"אנשים עולים לאוטובוס ואומרים: 'איזה כיף לראות אישה על ההגה'"

רות טהרני, 55, גרושה + 3 + 6 נכדים, נהגת אוטובוס של דן. מספרת שלעולם לא תוריד נוסע שאין לו כסף לשלם על כרטיס ועל איך אנשים מגיבים כשהם עולים לאוטובוס ורואים אישה

רות טהרני (צילום: איליה מלניקוב)
רות טהרני (צילום: איליה מלניקוב)
23 באוגוסט 2018

 

שם: רות טהרני

גיל: 55

סטטוס: גרושה + 3 ילדים + 6 נכדים

עיסוק: נהגת אוטובוס של  דן

איך הגעת למקצוע?
"אני מגיעה מרקע משפחתי של נהגי אוטובוס – אחי וגם אחותי נהגים, כך שזה תמיד היה שם. במשך השנים עבדתי במסגרות של חינוך מיוחד וליוויתי ילדים עם פיגור שכלי. לפני חמש שנים החלטתי שכבר קשה לי מדי עם הצער והכאב שבעבודה מהסוג הזה ורציתי לשנות כיוון. הרעיון של נהגת אוטובוס הרגיש לי טבעי. עברתי קורס עיוני של שלושה חודשים, קיבלתי רישיון נהיגה על אוטובוס והתחלתי לעבוד".

מה את אוהבת בעבודה שלך?
"אני אוהבת את הנוסעים שלי; בתל אביב עולים אנשים מכל שכבות הגיל והאוכלוסייה – מבוגרים, צעירים, ילדים, עשירים, עניים. אני חווה את העיר ואת החיים בה דרך האוטובוס. אנשים מברכים אותי בעלייה ובירידה ואומרים דברים כמו 'שהשם ישמור אותך', 'תהיי בריאה', וזה מחמם את הלב. לא פעם אני מתמודדת עם אנשים שאין להם כסף לשלם על הנסיעה, או כאלה שסתם שכחו את הארנק בבית, ואני תמיד אעזור. לא אוריד נוסע באמצע".

מה הקשיים?
"הנהיגה בתל אביב. אין היום מספיק נתיבים לתחבורה ציבורית, העיר סואנת, מלאה במשאיות שפורקות סחורה, כלי רכב פרטיים, אופנועים וכמובן אופניים חשמליים שזה סיפור בפני עצמו. כנהגת אוטובוס אני מנסה לנסוע באופן הזהיר ביותר, לפעמים זה בא על חשבון קצב הנסיעה".

את אישה במקצוע שהוא גברי ברובו. למה את חושבת שהוא התקבע ככזה, ואילו תגובות את מקבלת?
"אני מניחה שנהיגה באוטובוס נתפסת כגברית כי הכלי עצמו גדול ואגרסיבי ומצריך כוח פיזי מסוים. השעות לא פשוטות, הנסיעה לא תמיד נעימה ויש נטייה להניח שזו לא תהיה בחירה נשית, כי אישה צריכה לשבת במשרד עם הקפה לפי קריטריונים מיושנים. לי זה לא משנה, אני ממש רואה איך נשים מגיבות לישיבה שלי בכיסא הנהג, הן עולות ואומרות: 'וואו איזה כיף לראות אישה על ההגה'. הנשים מתלהבות הרבה יותר מהגברים, כי הן רואות בזה סמל לשינוי כלשהו".

מה הדבר הכי תל אביבי בעינייך?
"הפאן התמידי, והתחושה המיוחדת של להיות חלק מעיר ללא הפסקה".