בלייני ישראל, התאחדו: דבר אחד טוב דווקא יצא מביטול פסטיבל הדוף
ביטולי פסטיבלים והתעמרות המשטרה במארגני מסיבות טבע העירו מחדש את מחאת הטראנס המיתולוגית, הכוללת הפעם אנשי מסיבות ממגוון ז'אנרים. המטרה: לשנות את החקיקה המיושנת ולהגיע עד לאימא מרעננה
ותיקי הסצנה זוכרים היטב את מחאת "תנו צ'אנס לטראנס" שהתקיימה לפני כ־20 שנה. ההפגנה שנערכה תחת הסלוגן הזכיר הייתה בממדים מפתיעים לאותה התקופה וגם להיום: 40 אלף חוגגים הגיעו למחות על היחס המזלזל והמשפיל מצד המשטרה, והמחאה הפכה למיתולוגיה ולסמל של מלחמת קהילת הטראנס ברשויות ובממסד. השנים חלפו, האינטרנט צבר תאוצה, הסיפורים על חיפושים משפילים בחפצי החוגגים במטרה לתפוס בדל ג'וינט התפיידו, וקהילת חובבי מוזיקת הטראנס מוצאת את עצמה בנקודה דומה מאוד לאז – האלימות המשטרתית היא אחת הקטגוריות הוויראליות ברשת ומקור למבוכה גדולה לכוחות המשטרה.
המאבק ההוא לא צלח והפגנת הענק של סצנת הטראנס הורידה את ראשה והלכה לחגוג במקומות סודיים. איפה שאין משטרה אין ממסד, אין צורך בהיתרים קשוחים, אין סגירת מסיבות ואין הפסדים כלכליים גדולים. לפני שלושה שבועות, לאחר שפסטיבל הדוף בוטל עקב מידע מודיעיני על כוונה לסחר בסמים בשטח הפסטיבל, המחאה שוב הרימה את ראשה. הפעם החליטו אנשי הטראנס לא לשתוק ולקחת איתם את כל מי שרק רוצה לרקוד תחת כיפת השמים, ללא התייחסות לז'אנר מוזיקלי מועדף. ההפגנה תתרחש ביום הבילויים, יום חמישי הבא (18.7), בכיכר רבין – ממש באותו מקום שבו התרחשה ההפגנה לפני כשני עשורים. אנשי לילה, אנשי רוח וחברי כנסת יעלו לנאום באירוע, והצפי כרגע הוא שיותר מ־10,000 איש יגיעו להפגנה ושרחוב אבן גבירול ייחסם בחלקו באותו היום. אנשי המחאה מדגישים כי אכן יהיה תוכן אמנותי כחלק מההפגנה (בכל זאת, אנשי מוזיקה), אך מדגישים כי מדובר במחאה לכל דבר שיש לקחת אותה ברצינות.
"צריך להפריד בין הדוף כטריגר להצתת המחאה לבין המחאה עצמה", מסביר שחר זירקין, מבעלי פסטיבל הדוף ויו"ר העמותה לחופש התרבות. "זו אינה מחאה על ביטול מסיבה אלא פעולה שהמטרה שלה היא להשפיע על חקיקה בנושא אישורים ורישוי. זאת לא רק מחאה של טראנס, זו מחאה שכל מי שרוצה להרים אירוע ולא יכול כי רישוי עסקים מחמיר לא מאפשר לו צריך להצטרף אליה".
"החוקים עתיקים ולא רלוונטיים לרוח התקופה", מוסיף אריק איוואסקה, ממארגני המחאה, ממקימי עמותת החופש לתרבות ופיגורה מובילה בסצנת הטראנס הישראלית בשני העשורים האחרונים. "ישנה תחושה כללית שכדי לא לקחת אחריות על מצבים לא שגרתיים שיכולים לקרות באירוע – פשוט לא מאשרים אירועים. זו עוולה שנגרמת לנו כבר עשרות שנים. היינו עושים אירועים בלי אמבולנס ובלי אבטחה במקומות סודיים, לא כי אנחנו לא רוצים אישורים. אנחנו רוצים לעבוד עם הרשויות, אבל לא הותירו לנו ברירה כי מדובר בסכומי עתק".
"המשטרה קובעת בעצמה תמחור וזה לא על בסיס אמנה או משהו", מסביר נטי גיא, ממפיקי עמותת Pillow Fight Club, המכיר את סצנת הפקות הטבע היטב. "נראה כאילו התמחור נקבע על פי מצב הרוח של קצין הרישוי, ועל פי גחמות קובעים אם צריך באירוע עשרה שוטרים או 60. המשטרה היא ספק יחיד עם מונופול על התחום ואי אפשר ללכת לגורם אחר. קרה לא פעם שלפני אירוע פתאום הודיעו לנו שמכפילים את כמות השוטרים, ואתה צריך לספוג את ההפסדים בלית ברירה".
אף שנראה שבתל אביב מחאת המסיבות זוכה לרוח גבית יפה, קשה למחאה הזו להגיע ללבו של הציבור. תדמיתה של קהילת מוזיקת הטראנס נשארה בעייתית וכוללת סטיגמות של שימוש בסמים קשים, מוזיקה פסיכדלית ועוד. מקרה המוות של טוהר דוד במסיבת טבע ב־2017 קיבע את השם הרע של הקהילה והקשה על מארגני המחאה לסחוף אחריה הורים מרעננה.
"אני חי ונושם טראנס ב־20 השנה האחרונות, טראנס עשה את האדם שאני היום, אך דעת הקהל מאוד חשובה לנו", מסביר איוואסקה. "ברור שכשאימא מסתכלת על החדשות והיא רואה את הכתבה על טוהר דוד היא חושבת לעצמה שצריך למגר את זה. אבל אם אותה אימא תראה את המגוון הרחב של האנשים שבאים להפקות שלנו, את האהבת חינם, את הדוכנים, את השיתופיות, אנשים רבים שבאים בגלל המוזיקה ולא בשביל הסמים – זה לא ייראה לה כל כך גרוע".
"חינוך הוא אחת המטרות החשובות שלנו", קובע עופר דיקובסקי, אמן טראנס ותיק בעל שם הבמה Oforia. "יש ליקויים בתוך הסצנה שזקוקים לטיפול כדי ליצור סביבה בטוחה ונעימה וכדי להיפרד מהסטיגמות. איך זה הגיוני שישראל היא אחת המדינות שמייצאות אמני טראנס מצליחים בקנה מידה עולמי, אבל הם אפילו לא יכולים להופיע בארץ שלהם?".
לדברי ראשי המאבק הפתרון נמצא בחקיקה ובכניסה לכנסת ולממסד: לוביסטים, חדירה למפלגות, פגישות – כל מה שיכול לעזור בזירוז חקיקה בנושא. השבוע הם אפילו זכו לתמיכה מובהקת של חברת הכנסת סתיו שפיר. לדבריהם החוק מיושן ולא מתייחס להתפתחות בתחום האירועים בארץ; העולם התקדם והחוק נשאר כמעט ללא שינוי. עוד הם מוסיפים כי אירועים תחת כיפת השמים מחוץ למרכז יכולים לספק מקומות עבודה לתושבים, לחזק עסקים קיימים ולתרום לכלכלת הצפון והדרום.
"צריך גוף רגולטורי שבו יושבים אנשי מקצוע: מהנדסי בטיחות, אנשים שמבינים ברפואה וחילוץ – וכל מקרה יהיה לגופו", אומר זירקין. "היום אתה יושב מול פקיד שאין לו מושג בתחומים האלה. זה יהיה טוב גם למשטרה בסופו של דבר, כי זה יסיר מהם את האחריות על כשלים. צריך ליצור חוקים ברורים, דפי הנחיות ושינויים בהתאם לאירוע – מסיבת טראנס בצפון זה לא הפנינג שחמט בפארק הירקון".
ממשטרת ישראל נמסר: מתוקף תפקידנו ואחריותנו לשלום הציבור, ביטחונו ובטיחותו עפ״י חוק, משטרת ישראל פועלת לאפשר קיומם של אירועים המוניים תחת כיפת השמיים, בהם אירועי תרבות, ספורט, פסטיבלים שונים ועוד.
בקשות לקיום אירועים נבחנות ע״י הגורמים המקצועיים, מתוך מטרה וכוונה לאפשר את קיום האירוע, זאת בכפוף לעמידה בתנאי רישוי ההולמים את גודלו ומאפייניו.
בהתאם, לפני כל דרישה להקצאת שוטרים, סדרנים, מאבטחים וכל אמצעי אחר לאירוע- הנושא נבחן במקצועיות ובכובד ראש, בהתחשב במכלול שיקולים אוביקטביים, בהתאם להערכת המצב באותה העת, לתמונת המודיעין, לאופי האירוע והיקפו, להרכב המשתתפים באירוע, לתנאי הסביבה הפיזית ועוד. נציין כי בכל מצב בו מפיק אירוע חולק על הדרישות שנקבעו ע״י המשטרה בהקשר זה, עומדת לו הזכות לערער ולהציג את השגותיו לעיון חוזר בפני הדרגים הממונים.
משטרת ישראל תמשיך לפעול לקיומם של אירועים המוניים תחת כיפת השמיים, אולם לא תתפשר על בטחונו, שלומו ובטיחותו של ציבור המשתתפים באירועים אלה ותנקוט בכל הצעדים הנדרשים מכוח החוק במטרה למנוע פשיעה חמורה שעלולה לסכן את שלומם ובטחונם של המבלים.