כוכב נופל: סרט המד"ב של אדם סנדלר לא מצליח להתרומם לגובה

אחת הבדיחות הידועות על אדם סנדלר היא שהוא בוחר סרטים לפי הלוקיישן, רק כדי לצרף את חבריו ולארגן לכולם חופשה, ועוד לקבל על זה כסף. למעשה, הוא כבר אישר שזה די נכון. בתווך בנה סנדלר קריירה מקבילה, במסגרתה הוא מאתגר את עצמו עם תפקידים יותר מורכבים, דוגמת "סיפורי מאירוביץ" של נואה באומבך או "יהלום לא מלוטש" של האחים ספדי. ולמרות שהתרגלנו כבר למצוא אותו בדרמות, עדיין קשה להתנער מהשיוך המיידי של סנדלר לתפקידיו הקלאסים – נער המים, האפי גילמור, או למרבה הצער, ג'ק וג'יל. "החלל שנותר", הסרט החדש של נטפליקס, הוא עוד התעקשות של סנדלר לאתגר את עצמו, ולמרות שהתוצאה פגומה, היא בהחלט שווה צפיה.

>>

הסרט שמבוסס על ספר בשם "איש החלל של הבוהמיה" עוקב אחר אסטרונאוט צ'כי בשם יאקוב פרוחצקה (אדם סנדלר), שנשלח לבדו למשימה לבדוק מה יש מעבר לכוכב צדק ומשאיר מאחור את אשתו ההרה על כדור הארץ. בחללית יאקוב פוגש חבר חייזרי – האנוש, עכביש החלל (פול דאנו) כן, מה שקראתם. העכביש ויכולותיו המסתוריות עוזרים ליאקוב להבין את הטעויות שעשה במערכת היחסים עם אשתו, לנקה. התוצאה היא מסע טריפי בחלל שלא מגיע לגבהים הנכונים, אבל כן מהנה לראות. אדם סנדלר נשאר דרמטי ורציני, ולמרות המנוע העלילתי המעניין, נדמה שהסרט לא מצליח לממש את הפוטנציאל שיש בו, ולא באמת מוצא את השפה שלו.

הסרט עצמו בויים על ידי ג'והאן רנק, הבמאי של צ'רנוביל, שהלוואי והיה שואב אפילו טיפה מאיכות הכתיבה שם. במקום לקבל סרט בעל שפה קולנועית קוהרנטית, אנחנו מקבלים סרט חצי אפוי. כך, למשל, הסרט מצליח לפספס עם ההברקה של פול דאנו בתור עכביש חלל – הקול הצלול של דאנו יכול להיות מרוחק וקריפי, ועדיין מצליח לעורר קרבה, במיוחד כשהחייזר העכבישי מוכן להיפתח אליו, אבל איכשהו מערכת היחסים המעניינת הזו נדחקת לצד בשביל המלודרמה של יאקוב ולקה (קארי מוליגן). ישנם גם רעיונות מעניינים בסרט שהיו יכולים להפוך לחלק מגדיר בשפתו – למשל, הקריצה למחויבות למותגים – אך נזנחים לצד כמעט ללא שימוש.

הרגעים היותר טובים של הסרט הם השיחות בין דאנו לסנדלר, במיוחד ברגעים בהם הסרט חוצה את הגבול לטריפ מוזר, בו האנוש חודר לזכרונות של יאקוב במטרה לחקור את טבעו ואת טבע האדם. גם אפשר להעריך את הרצון של רנק להתרחק מהסוף המקורי של הספר במטרה לייצר משהו מעט יותר קולנועי, אבל מה שיוצא לו בסוף זאת גרסאת לייט של "בין כוכבים", סרט המד"ב של כריסטופר נולאן. וזה מרגיש כמעט כמו גניבה אמנותית. ובכל זאת, למרות כל המגרעותיו, אני בכל זאת ממליץ לראות אותו – ולא רק בגלל העכביש החייזרי. 

מה שכן יש בסרט הזה, זה המון לב. אנחנו בעיצומו של עידן הקולנוע התעשייתי, כך שסרטים שמתעסקים באיומים בין גלקטיים לא משאירים הרבה מקום לדמויות אנושיות עם בעיות יומיומיות. לרוב יתמקדו בפיצוצים. הסרט הזה לוקח זוג שמתפרק בדיוק בזמן הכי גרוע – כשאחד מבני הזוג נשלח לנקודה הרחוקה ביותר שניתן לדמיין. זה רקע לא שגרתי לסרט מדע בדיוני, ולמרות שכל הדברים המעניינים נדחקים הצידה לטובת הרומנטיקה המאולצת, הרגעים בהם יאקוב נפתח בפני העכביש הסקרן מזכירים מעט את הקסם שהיה ב"אוקג'ה", גם היא הפקה מוצלחת של נטפליקס.

זה הוא לא סרט מושלם, הוא לא ירגיש כמו בזבוז זמן מוחלט של הזמן שלכם, כי אתם מבלים אותו בחיק הכישרון של שני השחקנים הראשיים. ולמרות שהרומנטיקה דוחקת את הדברים המעניינים באמת (ומעמיסה פלאשביקם שלא צריך), כבר לא מייצרים סרטים כאלה, עם לב כזה, ועם עכביש גלקטי אחד שגונב את ההצגה. זה מרגיש שיש עוד חלל למלא, אבל כן נוצר פה סרט מעניין ולא שגרתי.
"בחלל שנותר", עכשיו בנטפליקס