אתם שואלים, מדינת תל אביב עונה

כל מה שאתם צריכים לדעת על האירועים האחרונים

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
4 בפברואר 2016

1. מה יהיה?

בסוף החופש ינצח, לא כי מנדט כזה או אחר יעבור מימין לשמאל, אלא כי חופש יותר טוב מכבלים. בסוף הצדק ינצח, כי הוא יותר יעיל מאי צדק. והאחווה, גם היא, בסוף תנצח, כי היא יותר נעימה מפירוד ושנאה. אבל זה יקח זמן. ואנחנו אלה שזקוקים לזמן הזה, כדי לברר לעצמנו מי אנחנו באמת. בעד מה אנחנו, ולמה, ומתי האמונות שלנו הן רק כיסוי צדקני לשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו.

2. אבל ספר האזרחות, ודורית רביניאן, ומירי רגב!

אתם באמת מודאגים ממה שכתוב בספר האזרחות? נראה לכם שהילדים שלכם לומדים משהו מספרי אזרחות? אתם נורמלים? אתם מושיבים אותם מול שעות על גבי שעות של ריאליטי מטמטם, של פרסומות רעות לב שבהן כל סטריאוטיפ מונצח כאילו היה תורה מסיני, של חדשות היסטריות – ואחר כך נבהלים מאיזה ספר אזרחות?

כנ"ל דורית רביניאן: יש לי חדשות בשבילכם, רוב הסיכויים שילדיכם יגמרו בגרות בלי לראות שורה אחת של הומרוס, או שייקספיר, או וונגוט, או פיליפ ק. דיק. לא נראה שזה מטריד אתכם. רוב הסיכויים שהם לא יקראו שורה אחת שתאתגר באמת את תפיסת עולמם. מה אכפת לכם איזה ספר הם ישנאו לבגרות?

כנ"ל מירי רגב: נכון, מבחני נאמנות למדינה הם קצת הסטייל של גבלס. אבל תרבות המיינסטרים בישראל מצנזרת את עצמה כבר שנים, מזנה את עצמה תמורת כל שקל שעובר בסביבה, מעולפת מחוסר מקוריות. העימות האחרון עם הגברת רגב היה בבכורה של "אוויטה". אוויטה, למען השם! השואו הכי נפוח, שבלוני וריקני בתולדות התיאטרון. וזה שלפניו היה על – כפיים לתעוזה האמנותית! – הפלייליסט של גלגלצ. בשביל זה אתם עולים על בריקדות? בשביל החופש לא להגיד כלום?

3. דתות

כולנו עובדי אלילים בהכחשה: גם המוסלמים, גם הליברלים, וביחוד היהודים החדשים, המתלהבים, שחושבים שארץ ישראל זאת רק אדמה. שבתאי צבי בא ושבתאי צבי הולך, והים איננו יבש מטיפשות. על שלושה דברים נאמר יהרג ובל יעבור, ואף אחד מהם איננו ארץ ישראל. מה שכן, אחד מהם הוא עבודה זרה, שזה בדיוק מה שכולנו עושים: הופכים את זהותנו לאליל, ומשתחווים.

אבל כולנו, מסמוטריץ' ועד איסמעיל הנייה, רק בני אדם. ובאשר הננו בני אדם, אנחנו אוהבים שנעים לנו, ושונאים כשלא נעים לנו. ומסביב לזה ממציאים דתות ואידיאולוגיות. צור מצב שבו יש לאנשים תקווה חדשה להיתלות בה, ותראה איך לפתע הדת שלהם משתנה.

4. זהות

בואו נזכור שכל המלחמה הזאת, בין יהודים לערבים, בין שמאל לימין, היא על דבר אחד בלבד: זהות. הערבים נלחמים על זהותם המושפלת, הליברלים נאלצים להגדיר מחדש את אמונתם מול גלי שנאה ובורות שמאכלים את המשחק הדמוקרטי, המזרחים, האשכנזים, נערי הגבעות ואנשי הצדק החברתי – כולם נלחמים על זהותם.

הברית השלטת בישראל כרגע, בין הזהות "היהודית" לזהות ה"עממית", איננה יותר מברית מדוכאים שנולדה מהתנגדות לסוציאליזם הבן גוריוני. הם מרוויחים זה מכוחו של זה, זה מזהותו של זה. הברית הזו תיתקל בקיר. לקיר קוראים המציאות. ואז תיאלץ למצוא לעצמה רוח חדשה.

5. ובענין הרוח החדשה:

איפה, בדיוק, עומדת עכשיו היהדות?
זו של הציונות הדתית נפלה לדרגת עבודת אלילים פשיסטית; זו של החרדים חיה תוך הכחשת המציאות – בלי הפראיירים שסוחבים בשבילם את העגלה, הם לא היו מחזיקים דקה; וזו המסורתית־ימנית־מזרחית העלתה את העממיות לדרגת פסק הלכה. במקום תורת משה, תורת "ככה נעים לי וזהו".

ובינתיים, מסתובבים בינינו המוני תלמידי חכמים, מלאי ידע, שוחרי טוב, שבינם לבין עצמם כבר יודעים שאפשר אחרת. הם עצמם כבר מקיימים מסגרות לימוד חדשות, מסגרות חברתיות חדשות. על הקו שנע בין החרדים שהתחילו לשאול שאלות, דרך לומדי הקבלה של הרב לייטמן ועד למיטב המוחות בציונות הדתית שכבר יודעים שהמשיח לא יבוא מכיבוש עוד גבעה – שם נמצאת המחשבה החדשה. מאות אלפי אנשים, שאין להם מסגרת משותפת ואין להם רב ואין להם תמיכה, אבל אם הם יקומו כאיש אחד, זה יהיה מהלך משנה משחק.

חברי הדתיים החדשים: קומו. דברו ברור. נסחו תזה. תתחילו ממשהו, ותראו שתהיה מהפכה.