סינדרלה TLV: יש נשפים מהממים בעיר, וכולכם מוזמנים לדפוק פוזה

ערב יום חמישי ביפו, 22:15. מאור מיה (או בשם הבולרום שלו, ״שוג״) נכנס לתוך הרחבה בעלת הריצוף השחור-לבן, זורח כמו אל-שמש בחליפה צהובה לוהטת (בעיצובה של אסתי שוורצמן) ומשקפי שמש שחורים ודקים תחת תקרת הקשתות של מתחם החמאם. המוזיקה מפסיקה. מאור נעמד מול הקהל ופותח בנאום על כבוד. ״רובינו אורחים של התרבות הזאת״, הוא מודה, ואז מדגיש שיידרשו במהלך הערב מודעות, תמיכה וסובלנו – אחד כלפי השני, כלפי שורשי התרבות וכלפי המחזה שעומד להתרחש.

מאור "שוג" מיה בפוזה אופיינית, נגיד. צילום: דביר הלוי

סצנת ה״בולרום״, אותה תרבות עליה שוג מדבר, התפתחה בניו יורק של המאה הקודמת על מנת לספק מרחב בטוח ומוגן לאלו שסבלו מדיכוי, חוסר קבלה והפליה בשל נטייתם המינית, אך גם ובעיקר מגזענות על ידי הקהילה הלהטב״ית הלבנה בארה״ב. הסצנה התפתחה ברובה מתוך הקהילה הטרנסית האפרו-אמריקנית ולטינו-אמריקאית, עבורם הפכו הנשפים לאמצעי ביטוי מרכזי, ומרחב של חופש.

במהלך כל נשף המשתתפים (שלעיתים מייצגים קליקות משפחתיות שונות, או ״הבתים״) מתחרים זה בזה בקטגוריות שונות מול שופטים: צעידת מסלול (Runway), ריקודי ווג (המורכב מתת-סגנונות שונים: Old way, New way, Vogue Fem), קטגוריית פנים (Face), הלבוש הטוב ביותר ועוד. יש מי שזוכים בגביעים ופרסים ,אבל בעיקר להכרה ותהילה. 

סצנת הבולרום בישראל עדיין צעירה, אבל מבטיחה שעוד ימים יפים לפניה. היא החלה עם סדנאות וסשנים בודדים מאת החלוצות אלה אדווה שני, לי-אלה ביבס, מאיה חסין וירדן צ׳יצ׳סטר, שדאגו להפיץ את בשורת הבולרום המקומית, כאשר הנשף הראשון מסוגו בארץ התקיים לפני כשלוש שנים, ב-2019, על ידי צוות ה-“TLV Ballroom”. מאז הנשפים גדלים, מתרחבים ומקבלים גם תשומת לב בינלאומית, כאשר כמה מהשמות הבולטים בסצנת הבולרום העולמית קפצו לתמוך ואף להשתתף באירועי הסצנה המקומית. 

לאחר שהנחה מספר נשפים של ״TLV Ballroom”, מאור "שוג" מיה החל לפתח את סצנת הקיקי בארץ, ״האחות הקטנה״ של הסצנה המרכזית, הנחשבת ליותר קלילה ונועדה עבור צעירים (אבל לא רק) כהזדמנות להתאמן לפני כניסתם לנשף היותר מיינסטרימי. את נשפי הקיקי הוא מפיק ומנחה תחת הליין ״Vogue Night TLV”.

גם לחדשים יש הזדמנות. Vogue Night TLV. צילום: שי כהן

באותו הערב ביפו, לאחר דבריו של מאור אל-השמש, הקיקי נפתח עם קטגורית ״בייבי ווג״, שנותנת במה למתחילים ולאלה שצועדים בפעם הראשונה בנשף. באופן טבעי, אופנה היא מאפיין מרכזי של הנשפים – בין אם בהצגת הלבוש בעצמה ובין אם כאמצעי לאפיון הדמות שיצרת לעצמך. התלבושות היו נועזות ונעו בין ההיי-פאשן לביטוי עצמי משוחרר, אך הזמן נעצר לרגע כאשר בחור בשם מיכאל דדון עלה לרחבה עם שני משרתים, לבוש בשמלה בהשראת הכבשים של קדישמן (בעיצובה של שי גרינברג, סטודנטית בשנקר). 

מיכאל דדון ושמלת הכבשים. צילום: שי כהן

כשנכנסים לנשף חוצים את הקוים למקום קסום בו כל דרך לביטוי עצמי מותרת, ואפילו רצויה, תחת חוקי הפורמט. פה הסטריאוטיפים והעמדת הפנים שלפעמים שולטים בחיי הלילה נשארים בצד – באנו להשוויץ, להרים ולעוף על עצמנו. לעיתים התחושה היא שצריך יותר משתי עיניים ומצלמה כדי לקלוט את כל ההתרחשויות – האווירה, הצחוקים, הסנכרון בין הקהל למופיעים והתיאטרליות של כולם כולל כולם.

מי שמחבר את כל האלמנטים האלה הוא אותו אל-שמש, מאור, שנתן הצגה אדירה בתפקיד המנחה, הפרשן, השדרך, האמסי – תקראו לו איך שבא לכם אבל, אבל העיקר שתקראו לו. דבר אחד בטוח: הוא זה שמכתיב את קצב הנשף. ״אתם לא רוצים לדעת מה יקרה אם אני מוריד עוד פעם את המשקפיים שלי״ הוא הזהיר כשמישהו בקהל ניסה, חרף אזהרות ברורות במהלך הערב, לצלם משתתפים במהלך קטגורית ״סקס סיירן״, קטגוריה שבוחנת את הסקס אפיל, ובאופן טבעי משאירה את השתתפים חצי ערומים.

אין ספק שאחת הסיבות להתפתחות סצנת הנשפים וריקודי ווג בארץ היא העניין לה זכו ביצוגים שונים במדיה, דוגמת הסדרה "פוזה" ובאופן כללי, בינסה. אבל עם כל הנוצץ, למאור חשוב להתעקש על נקודה אחת אחרונה – הקהילה לפני הכל. מטרת הנשפים, מעל הכל, היא ליצור מרחב מוגן שיאפשר לחברי הקהילה להרגיש בטוחים ולהביע את עצמם בלי להישפט. אין פזמון, תרקדו – אבל גם תכבדו.

לפרטים על הנשפים הבאים ניתן לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של מאור מיה, או אחר עמוד הליין