אלף דרקונים לא יצליחו להציל אותי: עזבו אתכם מ"בית הדרקון"

ביקורת זו מכילה, כמובן, ספוילרים גם ל"משחקי הכס" וגם ל"בית הדרקון". אבל את הראשונה כבר ראיתם, ועזבו אתכם מהשניה, באמת

בשנת 2011 הגיחה לעולם "משחקי הכס". הסדרה של דייוויד בניוף ו ד.ב. וייס שינתה במשך ארבע עונות את הכללים של דרמה טלוויזיונית (לא רק בעולמות הפנטזיה) ולאחר מכן, בעיקר כשהעלילה שלה התפצלה מסדרת הספרים עליה התבססה, פשוט גססה לנו מול העיניים. מסדרה שהורגת דמויות מרכזיות בלי למצמץ זו הפכה לסדרה שטוחנת דאוס אקס מכינות ומצילה דמויות שלא היו אמורות להינצל. בראן עומד למות? אה, הנה דוד שלו (שלא ראינו שלוש עונות) הגיע להציל את היום, מה זה משנה שאתם לא זוכרים אותו. ג'ון סנואו מת? לא נורא, מוות זה דבר הפיך אצלנו עכשיו.

אז כן, היו המון טעויות ב"משחקי הכס", אבל הסדרה התדרדרה כבר מאוחר מדי בשביל שנוכל לצאת ממנה בזמן, כי אחרת – למה עשינו את כל זה? למה צפינו ביקום הזה מתפתח במשך עשור? ועכשיו כשיש פריקוול, מה, לא נצפה גם בו? בטח שנצפה, גם אם זה אומר שוב לחכות כל שבוע לעוד פרק ולגלות שזה פשוט לא מה שהולך להציל את הפרנצ'ייז. אז סליחה, "בית הדרקון", אבל להמשיך איתך לעונה שנייה כי כבר השקענו זמן בראשונה (וגם ב"משחקי הכס") זו פשוט דוגמא מושלמת למה שנקרא בכלכלה "עלות שקועה": להמשיך להשקיע בגלל שכבר השקענו, ובסוף רק להפסיד עוד יותר ועוד יותר.

וזה מתעתע. כי כמובן שהפתיחה של הסדרה הייתה מצוינת למעט כמה סצינות מיותרות (דיימון ואשתו עושים סיבוב דאווין על הדרקונים שלהם ללא כל מטרה). כי קפיצת השנים עשתה טוב לסדרה וקידמה את העלילה לאן שצריך (בכל זאת, יש 300 שנה להדביק עד לנפילתו של המלך המטורף). כי היא נתנה לנו לראות איך הדמויות מתפתחות עם השנים ומתבגרות בקצב מהיר ועל הדרך גם פתרה כמה בעיות תעבורה שהיו ב"משחקי הכס". (כי יש יותר דרקונים, אז פתאום מסעות מקצה אחד של המפה לשני לא לוקחות חודשים, אלא טיסת הלוך חזור של יומיים). כי הסדרה עצמה בונה את ההיסטוריה של שבע הממלכות באופן כמעט שייקספירי, אז אפשר כמעט לשכוח שלפני לא כל כך הרבה זמן צופים חתמו על עצומה שדרשה לצלם מחדש את העונה האחרונה של "משחקי הכס" מרוב שהיא הייתה מאכזבת.

כי הזיכרון המבולבל שלנו רוצה לאהוב את "משחקי הכס". הסינופסיס של הסדרה ההיא ב-IMDB הוא עדיין "תשע משפחות אצולה נלחמות על השליטה באדמות ווסטרוז, בעוד אויב קדום חוזר לאחר שהיה רדום במשך אלף שנים", ולא "זומבים פולשים לאדמות ווסטרוז ותוקפים את תשע משפחות האצולה שעסוקות במלחמה על הכס", כי הזומבים הם לא העיקר (לא משנה כמה זמן מסך הם קיבלו בעונות האחרונות). אבל "בית הדרקון" לא לומדת מהטעות ההיא, ובדיוק כמו ששמו יותר מדי פוקוס על הפולשים המתים מהצפון ב"משחקי הכס", גם הפעם שמים יותר מדי פוקוס על הדרקונים עצמם – והם הדבר הכי פחות מרגש בה. אנחנו הזדעזענו כשאוטו הייטאוור סירסר בבת שלו בשביל המלוכה, כשדיימון רצח אזרחים במעלה המלך, הלב שלנו נשבר כשראינו את וייסריז הזקן והחולה מנסה לכנס את משפחתו ולשמור על אחדות. אבל רוב התקציב הולך על CGI של דרקונים, וכן, הם נראים פשוט מצוין, אבל מה שווה צבא של דרקונים אם לא נשאר תקציב ליד של וייסריז?

אז כולם שואלים "האם 'בית הדרקון' יכולה לרשת את 'משחקי הכס'". אבל במקום ללמוד מ"בית הדרקון" על ההיסטוריה של ווסטרוז, עדיף להסתכל על "משחקי הכס" בשביל ללמוד על ההיסטוריה של מה קורה לסדרה בפרנצ'ייז הזה, והתשובה היא: גם אם זה מתחיל טוב, זה לא נגמר טוב. כרגע לא ברור אם ל"בית הדרקון" אפילו יש כוח לגאול את עצמה, אז המשימה לגאול גם את "משחקי הכס" פשוט גדולה עליה. אבל אנחנו נמשיך לצפות, הרי כבר השקענו יותר מדי זמן ויותר מדי אנרגיה ויותר מדי מאמץ בלעקוב אחרי כל הדמויות והבתים ועלילות הצד המפותלות ולזכור את השמות של המקומות וכיווני הרוח והנבואות והיריבויות. בשביל רובנו כבר מאוחר מדי. מי שיכול לצאת, כדאי שיעשה את זה עכשיו.