ממצאי תחקיר Time Out מראים: הבאנגים חזרו לאופנה

ממצאי תחקיר Time Out מפריכים את הסברה לפיה חנויות אביזרי העישון והאידוי הקמות חדשות לבקרים מסמנות שלב מתקדם ובורגני באבולוציה של צריכת הקנאביס. למעשה דווקא הבאנג הוא זה שחוזר לאופנה

ראסטה חי (צילום: שלומי יוסף)
ראסטה חי (צילום: שלומי יוסף)

 

פתאום שמעתי בוף: כשמארק טוויין אמר את משפטו הנודע "ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה אבל היא מתחרזת", הוא כנראה לא שיער בדעתו שהחרוז יהיה תחייתו של הבאנג. רצה הגורל, ו־2019 הופכת להיות שנת לידתו המחודשת של אביזר העישון השביר. "פעם אנשים שהיו מעשנים באנגים היו עושים את זה בבית, בסתר. היום, בתפיסה התרבותית, אני רואה שקנאביס כבר לא נתפס ככזה גרוע, ואנשים מכל הסוגים עושים את זה", אומר ראסטה חי, שותף בחנות אביזרי העישון 420 הממוקמת בפינת הרחובות המלך ג'ורג' ובורוכוב שנפתחה מחדש לפני כחצי שנה, "אנחנו נמצאים בתקופת הרנסאנס של הבאנגים. אנשים חוזרים לעשן את זה". "אנחנו בהחלט רואים עלייה חדה בביקוש לבאנגים", מוסיף תומר הבנאדם, השותף השני, שהילה של כוכב היפ הופ אופפת אותו. "דרך אגב, מי שהכי מרוויח מזה הם הנפחים הישראלים, שעכשיו יש להם פרנסה". "זאת רק ההתחלה", קובע ראסטה חי, "ברגע שתהיה לגליזציה אמיתית, כמו שמישהו יזמין יין בכוס יין, אז כשמישהו יזמין זן משובח של קנאביס, ייתנו לו את האופציה לעשן אותו איך שהוא רוצה", הוא אומר ומפליג בדמיונו.

>> טלגראס ממציגה אתר חדש שחושף מידע מפתיע

צפונה משם, בדיזנגוף 172, נמצאת חנות הדגל של המותג פאפיז. אם 420 נראית כמו דירת חדר של רווק סטלן, פאפיז מזכירה יותר דירה שעברה תמ"א 38 ומתגוררים בה כעת זוג הייטקיסטים. הפלייליסט מנגן מוזיקה רגועה ולא ברור אם יד מכוונת הרכיבה אותו או שמדובר בגלגלצ. דייגו הרצנבאום, המנהל, טרוד בגלל ספירת המלאי בחנות. כמה נערים נכנסים ומתלחששים ליד עמדת הבאנגים: קיר גבוה עם לא מעט מדפים, ועליו מונחים עשרות באנגים בצורות שונות. בסוף יוצאים הנערים מהחנות עם ניירות גלגול בלבד. "זה המוצר שהכי נמכר אצלנו", אומר דייגו, "זה וגריינדרים. כל מה שזול". הוא מסכים שבתקופה האחרונה יש עלייה בביקוש לבאנגים, אך מודה כי לרוב ימליץ ללקוחותיו על מכשירי אידוי למיניהם. "לעשות באנגים זה עדיין לא כל כך מקובל. עדיף באידוי, זה לא מסריח, אפשר לקחת את זה לכל מקום וזה גם יותר בריא", הוא מספק הסבר בורגני שמתכתב עם השכונה שבה ממוקמת החנות. דייגו מציין גם הוא שזאת תקופתם היפה של הנפחים: "אני חושב שאסור לייבא באנגים מחו"ל, אז עכשיו יש ביקוש גדול מצד יצרנים ישראלים".

מי שחפץ באינטראקציה מינימלית עם נותני שירות בבואו לרכוש באנג לבטח ירגיש בנוח בחנות ג'ינג'י שברחוב נחלת בנימין 39. מטרים ספורים משם כבר ניתן להרגיש בבסים של מוזיקת הטראנס המנוגנת בעוצמה גבוהה בחנות המרווחת. את חלון הראווה מקשטים בבקבוקונים עם קשית מזדקרת, בעיצוב שנע בין ואזה יוקרתית לצעצוע לכלב. בפנים מדובר בגן עדן לסטלנים ולמעריצי נטע ברזילי, שכן עשרות דגמים של החתול היפני פזורים בחנות. גם כאן זוכים הבאנגים למקום של כבוד, ממש ליד הכניסה, כנראה מקום אסטרטגי ללקוחות שהצביעו ברגליים לגבי העדפותיהם. המוכרת, צעירה אדמונית, מסרבת בעדינות לענות על מגמות חדשות בקרב הלקוחות ומעוררת חשד כי היא בעצמה לקוחה נלהבת של החנות.

יש גם באנג עם פיקאצ'ו.
יש גם באנג עם פיקאצ'ו.

ב־420 נמצאת ג'ניפר טפיירו, אמריקאית מלאת אנרגיות, שמודדת כובעי צמר של עטר מיינר בעוד ראסטה מצלם אותה, כנראה לסטורי. "אל תראי אותה ככה", לוחש ראסטה חי בשקט, "באל.איי היא כל היום מראיינת מפורסמים על השטיח האדום". "זה מקום מדהים עם אנשים מדהימים ואווירה מדהימה", אומרת טפיירו בהתרגשות ומציגה באנגים נבחרים מהחנות. "הנה, אפשר לנסות את זה", היא מציעה, אך נתקלת בסירוב עיקש. "האמת, זה כבר נהיה סחי להיות מעשן היום", מודה ראסטה חי, "ולכן אצלנו בחנות אנחנו מעניקים חוויה שהיא הרבה מעבר טלגרלעישון. זאת תרבות שלמה שאתה חלק ממנה".