השנה היא 2020 וכולנו משוגעים. אנימניאקס משוגעים יותר
זמנים מטורפים דורשים קאמבקים מטורפים ושובם המוצלח של יאקו, וואקו ודוט וורנר, הידועים יותר בתור "אנימניאקס", הוא בדיוק מה שהרופא היה רושם לכם אם הוא היה פסיכופת
כאילו שתעשיית הנוסטלגיה היתה צריכה בכלל פוש נוסף, שנת 2020 נתנה להרגל התרבותי המגונה של להביט אחורה בגעגוע את הדחיפה מעבר לצוק. הנה, סתם ככה, רשימה קצרה של ריבוטים ו/או סיקוולים שהוכרזו רק בחודשים האחרונים: "דקסטר", "ליזי מגוויר", "קונאן הברברי", "משפחת סילוני", "פרייז'ר", "פאוור ריינג'רס", "קלולס", "גוסיפ גירל", "ראגרטס" ולעזאזל, אפילו "גבעת חלפון אינה עונה". יש עוד כל כך הרבה, ואף אחד מהם לא באמת מרגש. כאילו, יש מישהו שבאמת מתעניין לדעת מה קרה עם ליזי מגוויר? אפילו הילארי דאף לא. היי! מעניין מה קרה בסוף עם הילארי דאף.
עם כל הבוז הכללי לתרבות החידוש, בסופ"ש האחרון יצא ריבוט שבעוונתי, חיכיתי לו מהשניה שפורסם, שובם של יאקו, וואקו ודוט וורנר, הידועים יותר בתור "אנימניאקס". באופן מוזר, זה מרגיש די מתאים להחזיר את שלושת היצורים האמורפים שניתן רק להגדיר כ"טונס" ב-2020. או כמו שוואקו אמר באחד מהפרקים מהריצה המקורית, אי אז בין 1993 ל-1998, "איפה שיש טיפשות, אנחנו נהיה שם!".
ובכן, בשנה שבה נשיא ארה"ב המכהן מנסה לעשות הפיכה שלטונית, אבל אף אחד לא לוקח אותו ברצינות כי לעו"ד שלו נוזל צבע שיער על הפנים, נראה לי שרף הטיפשות בהחלט מצדיק את חזרתם, הפעם בחסות HULU, וכמובן, כולל סטיבן שפילברג בכיסא המפיק הכל יכול.
היו סיבות להיות מודאג לפני הפריקוול הזה: קודם כל, זה נשמע כמו מחטף שמונע מתאוות בצע, אבל ביננו, איזו תוכנית טלוויזיה היא לא כזו? שנית, היוצר ורוב אנשי צוות ההפקה המקורי לא לוקחים חלק בריבוט ואף הביעו מחאה על שלא ידעו אותם בכלל שהיצורים המצויירים שלהם חוזרים. לפחות את ארבעת שחקני הקול המרכזיים (שמדבבים את הדמויות הראשיות, כמו גם את פינקי והמוח) הם הצליחו לגייס, ככה שברור שזה ישמע טוב. אחרי שצללתי לעונה הקצרה (13 פרקים שעלו במכה אחת) אני שמח לדווח שגם 22 שנה מאז שננעלו שוב במגדל המים של וורנר, הם בהחלט עדיין מטורללים עד המקסימום.
כיאה לסדרה שנבנתה על ערימות של הומור מטא, העונה נפתחת ברצף בדיחות מודעות לעצמן שצוחקות על בצע הכסף של ריבוטים, על העולם שהשתנה ועל חוסר הרלוונטיות שלהם. אפילו שיר הפתיחה הבלתי נשכח שונה מעט כדי להתאים לרוח התקופה, עם שורות כמו "מאוזנים מגדרית, עם שמות גוף ניטרליים ומגוונים אתנית", כעקיצה עצמית על עידן ה-Woke. למעשה, הם אולי מתייחסים לזה יותר מדי, במיוחד לנושא הריבוט, עד שזה מרגיש כאילו היוצרים החדשים ניסו לאמץ בכוח גישה שאמורה להקדים את המבקרים.
מעבר לכך, הניסיון להביא את האחים וורנר (והאחות דוט) לעידן המודרני מצליח חלקית. בכל הנוגע להתייחסויות עדכניות, הם קצת מאחור, ככה שהכי טוב שתקבלו זה בדיחה (מוצלחת) על סטיב ג'ובס ואת קרב הראפ של וואקו נגד הראפר ג'יי-פאק, ומדי פעם איזה עקיצה (או דמות נלעגת) לכיוונו של טראמפ. ההומור עמוס הרפרנסים של התוכנית התעדכן רק בחלקו, ולמרות שאפשר פה ושם לראות שם (יחסית) עדכני נזרק לקלחת, למשל אדוארד סנודן, רוב הדמויות עדיין מושפעות מתודעה קולקטיבית של בני שלושים פלוס, כולל דמות שמבוססת על שוורצנגר.
אחת האכזבות המשמעותיות היא שלמעט פינקי והמוח, כמעט אף אחת מהדמויות או סדרות המערכונים האהובות לא חזרו. זה אומר בלי סלאפי הסנאית, בלי "רעיון טוב/רעיון רע", כמעט בלי הפסיכולוג שלהם והרבה זמן עם הדמות המשעממת מכולן, ראלף השומר. במקום זה קיבלנו CEO אישה שהיא גם אשת קריירה וגם שחורה, וואו. גם הניסיונות הסאטירים קצת חלודים למען האמת, כשהבולט מכולם הוא הפרק המוזר על באן קוטנרול (משחק מילים ואלגוריה בינונית לדיון הגאן קונטרול, עם ארנבונים במקום רובים).
מצד שני, זה גם מרגיש טיפה מוזר כשפרק של פינקי והמוח מתעסק בעידן המקארתיזם. עם זאת חשוב לזכור, הומור פוליטי עדכני ושיעורי היסטוריה מבדרים הם כולם דברים שאנימניאקס נהגו לעשות גם בריצה המקורית, אז אין מה להיבהל. ובכל זאת, עם כל התלונות והניטפוקים, הריבוט כן מצליח לכל הפחות לא לבייש את המקור. האנימציה נהדרת, הבדיחות חדות, הקצב מדויק עד לשבריר השנייה ובכנות, זה ממש מרגש לשמוע את הקולות שלהם ללא פגעי זמן משמעותיים. הפרקים אמנם לא יציבים, אבל בכולם יש לפחות כמה בדיחות שעובדות וברגעים הטובים הם בהחלט מזכירים את הרמה של חומר המקור.
השואוראנר החדש (שעבד עד כה בעיקר בפאמילי גיא ופרוייקטים של סת' מקפארלנד), וכך גם צוות הכותבים, הם בבירור מעריצים של הסדרה המקורית שרצו לא לבייש את הפירמה וגם הצליחו. החדשות הטובות הן שככל שהעונה נמשכת, כך הפרקים מתחילים לצבור חיים משל עצמם, מה שמעודד אופטימיות לקראת העונה השנייה שכבר בתהליכי עבודה. זו אולי לא הרמה שאתם זוכרים מהניינטיז, אבל בזמנים כל כך מטומטמים טוב לראות שוב את הטמטום המבריק של האחים וורנר והאחות דוט.