לכו לישון: סגירת בנדיקט רוטשילד מסמנת את סוף עידן חיי הלילה

4:50 בבוקר, תל אביב, שנים ספורות לפני המלחמה. כן, גם לפני הקורונה. חבורת שיכורים יוצאת מהבר האחרון לאותו הלילה, אין שום אפטר שיכול לשכנע אותם לוותר על החזרה המיטה בדירה השכורה, אבל הם לא יתנדנדו הביתה עדיין, כי יש עוד תחנה אחרונה. למעשה, זו התחנה האחרונה האחרונה. הבראסרי כבר הפסיק לפתוח בשעות הלילה, בשביל דיקסי צריך מונית ומי רוצה לסיים לילה עם בורקס מאמפם? לכן הם מתאפסים מספיק בשביל לצעוד לעבר רוטשילד או בן יהודה, בחיפוש אחרי ארוחת הבוקר האחרונה של הלילה.

אמש פורסם ברחבי המדיה כי אחרי 19 שנים של פעילות ברחבי תל אביב, רשת בנדיקט סוגרת את שני הסניפים שהולידו את המותג: סניף בנדיקט המקורי, שפעל ברחוב בן יהודה מאז 2006, והסניף המרכזי שכונה בראשית הדרך "דה בנדיקט" באלנבי-רוטשילד, שם האכיל בליינים וחובבי ארוחות בוקר מאז 2008. לקרוא לזה סופו של עידן תהיה הגזמה, בעיקר כי העידן הסתיים כבר מזמן – מסעדות הבילוי, אלו שפתוחות 24/7, כבר לא מתקיימות בתל אביב, והמאנץ הכי טוב שתמצאו ב-4:50 בבוקר זה כנראה סמבוסק מאכזב מאבולעפיה. בשביל שמארחת עייפה תגיד לכם "בוקר טוב" תאלצו לחכות עד 8 בבוקר ולהגיע לסניף בנדקיט האחרון במרכז העיר, בשרונה, שגם נסגרת ב-22:00.

הסגירה של שני הסניפים היא לא בהכרח החלטה רעה, ולא אובדן שלא נעמוד בו. כבר שנים רבות שבנדיקט כבר לא מחזיקת תואר "ארוחת הבוקר הכי טובה בעיר", אותו אחזה בכבוד בטקס פרסי האוכל שלנו עד 2017. השוק המקומי השתנה, והם נשארו מאחור עם סלסלת הלחמים וחבילות הנוטלה הקטנות. זה נכון שבשעות היום היא תמיד היתה מקום למפגשים עם הדודה, אבל בשנות הפיכתה לרשת המסעדה איבדה את הקוליות של חיי הלילה ונשארה כמעיין פריט היסטורי שמגיש קרוק מדאם באיכות לא יציבה לאנשים שמבקרים מחוץ לעיר. עם המלחמה, אובדן התיירים, עבודות הרכבת המתישות והשוק המשתנה, זה היה רק עניין של זמן עד שיסגרו את  שני הסניפים האלו, ששרדו מערך סנטימנטלי גרידא.

>> יצא הסוד: 18 ברי היין הטובים ביותר בתל אביב

במצטבר, יש לי שעות רבות בהם אכלתי בשני הסניפים האלו – ארוחות משפחתיות וטריפות ליליות, דייטים הזויים וארוחת חברים, מימוזה להוריד האנגאובר או בירה להוסיף לו עוד, אגז בנדיקט נוטף או ערימת פנקייקים גדולה מדי מכדי לשאת. לא תמיד היה טעים, בוודאות לא היה זול, אבל לטוב ולרע, תמיד ידעתי בדיוק למה אני נכנס בכל פעם. חומרי הגלם לא יהיו מהטופ, הטבח מגיע ממדינה שכנראה לא שמעה ארוחות בוקר, המלצרית עסוקה יותר בלימודים לבגרות ובשעות העומס הרעש עשוי להחריש – אבל הלחמניה המתוקה תמיד תהיה רכה, האוכל מהיר ושילוב הגבינה-נקניק-ביצה של הקרוק מדאם יפתיע אותי מחדש בכל פעם.

הסניף באלנבי-רוטשילד וודאי יחטף מהר על ידי מסעדה רעשנית, בעוד שהסניף בבן יהודה יהפוך למותג בייגלים. זה לא ניחוש – מדובר בשת"פ של אנשי בנדיקט עם מיכל אפשטיין מ"איטס", שיוולד מחדש בתור "שמירז", כי בייגלים זה הטרנד של הרגע. נו, לפחות הם לא פתחו בר שיפודים. כך הפכו ממקום שמוביל את טרנד ארוחות הבוקר ומגדיר מחדש גבולות לאוכל בתל אביב, לעסק ארצי שנאלץ לקפוץ על הטרנד של הרגע כי אחרת ישאר מאחור. 4:50 בבוקר, אין שיכורים ברחוב, האנשים היחידים שערים הם הרצים והדלוקים. רוב האנשים כבר הגיעו הביתה עד 2 וחצי, כי איפה תאכלו אחרי שמסיימים לשתות? רק באמפ"ם. רק שלא יסגרו גם הם מוקדם.