד 14 בפברואר, מרכז העיר של רומא העתיקה רועש ומלא אדם. הקדוש ולנטינוס נתפס בשלשלאות כבדות. הסיבה: המרת דתם של חיילים רומים נוצרים על ידי נישואין. הוא נכלא מאחורי סורג ובריח בפקודתו של הקיסר קלאודיוס השני. במהלך שהותו בכלא טופל על ידי בת הסוהר, היא סייעה לו בהחלמה מעיוורון והוא מצדו התאהב בה בשגעון. כל הקלישאות הסתדרו בשורה אחת והובילו אותו לכתוב לה מכתב תודה ולחתום בצמד המילים "שלך, ולנטינוס". משם דרכו להיות פטרון האוהבים היתה קצרה וחג האהבה נחקק על שמו.

וויסקי, ולרונה, ולנטיינ'ס. שלושת הו"וים (צילום: אפיק גבאי)

במאות הבאות החג הרומנטי ביותר הפך לחג של מחוות אהבה רומנטיות. אבל לא רק – גם ילדים בבתי הספר באנגליה נהגו להשאיר ממתקים לחבריהם בעילום שם. הרבה חגים נוצריים התדפקו על דלתותינו אבל משום מה דווקא וולנטיינ'ס דיי עלה על האוטובוס תגלית הנכון, עשה עלייה ונקלט טוב יותר מאשר אחיו היהודי ט"ו באב.

עונת החורף היא שעתנו היפה של יצרני השוקולד, וולנטיינ'ס הוא הצו 8 המובהק שלנו בעונה הזאת. אחת המתנות הכי נמכרות לחג האוהבים, הנוצרי והיהודי, היא מארז של פרלינים וטבלאות שוקולד ומה לא. בשנים המוקדמות כל הקלישאות היו נכונות: בונבוניירה ופרחים, פרלינים בצורת לב באריזה אדומה והעניין סגור. עם כניסתו של שוקולד בעבודת יד לתודעה, איכויות הפולים, אחוזי הקקאו הגבוהים והקווים הנקיים והמדויקים, נכנסה האלגנטיות והיצרתיות לתמונה.

הרמוניה מקאלן וג'ורדי רוקה

רגע לפני ולנטיינ'ס, מותג הוויסקי פרימיום המוערך מקאלן קרא אותנו לדגל, ולראשונה בארץ התאגדנו נבחרת יצרני שוקולד ישראלים תחת מארז פרלינים אחד. את מארז הפרלינים המיוחד, ובו עשרים וחמישה פרלינים יוצאי דופן, ניתן יהיה להשיג רק בחניות פופ-אפ מעוצבות שיפתחו בבת אחת, החל מה-1 לפברואר (היום) ולמשך שבועיים שלמים, במספר חללים לממכר משקאות הפזורים בכל רחבי הארץ ובתל אביב.

בעקבות ולנטינוס הקדוש. אלי טראב (צילום: אפיק גבאי)

החלטנו לנסות ולבטא את רוח השוקולד הישראלית, ויחד עם איקה כהן, אורה שביט, עודד מקסימוב ודוד זרביב יצרנו כל אחד בנפרד ארבעה פרלינים שמייצגים את השפה האישית שלנו. בנוסף, כל אחד מאיתנו יצר פרלין אחד שכולו בהשראת Harmony – סדרת בקבוקי 'מקאלן' חדשה וייחודית, פרי שיתוף הפעולה של מותג הוויסקי והשף בעל שלושת כוכבי המישלן ג'ורדי רוקה, שמושקת כעת במהדורה מוגבלת וכולו בסימן קקאו.

טרנדים לוהטים וחזרה למקורות 

מדינות עולם שלישי הן המגדלות העיקריות של פרי הקקאו. החקלאים, לעיתים, לא טעמו שוקולד מעולם. לרוב מעבירים את הקקאו במסעות ימיים ארוכים עד להגעה לנמלים ופריקה ומעבר למפעלי השוקולד. הסיפור עלול לגרום לקקאו להגיע באיכות פחותה אחרי המסע הארוך, להוריד מערכיו התזונתיים ואף לגרוע מאיכותו.

כיום מתחזקת מגמה מדהימה של מסחר ישיר, שבה החקלאים בונים מפעלי שוקולד ליד מטעי הקקאו והשוקולד הגולמי מיוצר באזור הגידול – מעבר לאיכות המוצר יש ערך מוסף מדהים של תגמול כספי למגדלים ומקומות עבודה ראויים במדינות עולם שלישי, ובעיקר שוקולד שהוא הרבה יותר משובח. 

בד בבד ישנה מגמה נוספת של שוקולד Bean to Bar – הרבה יצרנים ואפילו אנשים פרטיים בבית מיצרים בעצמם שוקולד משלב פולי הקקאו הגולמיים, הזדמנות להכיר ולהשפיע על השוקולד מהמקום הכי ראשוני שלו כפולי קקאו עד למוצר הסופי שלו כטבלת שוקולד נוצצת. רק אל תקראו לו "חומר גלם". זה חומר של אהבה.