"בובע": זה אוכל של סבתא? סבתא של מי? בטח לא סבתא שלי

יש לי וידוי – אני לא אוהב אוכל ביתי. כלומר, את זן המזון מבוסס התבשילים שזכה לכותרת העל הזו – לא עף על חמין, לא רוצה לראות מגבות על סירים והממולאים היחידים שאני אוהב הם קציצות בורגר במילוי גבינה. סורי, אני ילד מפתח אשכנזי. עם כל הכבוד לבישול של סבתא, גם סבתות שלי, הוא לא יכול לעמוד אל מול האוכל רחוב הממוצע. עד כה זה לא הפריע לעבודתי כמבקר אוכל רחוב, אבל עכשיו האוכל הביתי חצה את הקווים, ויצא לרחוב.

חייבים להודות, זה אוכל שפשוט אסור לצלם. מנת בובע בחלה. צילום: דויד מויאל

הסניף הראשון של "בובע" (מבטאים Bobe, כמו בובע מייסעס – סיפורי סבתא ביידיש), שמגישים מגוון רחב של תבשילים ביתיים בתוך חלה, נפתח לפני כמעט שנה, אי אז באוקטובר 2021, אי שם ברמת החייל. האמת היא שדי התחמקתי מלבקר בו, גם בשל חוסר המשיכה שלי לז'אנר הבישול וגם כי בואו, אני לא מקבל תוספת סיכון לנסיעה לרמת החייל. אבל אם מוחמד לא יבוא אל התבשילים, התבשילים יבואו אליך. בובע פתחו סניף ראשון על קינג ג'ורג', ולי נגמרו התירוצים. סבתא עלומה, הנה אני בא.

למען הסר ספק, אני לא שונא את סוג האוכל הזה. לעולם לא אלך לבקר אוכל שאני שונא מראש, זה לא הוגן כלפי המקום ולא הוגן כלפי. ותכלס, למרות שאני לא עף על חתיכות תבשיל ששוחה ברוטב (ועל שנאתי לאורז נדבר כבר בפעם אחרת), אני כן מבין את האהבה לזה – אוכל כבד, סמיך, חמים ומנחם, ובאמת שאפילו הייטר כמוני יכול לכתוב מגילות אהבה לרגע של טבילת החלה ברוטב. לכן אם כבר הלכתי לבובע, באתי מתוך רצון לאהוב וליהנות מסוג האוכל הזה כאילו גדלתי בבית עם שק כורכום.

וולט דיסני מדמיין בית חם. סניף קינג ג'ורג' של בובע. צילום: יח"צ

הסניף של בובע לא נראה כמו מסעדת אוכל ביתי. למעשה, הוא מעוצב כמו הבית של סבתא של הקפיטליזם המאוחר. כמו דוכן של סבתא בדיסנילנד. האמת שזה ממש חמוד – מסגרת ברזל מייצרת צורה של בית קטן בערבה, בחזית ישנו תנור מזויף (כמו תנור משחק לילדים) ועיצוב מצועצע במכוון, ומעל כל אלה שורה של סירים מלאים (ונקיים. מאוד נקי פה) עם מגוון תבשילים נאה. מעל כל אחד תמונה, שם והסבר קצר, לטובת ילדי המפתח שביננו. אין ספק שהושקעה כאן מחשבה רבה (וגם כסף) על המיתוג, העיצוב והקונספט.

הבעיה היא שהקונספט הוא לזייף תחושה ביתית, וזה מרגיש – איך נאמר – קצת מזויף. זה היה יכול להיות זניח ביחס לחוויה הכוללת, גימיק חמוד ותו לא, אבל לצערי זה זיוף שטיפה מסמל את הבעיות בבובע, שהן לא גדולות, לא בולטות, אבל בהחלט מונעות מהחוויה להיות מה שהם רצו. אם הקונספט הוא אוכל ביתי בחלה, אז הבעיה היא שאין באמת בית.

גודל מכובד, אבל מה יש בפנים? "בובע". צילום: מתן שרון

לפחות חלה יש, והיא באמת מעולה. בניגוד למה שחששתי, לא מדובר בלחמניות חלה גנריות, אלא בחלה לא קטנה בכלל (הייתי אומר שהיא בערך חצי מחלת השבת הממוצעת), רכה מאוד ומתקתקה בעדינות. מבין כל המנות, הזמנתי את אלו שאני מכיר ויחסית אוהב – חלה במילוי חריימה וחלה במילוי בולונז (39 ש"ח כל אחד), לצד לביבת תפו"א אחת ומשקה לואיזה לימון. הלביבה הוגשה קרה אבל היתה טעימה, הלואיזה-לימון היה ריענון מצוין בין כל הפחממות והתבשילים. כל המסביב, מהאריזה דרך השירות ועד ללחם, היה מעולה. הבעיה היתה בפנים, בתבשילים.

תראו, אני אמנם לא מומחה בבישול ביתי (אף אחד לא מומחה וכל אחד אוהב אך ורק את האוכל של סבתא שלו, תפסיקו לשקר), אבל גם אני מצליח להזהות מתי מתקמצנים עלי. דווקא המנה עצמה היתה נדיבה, כמות האוכל שנמזגה לתוך החלה (כן, נמזג) הייתה סבירה ובסך הכל מדובר בכריך ממלא מאוד. אבל התבשילים עצמם הרגישו כמו מחווה לתקופת הצנע, במובן של צריך למלא תבשילים בפתרונות יצירתיים.

החריימה, למשל, היה דל בדג ברמה שגרמה לי להרגיש שזה תבשיל גרגירי חומוס. פה ושם כשנמצאו חתיכות דג, הן היו יבשות כמו הצד החיצוני של החלה. הצד הפנימי דווקא זכה מהרוטב, שהיה חביב, אבל לא מלהיב. חלק מהקסם של טבילת החלה בתבשיל הוא איזון בין המון המון רוטב לחתיכת חלה סופגת קטנה. אבל כשלוקחים את התבשיל ושמים אותו בתוך חלה, האיזון הקדוש מופר, יש יותר לחם מרוטב ומצאתי את עצמי בוצע חתיכות חלה מהצד ומנסה לשווא לטבול אותן באמצעה. זה לא רק מבלגן, זה גם לא פרקטי.

אם הייתי רוצה תבשיל חומוס הייתי הולך ליפו. "בובע". צילום: מתן שרון

גם מנת הבולונז לא שיפרה את האווירה. בחיים לא ראיתי בולונז עם כל כך הרבה אפונה וחתיכת כאלה גדולות של גזר. וכן, זה בא על חשבון הבשר, שבעצמו לא היה יותר מדי מלהיב. הבולונז גם עזר לי להבין דבר נוסף שהיה חסר לי – עוד משהו חוץ מהתבשיל בתוך החלה. כנראה שגם המוכר במקום הבין שלאכול בולונז בתוך לחם יכול להיות מונוטוני, וזרק פנימה עוד שתי קציצות מרוקאיות קטנות (כאמור, השירות היה מצוין). הבעיה היא שגם הקציצות נבלעו בתוך המונוטוניות. אם רק היו מרפדים את הכריך עם מעט ירקות טריים (חסה-עגבניה-בצל היו עושים פלאים לבולונז) או אפילו איזה איולי להדבקת המנה, היה פה משהו הרבה יותר מעניין מרק גימיק.

לבובע יש רעיון נפלא, אבל הביצוע לוקה בחסר עד רמת העצלנות. סבבה, בניתם קונספט, עיצבתם מדהים, יצרתם מערכת ממש מצוינת. עכשיו הגיע הזמן לשפר את התבשילים ואת הכריך שלכם. אל תספו לי סיפורי סבתא, פשוט תביאו אוכל טעים.

בובע, קינג ג'ורג' 87, א'-ה, 11:00-23:00, ו' 10:00-17:30