פוליטיקה והדוניזם: לקוחות בר האנה לולו נפרדים מהמקום

לאחר שמונה שנים בר האנה לולו - מקום ערבי ויהודי, סטרייטי וקווירי - נאלץ להיכנע לג'נטריפיקציה היפואית ולסגור את שעריו. הלקוחות מספרים על מרחב נדיר שבו רוקדים דבקה לא רק כי זה מגניב, ושבו פוליטיקה לא בהכרח באה על חשבון מנה הגונה של הדוניזם

אנה לולו (צילום: בן פלחוב)
אנה לולו (צילום: בן פלחוב)
20 בינואר 2019

 

לילה אחד לפני שלוש שנים, כמו לילות רבים אחרים, עשה את דרכו חאדר אבו סייף לאנה לולו שבעיר העתיקה ביפו. הוא פתח את דלת הברזל הקשיחה, וכשהציץ פנימה הופתע לגלות את אחיו הילאל יושב על הבר. "אנה לולו זה מקום קווירי־היפסטרי, לא בדיוק הסביבה הטבעית של אחי", מסביר אבו סייף. "הילאל ואני שונים זה מזה כמעט בכל, אבל למרבה ההפתעה מצאתי אותו יושב ונהנה עם החברים שלו במקום שהוא הבית השני שלי. זאת סיטואציה שלא הייתה יכולה לקרות באף מקום אחר בתל אביב. לאנה לולו הייתה היכולת לגרום לך לבלות עם אנשים שלכאורה אין ביניכם קשר. היה לו קסם, שחיבר בין אנשים שונים באופן ששום בר אחר לא עשה לפניו", אומר אבו סייף, "אף מקום אחר בעיר לא יצליח לשחזר את זה".

>> האם הפוליטיקה חוזרת לחיי הלילה?

כשאבו סייף מדבר על האנה לולו אפשר לשכוח לרגע שמדובר בבר בעל ארבע קירות ביפו. בשבילו ובשביל רבים אחרים, היה האנה לולו פרי אהבתם האסורה של קיטובים תל אביביים: פלסטינים ויהודים, עשירים ועניים, מזרח ומערב, סטרייטים וקווירים. בשבוע שעבר הודיעו בעליו על סגירת המקום, וזו התקבלה בצער רב בקרב באי המקום הקבועים.

רקדנו כמו במערה

לפני שמונה שנים ייסדו הזוג אילנה ברונשטיין וניב גל את האנה לולו. עד אותה תקופה עיצבה ברונשטיין בגדים וניהלה חנות בשם אילוצ'קה בתל אביב, וגל לימד באוניברסיטה הפתוחה וניהל בשוק הפשפשים שביפו את השאפה בר. בריאיון שהעניקו להארץ ב־2016, רגע לפני שעזבו לברלין, סיפר גל על ההחלטה לפתוח את הבר: "נראה לי (שפתחנו) מתוך תסכול… אני התחלתי ללמד וזו הייתה פרנסה גרועה, ואילנה נאלצה לפנות את החנות שלה. חשבנו לעצמנו: איך אפשר להתפרנס בעיר הזאת? ואני ממש זוכר שאמרנו את המשפט הזה: צריך למכור בירה!". שלא לשמה בא לשמה, ועד מהרה הפך הבר לחלוץ בתחום המוזיקה הערבית כששיתפו פעולה עם הדי.ג'יי מוחמד ג'באלי, שהכניס לסצנת התקלוט בערבית רוק אלטרנטיבי מלבנון, מצרים ואפילו סוריה. כשעזבו ברונשטיין וגל לברלין, קיבלו עליהם את המושכות הלקוחות הקבועים מרואן הואש, ולדיסלב בורשבסקי וראובן רייס תחת בעלות קואופרטיבית שכללה לקוחות נוספים של המקום.

"בניגוד למקומות אחרים בתל אביב, שיכולים לראות את המוזיקה הזאת בעין אירונית או חשדנית, כלומר לחשוב שזה מגניב וזהו, הקהל באנה לולו באמת הגיע בשביל המוזיקה", אומר יבגני צ'רטקוב, די.ג'יי שתקלט בלולו עוד משחר הימים. "היה מגיע קהל ערבי שמאוד אוהב דבקה, ריקוד ים תיכוני שמרים את האווירה, ומהר היה מתפתח סוג של מעגל והיו עושים שמח. זאת גם הסיבה שאהבתי לתקלט שם: מקום שמקבל את כולם, בלי סלקציה או התנשאות. זה היה שונה ממקום תל אביבי רגיל מבחינת הקהל שלו, וגם מבחינת הפתיחות לדברים שלא היה מקובל לנגן עד אז בתל אביב".

View this post on Instagram

#Yafo #aboutlastnight ????

A post shared by @ roeko on

"זה מקום שיש לו מורשת אמיתית וייחודית במזרח התיכון", אומר דגן ואלד, תסריטאי, עיתונאי ואושיית קריוקי בעיר. לפני שהלולו נפתח תקלט ואלד בשאפה, וכך נרקמה היכרותו עם גל. "זה מקום שמקבל אותך באהבה. הקהל היה מגוון והיו מגיעים גם פלסטינים ששמעו על המקום מפה לאוזן". "היה אפשר לראות יהודים, אשכנזים, ערבים, שאוהבים את אותה מוזיקה ורוקדים לאותם צלילים", נזכר אבו סייף. "בתכלס רקדנו כמה אנשים בתוך מערה שדחסה לתוכה המון בליינים, וזה היה חלק מהקטע. זה הרגיש שהאנשים של האנה לולו נגד העולם. מחוץ ללולו היו כמויות של בליינים וחבורות שותים אלכוהול על המדרכות ביפו העתיקה, ומדברים על פוליטיקה".

עו"ד נועה לוי מהוועד הציבורי נגד עינויים, מזכירת חד"ש בתל אביב, מחזקת את דבריו של אבו סייף: "האנה לולו שונה ממקומות אחרים בכך שהוא לא בורח מפוליטיקה. ברים ומועדונים בתל אביב מתקיימים רוב הזמן בבועה מודעת, של מי שיודעים שהמצב במדינה הולך ונהיה בלתי אפשרי, וגם אם אנשים לא מסכימים איתו, הם בוחרים לנסות לשמור על בועות של אסקפיזם ולא להתמודד עם המצב. האנה לולו הוכיח שפוליטיקה, עמדות, התנגדות וסולידריות לא סותרות בילויים ותרבות".

קהילה מזן חדש

כשאבו סייף מתאר את האנה לולו, הוא מתאר קסם, שייתכן שקשור בצוהר שפתח הבר אל עולם הקוויריות בשביל אוכלוסיות שעד כה לא מצאו תשובות או מקום שיכיל שאלות על זהות. "אני לא מצליח לחשוב על מקום כיום שהוא כל כך משמעותי מבחינת החזיתות האלה. אני חושב שהוא פתח כל כך הרבה ערבים לעולם הגאה. לצד הומואים בגופיות היה גם המון קהל מהמשולש, והקהל מהמשולש הבין שככה הבר מתנהל. כלומר, היה ברור שאם בא לך לבלות ערב בלולו אז חלק מהאווירה זה קוויריות. זה היה מרחב בטוח, גם לנשים, גם לגברים, גם לגייז".

"זה הרגיש שאנשי האנה לולו נגד העולם" (צילום: בן פלחוב)
"זה הרגיש שאנשי האנה לולו נגד העולם" (צילום: בן פלחוב)

לוי מסכימה: "ברים שכונתיים, יומיומיים, הם בעלי קסם מיוחד מעצם העובדה שלשם באים אחרי העבודה, הלימודים, המחויבויות, ונפגשים במקום ללא תכלית מסוימת. הקסם של הלולו היה בכך ששם יכולתי לפגוש את כל הקבוצות השונות בשמאל ובקהילה האלטרנטיבית", היא אומרת. "הקשרים שנוצרו שם בנו קהילה חדשה, מגוונת, אבל בעלת קוד אתי ופוליטי חזק וברור: אנחנו לא רוצים לחיות זה על חשבון האחר, ובמקומות שבהם השלטון שם אותנו האחד כנגד או על חשבון השני, אנחנו מוכנים להיאבק לשינוי של זה ביחד. בלי לשנות זה את זה אבל עם פתיחות מוחלטת האחד לפצעים של האחר, ויותר חשוב אולי, לתקוות שלו".

האנה לולו נסגר על רקע סגירתם של ברים נוספים שהתאפיינו בסצנה ובקהל מסוים מאוד, בהם האוצר שמשך אליו יוצרים מתחומים שונים והרוקוקו שהיה מקום מפגשם של עיתונאי העיר. "אני חושב שבניגוד למקומות שמרוכזים בקהילתיות מסוימת, באנה לולו הקהילה מגוונת מבחינה עדתית, מבוססת מעמדות שונים וכמובן מבחינת ג'נדר. זה פשוט מקום שמקבל אותך", אומר ואלד.

בהודעה שפרסמו בעליו על סגירת המקום נכתב: "כמו שחלקכם יודעים, השכונה שלנו הפכה לאזור מגורים של אנשים עשירים מאוד. אנחנו מוצאים את עצמנו מבלים ימים ולילות בהתעסקות משעממת עם שכנים, משטרה ורשויות עירוניות. איזה בזבוז אנרגיה!". אף שבעליו הראשונים של המקום לא הכחישו שפתיחתו של האנה לולו הוא מעשה של ג'נטריפיקציה, נראה כי תהליך מסיבי ממנו הוא זה שהכניע אותו לבסוף. אולם הקסם האמיתי של האנה לולו נמצא בעובדה שיותר מסצנה, הוא ספק תוכן מרענן של תרבות אחרת לקהל שצמא ללגום ממנו. "זה מאוד מבאס שהמקום נסגר", אומר צ'רטקוב, "אבל בטוח שיש עוד עתיד והרוח של האנה לולו תישמר במקום אחר".