הרבה יין. הרבה פסטה. אפס מלצרים. זה מה ששוק הפשפשים צריך

בדיוק ברגע שבו חשבנו שטרנד ברי היין מיצה את עצמו, בא מקום חדש ומפיח רוח חיים בקונספט המשומש. אנטיליה, בר יין ופסטה ביפו, עושה דברים בצורה קצת אחרת: שירות עצמי מול פסטה בעבודת יד, בעלות משפחתית ואווירת קהילה, עיצוב מוקפד ואג'נדה ירוקה. האחים דן וגיל רושנסקי (דדה, המשביר), ומורין קלטש, בת זוגו של דן, נכבשו בקסם של האנטיליה – שרידי מערכת שאיבת מים מהתקופה העות'מאנית ששימשה להשקיית הפרדסים ביפו.

"מורין ואני מתגוררים כאן, וכשראינו שמפנים את קפה סאגה הרגשנו שהמקום חייב להיות שלנו", מסביר דן. "היה לנו חלום שאנשים ייקחו בקבוק יין ויצאו החוצה לשבת ליד האנטיליה, שמזכירה את יפו מפעם". הם שיפצו את החלל בעצמם, תלו על הקירות עבודות אמנות שיצרו אביהם ואחותם של הרושנסקים, ובחרו בפסטה כקו מוביל במטבח. "אני מת על פסטה. במשביר ובדדה האוכל טוב מאוד, אבל אי אפשר בבר לבישול ברמה גבוהה. זו בעצם אותה רוח קז'ואלית כמו בברים, עם קפיצת מדרגה קולינרית".

פסטה ויין וברקע האנטיליה (צילום מורין קלטש)

עוד לפני שמדברים על הפסטה והיין, צריך לדבר על עמדת ההזמנות האוטומטית. באנטיליה יש אמנם דלפק מאויש, אך מלצרים אין. במקום זאת יש מקרר ובו בקבוקי יין מסומנים בתוויות המפרטות את אופי היין בצורה בהירה ותמציתית. מי שמעדיף בכל זאת אינפוט אנושי יוכל לקבל אותו בדלפק מאפי מינץ, מנהלת המסעדה שאצרה את תפריט היין. "למרות שאין לה רקע בתחום, אפי אמרה שהיא אוהבת יין ורצינו מישהי כזו. בנינו תפריט יינות מישראל ומאיטליה במטרה להביא יין טוב במחיר נגיש".

יין הבית, יין לבן מאיטליה, מתומחר ב-85 ש"ח לבקבוק, "זול ב-30 אחוז לעומת הדדה כי אין שירות". הבחירה בשירות עצמי עוקפת את הסוגייה הסבוכה ביותר בתחום המסעדנות בפוסט קורונה. מקצוע המלצרות הבעייתי ממילא הפך לאחר המגפה למוקש של ממש, ושירות עצמי הוא אחת הדרכים שמסעדות מאמצות כדי להתמודד עם יוקר המחייה. "אנחנו לא רוצים שלקוח ייצא בהרגשה שאכל פסטה טובה אבל קיבל שירות גרוע. וכשהשירות לא טוב האורח לא נינוח. הוא נמצא כל הזמן בעמדת שיפוט, ואת זה אנחנו רוצים לנטרל. אנחנו גם אוהבים לבלות ככה – להזמין, לשלם ולהשאיר את הערב פנוי לבילוי".

גם היין בשירות עצמי (צילום מורין קלטש)

התנהלות זהירה ומחושבת תוך כדי בדיקת השטח מכתיבה תפריט פתיחה מהודק ומודולרי: פסטה טליאטלה שדן מכין בעצמו בחמישה רטבים – חמאה אדומה עם עגבניות שרי וזוקיני צלוי, חמאת מרווה ולימון, פטריות יער צלויות (אפשר לקבל גם בגרסה טבעונית), קרבונרה וראגו מפורק (62-78 ש"ח). אם בחרתם להזמין בעמדה האוטומטית, ליד כל מנה תמצאו המלצה ליין תואם – וגם בדלפק יוכלו לכוון אתכם לבחירה המתאימה. כשההזמנה מוכנה נשלחת הודעה בטלפון, ואת הכלים המלוכלכים תתבקשו לפנות לעמדה ליד הדלת. האסוציאציה למקדונלד'ס נותרת במרחב התפעולי בלבד, כי כל השאר מכוון למסעדת שף – הכנה מדויקת למידת אל דנטה, רטבים עשירים ותיבול עדין, כלי חרסינה וצילחות מוקפד.

הפסטה והיין הם אמנם העיקר, אך אנטיליה הוא בראש ובראשונה סך האנשים שמקיפים אותו. "חשוב לנו להביא פסטה מצוינת ויינות שהם וואו, אבל הפורטה שלנו הוא היכולת לבנות קהילה ואווירה חברתית סביב מקום. בדדה ובמשביר אנחנו מארחים פודקסטים ומשתפים פעולה עם העירייה וכאן יש לנו תכניות לאירועי אוכל ותרבות לטובת תושבי הסביבה". ואם התושבים יבקשו מספיק יפה, יש מצב שייפתח במקום חלון לממכר פיצות. רק אומרים.
רבי פנחס 4, שני-שבת 19:00-23:00, ראשון סגור (שעות פתיחה בהרצה)