המוזה בת אלפי השנים: הרומן הממושך והלוהט בין אמנות וקנאביס

ההיסטוריה היא דבר מטורף, אמנות היא דבר מטורף, ושתיהן הולכות יד ביד עוד משחר הציוויליזציה. בדרכן הארוכה הן פגשו חבר טוב שליווה אותן לאורך המסע כולו כמעט: צמח הקנאביס. לא רק שהשפעתו הידועה מביאה איתה את המוזות ליוצרים רבים לאורך ההיסטוריה, אלא שהוא משמש גם כחומר פיזי ליצירה עצמה: הניירות הראשונים עליהם ציירו בסין, צבעי השמן הראשונים שהופקו מערבוב שמן זרעי קנאביס בחומרי צבע טבעיים, הבדים הראשונים שנמתחו על מסגרות עץ כדי שיציירו עליהם (לכן קוראים לבד קנבס).

ההשראה שצמח הקנאביס מביא איתה ליוצרים לא תמיד מתבטאת באופן ישיר באמנות שלהם, אבל יש קטגוריה שלמה של אמנים ואומנים שיוצרים אמנות ייחודית במינה, כזו שסובבת סביב הצמח המופלא, עוסקת בו ולפעמים אף עשויה ממנו. בעשורים האחרונים, עם השינוי בגישת הממסד לצמח הקנאביס, הפכו אמנות ואומנות הקנאביס לפופולריות מאוד עם וייב סביבתי חזק, אבל אם נדמה לכם שזה סיפור של המאה ה-21, כדאי שנצא רגע למסע אל ראשית הציוויליזציה. תביאו מים ומצב רוח טוב.

ד"ש מלפני עשרת אלפים שנה. ציור עלי הקנאביס במערת קיושו (צילום: ויקיפדיה)

איפה הכל התחיל? תנו לסינים וליפנים לריב על זה

מקורו של הקנאביס הוא במרכז אסיה. השימוש במריחואנה, בעיקר בזן הסאטיבה, הגיע לסין בסביבות 10,000 שנים לפני הספירה. קצת מאוחר יותר, באי קיושו שביפן הניאוליתית, נוצר על ידי אמן קדמון ציור מערה שנחשב לתיאור החזותי הקדום ביותר של קנאביס. הציור מציג את העלים המוכרים כל כך, ולצידם מראה של עשן, חיה ואדם. באותה התקופה, זרעי קנאביס שימשו כמקור מזון, ענפיו לחומר סיבים לאריגת בגדים וגם, אל תהיו מופתעים, פרחיו ועליו שימשו חומר עישון.

ציור המערה הזה השיק את הטרנד ברחבי העולם העתיק כולו, ולאורך אלפי שנים שימש הצמח מגוון של תרבויות גם בטקסים דתיים וביצירות אמנות רבות. רוב אמנות הקנאביס העתיקה עסקה בעיבודים חזותיים של אלים ואלות קנאביס, שנראו במצרים, מזרח אסיה, הודו ומאוחר יותר התפשטה התופעה גם לאיזורי מרכז אירופה ודרום אמריקה. 

הדיוקן האלמותי של מאגו (מתוארך למאה ה-12 לספירה. צילום: ויקיפדיה)

ד"ש מהמאה השנייה לספירה: אלת הקנאביס הסינית

האלה האסייתית מאגו, שזכתה לפופולריות גדולה ברחבי המזרח הרחוק לאורך אלפי שנים – הייצוגים הויזואליים הראשונים שלה התגלו מהמאה השנייה לספירה), מקושרת גם היא קשר עז לקנאביס. היא מתוארת באלפי ציורים לאורך השנים כשהיא עמוסה בדוגמאות בוטניות, כמו בציור המופיע כאן למעלה שכותרתו "דיוקן המאגו האלמותית", המתוארך לשושלת סונג של המאה ה-12. מאגו היא האחראית על "סם החיים" ומגינת הנשים לפי המיתולוגיה הסינית. בספרות הסינית היא מתוארת כאישה צעירה ויפה עם ציפורניים ארוכות דמויות ציפורים, בעוד מיתוסים מוקדמים מסמנים אותה כשוכנת מערות. שמה מחבר שתי מילים סיניות נפוצות: ma ("קנאביס") ו-gu ("דודה; עוזרת"). התרגום לאנגלית הוא בעייתי, ונע בין כוהנת קנאביס לאלת קנאביס, אבל עם יופיים של הציורים קשה להתווכח.

האלה סשהת, 1919-1875 לפני הספירה (צילום: מוזיאון ברוקלין, קרן צ'ארלס אדווין וילבור)

מצרים הפרעונית: מוזת הקנאביס הראשונה

כמה אלפי שנים לפני הספירה, במצרים, עלתה לתודעה הקולקטיבית האלה סשהת, אלילה אמיתית בפנתאון האלים המצרי שהייתה פטרונית הכתיבה, היצירתיות, הכתובים והמתמטיקה. דמותה תמיד צוירה ופוסלה יחד עם צמח הקנאביס. היא נתפסה בדרך כלל כפן הנשי של תות', בתו או אשתו. היא נודעה בכינויה "פילגש בית הספרים" משום ששמרה על ספריית האלים והייתה גם הפטרונית של כל הספריות הארציות. על פי מיתוס אחד, סשהת הייתה זו שהמציאה את הכתיבה (אבל בעלה תות' היה זה שלימד את האנשים לכתוב). סשהת הייתה הדמות הנשית היחידה במצרים העתיקה שצוירה בפועל בפעולת הכתיבה. למרות שהרעיון של אלה עם סמל של מריחואנה על הראש שלה נראה מופרך, המצרים הקדמונים אכן הרבו להשתמש בקנאביס למטרות רפואיות וליצירת נייר הפפירוס.

תקשיבו, יש לה רעיון מדהים. האלה סשהת ועלה הקנאביס הקבוע שלה (צילום: ויקיפדיה)

הופה לאירופה: הרומאים והביזנטים מגלים את הקנאביס הרפואי

באירופה של האלף הראשון צץ זן חדש של אמנות קנאביס: איורים מדעיים של צמח הקנאביס שנוצרו בידי חוקרי טבע שהתלהבו מתכונותיו. אחד הגילויים הראשונים הופיעו בכתב היד המדעי היוקרתי, מהראשונים בתולדות האנושות, The Vienna Dioscórides. כתב העת המדעי נוצר בסביבות שנת 515 לספירה כמתנה לנסיכה אימפריאלית-קיסרית ביזנטי, אניציה יוליאנה, בתו של אניסיוס אוליבריו. כתב העת מזוהה הן על ידי כותרת יוונית והן בהערות שוליים בערבית. כתב היד המדעי מכיל למעלה מ-400 תמונות של בעלי חיים וצמחים שונים, כולל קנאביס, מה שהופך אותו לאחד הייצוגים המוקדמים ביותר של מריחואנה בתרבות המערבית.

עוד לפני ימי הביניים המדענים כבר ידעו. איור מתוך "דיוסקורידס וינה"

האימפריה הפרסית צועדת על צמח הקנאביס

ברחבי המזרח התיכון השימוש בקנאביס ותוצריו הפך נפוץ יותר ויותר ככל שחלפו מאות השנים. איש הרנסנס הפרסי מהמאה ה-13, זכריה קזוויני, כלל גם את צמח הקנאביס בסיכומים הבוטניים המאוירים (קנאביס מתואר בלוח עליון, עם כרובית ועץ דרומי מתחתיו). לא ידוע הרבה על חייו, אך הוא היהמומחה משפטי ושופט (קאדי) בכמה יישובים בפרס וכנראה נאלץ באמצע המאה ה-13 לעזוב אותה בעל כורחו ולעבור לבגדאד. צמח הקנאביס מופיע גם ביצירות אמנות עממיות רבות שנתגלו מאותה התקופה.

מתוך ספרו של זכריה קזוויני

להתפלל עם קנאביס: צרפת במאה ה-16

דוגמה בולטת נוספת לאיורי קנאביס היסטוריים היא ספר השעות (ספרי תפילה מקושטים) שהוזמן על ידי אן מברטאן, דוכסית ברטאן, שהייתה אחרונת שליטי ברטאן ואשת שני מלכי צרפת. הספר אויר על ידי ז'אן בורדיצ'ון בין 1503 ל-1508. הוא שמור בספרייה הלאומית של צרפת בפריז ונחשב ליצירת מופת בתולדות הציור הצרפתי. הספר כולל ציורים של הגרסה הזכרית והנקבית של קנאביס סאטיבה. לתמונות נוסף גם טקסט רב השפעה, שחיזק עוד יותר את המוניטין של העשב כגידול תעשייתי וכצמח מרפא.

קנאביס בן וקנאביס בת. כל דוכסית צריכה לדעת. מתוך ספר השעות של אן ברטאן

תקופת ההשכלה: להיט ושמו קנאביס

עם סיומם של ימי הביניים ותחילתה של תקופת ההשכלה, נהנה צמח הקנאביס מפופולריות רבה באירופה ואמנים בוטניים רבים התחרו ביניהם על יצוגיו המוצלחים ביותר, כמו החרט הגרמני יעקב שטורם שיצרו גרסאות אומנותיות מתוחכמות של הצמח המתייגות בנפרד את כל חלקיו.

מתוך כתב היד של שטורם, 1795 Deutschlands Flora in Abbildungen

השימושים הרפואיים של הקנאביס נחגגו כמעט בכל המדריכים הבוטאניים של התקופה, ומאות איורים מפורטים וריאליסטים של הצמח נוצרו לצד דברי שבח והלל לסגולותיו. וגם בספרו של אדוארד המילטון משנת 1852 The Flora Homoeopathica (צמחים הומאופתיים), התכונות הרפואיות של קנאביס סאטיבה מודגשות ומצוינות במיוחד.

1852 The Flora Homoeopathica

פחד ותיעוב במאה ה-20: עשב השטן

בתחילת המאה ה-20 הכל השתנה: הקנאביס שהיה עד אז חביבם של מרבית בני האדם בעולם והפך לגידול השני בפופולריות שלו מסביב לגלובוס אחרי חיטה, עמד במרכזה של קונספירציית הון-שלטון-עיתון ענקית להוציאו אל מחוץ לחוק, בה היו שותפים פוליטיקאים בעלי אינטרס, וטייקוני תקשורת שיצרו פלסטיק, אלכוהול ונייר מעץ וביקשו לסלק מדרכם את המתחרה הטבעי. איסורים על השימוש בצמח הקנאביס וגידולו החלו לנג'ס ברחבי העולם החל משנות ה-20 של המאה ה-20 תחת שלטון האימפריה הבריטית ועד להוצאתו מחוץ לחוק בשנות ה-40, ובאותה תקופה נוצרו יצירות תעמולה רבות נגד קנאביס (כמו סרט הקאלט "Reefer Madness"), ביניהן גם כרזות רבות שנועדו להדגיש סכנות (שקריות) וסטריאוטיפים שליליים נגדו. ואז, במהלך המחצית השנייה של המאה -20 הכל השתנה שוב.

פרופוגנדה נגד קנאביס, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים

מהפכת ילדי הפרחים של שנות ה-60 החזירה את אמנות הקנאביס חזק לעניינים, עם תחילתו של המאבק נגד הקרימינליזציה של השימוש והגידול של הצמח. בכל קרן רחוב, ואחר כך גם בגלריות ובמוזיאונים, החלה לצוץ אמנות שנעשתה תחת השפעתו הברורה של הקנאביס, מלווה בצבעים עזים וסגנון פסיכדלי שהושפע גם מחומרי ההזיה הפופולריים של התקופה, LSD ופטריות הזיה. מתוך הנישה של האמנות הפסיכדלית צמחה גם תנועת הקומיקס האלטרנטיבי (כמו Zap Comix של רוברט קראמב), שהכילו התייחסויות ברורות לשימוש בקנאביס ולרווחה הנפשית, הפיזית והיצירתית שהוא מביא עימו. היה טריפי.

כן, זה מה שיקרה לכם אם תעשנו קנאביס, ילדים. זאפ קומיקס (צילום: ויקיפדיה)

כיום: קנאביס זה פופ (והיפ הופ, וטכנו, וקאנטרי)

עם פרוץ האלף החדש ומהפכת הקנאביס הרפואי, ולא מעט בזכות האינטרנט, הפכה אמנות קאנביס לאחד התוצרים הפופולריים והמסחריים ביותר של תחום האמנות, החל מאומני קרמיקה וזכוכית שיוצרים יצירות מרהיבות ככלי עישון לקנאביס, דרך מאיירים ואמני גרפיטי שיוצרים אמנות מסחרית ומרצ' קנאביסי, ועד לדימויים רבים מעולם התרבות, המוזיקה והקולנוע שנשענים על הצמח ומקבלים ממנו השראה – כשבעיקר ז'אנר ההיפ הופ הופך אותו לחלק אינטגרלי מהתרבות העכשווית –  ואחרי אלפי שנים אפשר כבר לומר בביטחה ששום איסור לא ימחק את ההיסטוריה העתיקה והעשירה של הקשר בין בני אדם, צמח הקנאביס, והאמנות שהם עושים ביחד. 

ג'ף ברידג'ס אפילו לא עישן בצילומים. "ביג לבובסקי" (צילום מסך מתוך הסרט)