שרק נצחק? כל הלחץ והטירוף של מדינת ישראל מתנקז לתוכנית אחת

רבות דובר, גם בפינה הקטנה שלי כאן, על היכולת של "ארץ נהדרת" לזהות את הדופק הלאומי. משהו בניסיון המצטבר, בהיכרות עם עם ישראל (לפחות בחלקו החילוני), בטעם הקהל המשתנה – מאפשר ל"ארץ" לגעת ולזהות דברים שהיו מעוררים קנאה בסוציולוגים מיומנים. ואם "ארץ נהדרת" מצליחה לזהות את הדופק הלאומי, אז לפי הפרק ששודר אתמול – הוא מואץ לאללה.

>> גיא לרר וטל ברמן מציגים: המעוז האחרון של רשת 13
>> 20 הסדרות הכי טובות בטלוויזיה שצריך לראות עכשיו

זאת היתה התחושה הבולטת בימים האחרונים: אנחנו שוב בפוסט טראומה. כולנו. כמובן שחלק מזה הוא גם טראומת העל ב-7.10, אבל גם החרדות הקשות שהציפו רבים ב"ליל הכטב"מים" של מוצאי שבת (איכשהו זה תמיד בשבת) נתנו את אותותיהן על המדינה – וגם על התכנית של המדינה. אפשר היה לראות את זה כמעט בכל חלק בתכנית אמש – מההתנגשות בין ירון בר דיין מפיקוד העורף לאמא ליאורה, המערכון שבו תמיר בר מוכר מוצרים שלא קיימים, ואפילו המילים לשיר ששר עומר אדם לקראת סוף הפרק – "יש פה ים של משוגעים בלי סוף / אתמול היית במקלט והיום בחוף / אתמול בלעת קלונקס, היום שותה סמירנוף / כמו איזה עם של משוגעים". בטקסט שולי בפרק, הם הצליחו לשים את האצבע על הנקודה הנכונה.

כמו איזה עם של משוגעים. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

כולנו הרגשנו את הפחד הזה, הקיומי, וכולנו המשכנו בחיינו מיד אחר כך כאילו כלום לא קרה. במובן הזה, גם "ארץ" – מעבר לזיהוי התופעה – די המשיכה הלאה. הפעם, באופן טבעי, הפרק עסק בפסח המתקרב. הסדר שהביא אותו פורמט ליל הסדר (כן, זה היה משחק מילים. תתמודדו) עזר מאוד לארגן את הפאנל הפוליטי – גם השירים וגם השימוש במטאפורות מהאירוע המתארך (כולל הבדיחות), עזר לעשות קצת סדר ותבונה בתוך הפאנל, שהוא בדרך כלל הנקודה החלשה של הפרק, ולשפר אותו.

לא אליהו יוסיאן במדים. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

בלטה לטובה השבוע דמותו של הרמטכ"ל האיראני (בגילומו של אלי פיניש) – אחרי שהבנו שהוא לא אליהו יוסיאן עם מדים של צבא, פורמט הבדיחות שנכשלו היה מצוין. אולי גם כרמז לכישלון שלהם ביכולת לשגר וגם לפגוע במשהו, זה עבד, זה היה מרענן ובעיקר מאוד מצחיק. חיזוק חיובי נוסף מגיע – שוב – ליניב ביטון, ששיחק אותה בענק עם החיקוי של פרשן חיל האוויר, איתן בן אליהו. זיהוי המימיקות היה גאוני.

איך יניב ביטון כזה גאון, זאת השאלה. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

חוץ מזה, הייתה גם אווירת רטרו מסוימת בפרק. החיקוי של יונית לוי, שלא ראינו שנים ארוכות, חזר במפתיע (בשל הופעתה בליל המתקפה האיראנית), ועוד יותר מזה – יעקב חזר! הדמות האדירה של ירון ברלד חזרה הפעם במערכון שצחק על "הצנעת הסממנים הלאומיים". כשמדובר במישהו כל כך ישראלי החזרה של יעקב היתה משעשעת ומדויקת וגם המערכון שבו הם נוסעים לצ'כיה – ומגלים שגם שם יש מלחמות – הוא טיפוסי למדי.

יונית לוי חזרה! "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

באופן משונה, דווקא הפאנל השני – התרבותי – שבדרך כלל הוא ההברקה של הפרק, פחות עבד. הרעיון של פאנל לקראת האירוויזיון, קצת הלך לאיבוד עם החיקוי (המוצלח כשלעצמו) של ליאור רז, ועוד יותר כאשר פתאום עומר אדם נכנס לתמונה וחבר לירון בר דיין (זה לא מהפאנל הקודם?); תחושה כאוטית מוזרה השתלטה על הפאנל הזה, כמעט של אלתור. זה פחות עבד.

יעקב חזר! "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

דבר אחד חשוב "ארץ" כן עשתה – היא הצליחה לפלטר את הלחץ המטורף שהיינו בו. קצת כמו שאתה פוגש חבר בבאסה ומנסה לעודד אותו עם "יום אחד נצחק על זה" – כך גם "ארץ", עם פירוק הסיטואציה הקשה שחווינו באמצעות ההומור שלה, בעצם מבהירה לנו משהו – מצד אחד את האבסורד הגדול, אבל מצד שני אולי גם תחושה שבסוף, הדברים איכשהו תמיד מסתדרים.

לפרק את הטירוף ואת הלחץ. "ארץ נהדרת" (צילום מסך: קשת 12)

"ארץ נהדרת" יוצאת לפגרה של כמעט חודש עד יום העצמאות, שם תשודר תכנית סיום העונה הכי מורכבת שהייתה ל"ארץ" כנראה מאז היווסדה. איך היא עמדה בעונה הזאת? זמן הסיכומים עוד יגיע, ואפשר כבר לומר שרוב הפרקים לא היו מאוד מרשימים – אבל המוסד שהיא "ארץ", והרגעים הקטנים שכן ייזכרו – ביבי וגולדה, "כמה טוב שבאתי הביתה", מש"קי הנפגעים בדירה החרדית, מערכוני ההסברה – היו רגעים טובים מאוד, כמו שרק "ארץ" יודעת להיות טובה.

"שרק נצחק", הם זורקים מדי פעם כפארודיה על הודעות וואטסאפ של אימהות. נדמה שאחרי שבוע של פחד וחרדה, התקווה שרק נצחק – היא כמו ניסיון להיאחז בנורמליות שכבר לא גרה כאן יותר.