יהיה אהההה: רק בארץ נהדרת אפשר לראות את תוצאות האמת במלחמה

ההיסטוריה של מדינת ישראל מלאה בתכניות סאטירה בזמן מלחמה, שנועדו לעזור לכולנו לעבור את המצב. במלחמת המפרץ היו "העולם הערב" ו"זהו זה". אחרי רצח רבין היתה "החרצופים". וכמובן "ארץ נהדרת" בזמן מלחמת לבנון השנייה. מעבר לעובדה שהן היו אהובות ע"י הקהל הישראלי, לתכניות האלה היה גם תפקיד – לפרוק מעט את הלחץ הגדול, את הפחדים, את החרדות הקמאיות, להשתמש בהומור כדי לנסות ולמצוא פורקן. גם אם אי אפשר להגיד שיהיה בסדר, לפחות להראות כמה, לפעמים, גם בתוך החושך אפשר למצוא טיפה של אור.

>> אעאעאעאעאעה: 10 מקומות טובים לצרוח בהם עד לב השמיים בתל אביב

הפרק של "ארץ נהדרת" ששודר אתמול הגיע בתקופה שבה החרדה הציבורית בשיא. יכולת להרגיש אותה סביבך. באולפני החדשות, בשיחות החולין, במסדרון, בפידים השונים – הפחד היה המצרך העיקרי שהתעסקנו בו. וזו גם היתה כותרת העל של הפרק ("המדריך לטיפול בפאניקה") שהופיעה בכל חלקי התוכנית. בפתיחה הגיע מערכון "קבינט השמועות" – שולחן (שקצת מזכיר את המשפחה ממערכון ה"כמה טוב שבאתי הביתה") שבו יושבים אזרחים ומעיפים אחד על השני את השמועות הפסיכיות שהם מקבלים מהווטסאפים והרשתות. מקרה שבו ממש ראיתי אנשים סביבי בתוך המערכון הזה – מי מאיתנו לא הכיר את הבנאדם שסיפר לו שאוטוטו תהיה מלחמה? הביצוע עצמו יכול היה להיות יותר טוב – אבל היווה התחלה מושלמת לפרק.

פרלמנט השמועות, "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

הפאנל הראשון, כמעט כרגיל לאחרונה, לא ממש התרומם – אבל היה לו רגע שיא אחד מובהק עם הגיעו יוסי כהן (בגילומו של שרון טייכר). הוא הוצג כמנוגד לפאניקה הכללית שתפסה בציבור – נתניהו שאמנם היה בפאנל אבל לא ממש נוכח, גנץ גלנט ואייזנקוט שאפילו לא היו בפאנל (היעדרם הוא כנראה האמירה הכי חזקה), ובן גביר-רגב-גוטליב שהוצגו כחבורת לא יוצלחים. מול כל אלה עמד טייכר/כהן עם לוק של גבר מפרסומת ל"נספרסו", חיוך בחצי הפה ותחושה שכולנו נמצאים איתו בדייט. אבל גם התקווה סביב הדמות הזאת מכזיבה. "ארץ" מראה את כהן עושה את המובים הנכונים, אבל לא מביע דבר בעל משמעות, רק טקס טיזינג מתמשך לקראת תשובה שלא תגיע. דרך לא מאוד סמויה של "ארץ" לסמן לנו – לא מדובר באלטרנטיבה. 

כזה כבר היה לנו. יוסי כהן/טייכר, "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

גם הדמות של מעיין פרתי – שרק קונה יותר, כשירון בר דיין מפיקוד העורף חוזר ואומר לה להירגע – הייתה סמל מובהק לתחושה הציבורית של אובדן האמון. "ארץ" לא בחלה בקלישאות – רמטכ"ל איראן (שהוא בעצם אליהו יוסיאן עם תספורת שונה), נתניהו אובד עצות וחוגג את זה שהוא עדיין בשלטון, משם לא הגיעה הבשורה הגדולה בפרק.

אליהו יוסיאן עם פיאה, "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

אחרי ה"עוד כותרות" (שהיו הפעם מוצלחות במיוחד – אולי בגלל הצורך הנפשי באסקפיזם), הגיע הפאנל ששוב המחיש את עוצמת העונה הזו באלמנטים הבידוריים. פאנל זמרי המלחמה שמנסים למצוא את הלהיט הבא – שכלל את נס וסטילה, יגל אושרי, יסמין מועלם (חיקוי מבריק של שני כהן) ופנינה רוזנבלום שחזרה עם "איפה תהיו ב-8.5". אגב, ברכות גם על שובה רפליקת ה"כן, הא הא". התגעגענו. גם השירים שהם שרו היו המסר – כולם באווירת הדכדוך הכללית שכולנו מכירים היטב. יסמין מועלם שמבטיחה ש"יהיה אההההה…", נס וסטילה שהכריזו ש"כל התרופות מוכנות" ורוזנבלום שכבר שרה את שיר האבל הבא. במילים אחרות, גם "ארץ נהדרת" לא ממש אופטימית לגבי העתיד שלנו כאן.

חרבו דרבו אלכ. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

הפאנץ' המוחץ של הפרק הגיע בסופו: זה היה בפריים אחד ששיקף את המציאות הרבה יותר מכל מהדורות החצי שנה למלחמה. אשר בן חורין, נהג המונית שמגולם על ידי יובל סמו, התחיל את המלחמה כדמות הקלילה והמוכרת שכולנו אוהבים – אבל בעונה הזאת הוא עובר תהליך. הפינות שלו במונית הופכות להיות בעלות משמעות עיתונאית של ממש. הפעם, הוא ביקר בקריית שמונה הנטושה. איכשהו, מכל המסרים הסאטיריים, הפריים של סמו צועד על כביש ריק מאדם, מתהלך ליד פארק שעשועים נטוש, היה הרגע הכואב באמת. זה היה הרגע שבו כל צופה כמה קרנבל הפוליטיקאים והזמרים שראה עד עכשיו – הוא הבל הבלים בעולם האמיתי.

התגעגענו. פנינה רוזנבלום/מריאנו. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

כשאשר והמונית שלו פוגשים את המפונים, או החטופים, או התושבים שנשארו בקריית שמונה – רואים על המסך את התוצאות האמיתיות של המלחמה הזאת. אלה שנמצאות רחוק מהזרקורים ומצלמות הטלוויזיה רוב הזמן. אם "ארץ נהדרת" היא הססמוגרף החברתי החזק ביותר – הרי שהססמוגרף הזה המחיש את תחושת חוסר התוחלת העמוקה של הימים האלה. אחרי כל הביקורות, תוכנית הסאטירה הוותיקה שוב הוכיחה שהיא מדייקת הרבה יותר מהשואו החדשותי ששודר לפניה. "עדיין יש לנו ארץ נהדרת", אמר קיציס בסיום. וב"עדיין" הזה נישאר רק להיאחז. עד שמתישהו יהיה אהההה.