יידישע מאמע: הכי קרוב שהגענו למסיבת נקניקיות

לפני שש שנים, כששוק הכרמל עוד היה שוק וכרם התימנים טרם נהפכה למלון, נפתחה קצביית מיטמרקט. בשונה משאר הדוכנים, מיטמרקט היה דוכן ממותג, עם שם באנגלית ואתר באינטרנט. אם בשאר הדוכנים פחדת שהמוכר ידפוק אותך במחיר, כאן המחירים היו מפורטים וידעת שדופקים אותך. קצביית בוטיק. כמה חודשים לאחר הפתיחה החלה הקצבייה גם להגיש את הבשרים שלה על הגריל דרך סוג של חור בקיר עם כמה שולחנות. כדרכם של חורים בקיר, שמו של המקום עבר מפה לאוזן והחל לצבור הצלחה. לאחר זמן מה אותו חור בקיר הפך למסעדת M25, אחת ממסעדות הבשר הנגישות, הטעימות והמלאות בעיר.

כעת נפתח במיטמרקט שוב חור בקיר. הפעם – מעדנייה "פולנית" שמגישה נקניקים ונתחים קרים שנכבשים ומשורקטרים במקום. הרעיון נשמע מבטיח. מקומם של הנקניקים בקולינריית הרחוב העירונית עוד דרוש שדרוג, וצוות המיטמרקט נשמע כמו האנשים הנכונים להיענות למשימה.

ווילדע חאייע. יידישע מאמע (צילום: אנטולי מיכאלו)

שמתי פעמיי בשני ימי שישי בפער של שבוע. בפעם השנייה עמד מול החור בקיר האויב שלי, ערן לאור, הלא הוא מבקר אוכל הרחוב של עיתון הארץ. בירכנו זה את זה לשלום. זיהיתי את הקנאה שוטפת את פניו של לאור אך ניסיתי בכל זאת לנהל שיחת היכרות נעימה. הזמנתי את כריך הקורנדביף (שנקרא "ווילדע חאייע", כמו שאמא של הקופירייטר הייתה נוהגת להגיד) בין שני לחמי שיפון, שליכטה של חרדל, בצל מוחמץ וצנוניות כבושות. הסנדוויץ' היה הגון. הקורנדביף בטעם קרמל (מוצע במקום בטעם קרמל וקפה, אך אני לא הצלחתי להבחין בטעם קרמלי) היה טעים ונערם בכמות הגונה. לצידו הוגש סלטון שהיווה מעין מרענן חיך ושמרכיביו הרטובים היו נחוצים לדעתי גם בסנדוויץ' עצמו. כריך נקניקים הוא תמיד דילמה. למרות שהיה טעים מאוד, וברור שקצבות חכמה עמדה מאחוריו, יכולתי לחשוב על דרכים יותר מעניינות ומשביעות להוציא 44 שקלים בשוק.

בעודי לוגם צ'ייסרי ארק המוצעים בנדיבות על הדלפק, הזמנתי גם צלחת שרקוטרי והלכתי להתיישב ליד לאור. מגשי נקניקים נגישים כמעט לא קיימים בארץ ולכן האופציה ריגשה אותי עד מאוד. הצלחת, בדמות מגש מתכת, כללה "פייקון" (בייקון טלה) חמים, סרוולד (נקניק שומני, מעין סלמי צפוף), לשון קרה וברזאולה (נתח בקר כבוש במלח בעל מרקם יבש וחזק). המגש היה נדיב, מאוד. במקום מציינים כי יש בו 300 גרם, אך זה נראה אפילו יותר. לצד הבשרים הוגשו חמוצים, שליכטות של חרדל ושתי פרוסות של לחם שיפון שעברו קלייה קלה.

התחלתי לנשנש והסתכלתי על ערן. היה לי ברור שהוא מנסה לקרוא את מחשבותיי כדי שיוכל להעתיק את האבחנות שלי. ראיתיו מרים פיסת נקניק לפיו. מה אתה חושב, ממזר מוכשר שכמותך? חשבתי. האם אתקן אותו על הפעם ההיא ב-2016 כשכתב ששווארמה עם אורז בקופסת קרטון זה גימיק, למרות שהדבר נהוג כבר שנים במדינות הבלקן ומרכז אירופה? או שמא אעלה איתו זיכרונות על שווארמיית אטליז בכיכר רבין שעליה כתב ב-2013? האם אספר לו איך הייתי נוסע במיוחד מירושלים לתל אביב בעקבות הביקורות שלו? איך עשיתי מינוי דיגיטלי כדי ללמוד אותו?

חוט המחשבה שלי נקטע. ערן החל לספר כיצד מסעדת M25 התחילה גם היא בתור חור בקיר. הנהנתי בקשב רב ביודעי כי אחמוס את הסיפור ואכתוב אותו בביקורת שלי.

בדרך להפוך למגמה. יידישע מאמע (צילום: אנטולי מיכאלו)

בחזרה למגש – כל הנקניקים תפקדו מצוין ודאגו לאזן זה את זה. הסרוולד היה שומני ומעקצץ. הוא עבד מצוין עם הלחם ולצד החמוצים. הפייקון, אותו בייקון טלה חם, היה חמים, שומני ומוצלח, והבהיר שבסוף, נקניק חם תמיד ינצח את עמיתו הפושר. הברזאולה הייתה עזת טעם. הלשון גם היא הייתה טובה, אך כשלעצמי לא הצלחתי לשבור את המחסום הפסיכולוגי של אכילת לשון. היא גם ניתנה בכמות הגדולה ביותר ביחס לאחיותיה למגש, אולי לאור היותה הנתח הזול יותר, ובכל זאת, אוהבי לשון ילקקו אותה. חה, ערן לאור מעולם לא היה חושב על בדיחה כזו.

תוך כדי הנשנוש עבר לא פחות מגיל שוויד, וביקש רשות לצלם את מגשי הנקניקים של שנינו. ייתכן גם שאותנו. האם היה מודע למפגש הטיטאנים שהתרחש באותו רגע, וביקש לתעד אותו, או שמא הוא פשוט אוהב לצלם נקניקים משל היה צפר נקניקים חובב? האם הבין שהוא חוזה במה שבעולם ביקורות אוכל הרחוב הוא מפגש בין גיל שוויד לניר צוק? האם יש רפרנס יותר זניח מזה שהרגע השתמשתי בו? בהיותו של שוויד אדם היודע לזהות כשרון וגדלות נפש – אני מתאר לעצמי כי הבין שהוא נמצא בקרב גדולה.

לצד צ'נטרו הפלורנטינית, יידישע מאמע מצטרפת למה שהעיר דורשת שיהפוך למגמה – מגשי נקניקים נגישים. בעוד הכריך במקום הוא מצוין לסוגו אך אינו מתעלה לחוויות רוחניות, מגש הנקניקים הוא כולו מופת של נשנוש מגוון ורחב ידיים. אפשר רק לחלום על היום שבו אנשי המיטמרקט יחליטו להגיש גם כריכי רובן עבים אותם העיר נעדרת. עד אז אפשר רק לשמוח על כך שבשוק הכרמל מתקיים מפגש של נקניקים.

כוכבים: 4

וייב: כשנקניקים פוגשים זה את זה בשוק

טבעוני: אפילו לא בצחוק

מחיר: 44 ש"ח לסנדוויץ קורנדביף, 58 ש"ח למגש נקניקים

טעים: מצוין

יידישע מאמע, יום טוב 3 (שוק הכרמל), שני־חמישי 9:00־17:00, שישי 9:00־16:30, 03-5173086