"בעבר עשינו מסיבה עם פוסטר בעברית ובערבית אבל זה לא עבד כל כך"

ירון טראקס ונידאל חבשי הכירו בשלבי ההקמה של הבלוק ועובדים יחד כבר למעלה מעשור: "למוזיקה יש כוח לחבר ולגשר בין אנשים מרקעים שונים"

7 בנובמבר 2018

ירון טראקס (48), בעלים ומנכ"ל מועדון הבלוק
נידאל חבשי (45), איש עסקים, קבלן ומנהל הבלוק
עובדים יחד קרוב ל־11 שנים

הקשר בין טראקס וחבשי נוצר בהקמה של הבלוק במיקומו הראשון, בתחילת 2008. נידאל היה הקבלן שבנה את המועדון – הקודם וגם הנוכחי. "מהר מאוד הבנו שיש בינינו כימיה חזקה, הרבה – אבל לא רק – בזכות האהבה המשותפת למוזיקה ולאמנות", הם מספרים. חבשי מציין שזה היה החיבור המוחשי הראשון שלו לעולם הזה, וטראקס אומר שזה היה כמו לקבל את האח הגדול שמעולם לא היה לו, "אף שנידאל היה צעיר יותר הוא נתן לי תחושה שאני יכול לעשות הכל". השניים אומרים שהיה ברור להם שיש להם המון מה ללמוד זה מזה, והם היו להוטים לעשות את זה.

מה החוויה הכי מעצימה שעברתם בעבודה המשותפת?

טראקס וחבשי: "שלוש החוויות המעצימות ביותר שעברנו ביחד, לפי סדר כרונולוגי: ההקמה של הבלוק הישן, הסגירה של הבלוק הישן וההקמה של הבלוק החדש. אלו היו פרויקטים שדרשו את כל הכישרון, המנהיגות, הלחימה, יכולת האלתור והתקשורת שיכולנו לגייס, ולכן גם בכל אחד מאלו נמדדה החברות האמיתית בינינו".

יש הבדל בין לעבוד עם מישהו יהודי למישהו ערבי? 

טראקס: "אני לא יכול להכליל, אבל העבודה עם נידאל היא הפעם הראשונה שיש לי חבר ערבי שחשף אותי לתרבות ולשפה אחרת, למאכלים אחרים, למנטליות ולחכמה חדשה. זה לימד אותי המון דברים חדשים ובסך הכל זה מרגיש קול מאוד".

חבשי: "אני עובד עם יהודים מילדות ותמיד היה לי כיף לעבוד איתם. העבודה עם ירון לימדה אותי להיות יותר פייטר בהגשמת חלומות ובמלחמות".

מועדון הבלוק (צילום: גוני ריסקין)
מועדון הבלוק (צילום: גוני ריסקין)

מה כל אחד מביא לעבודה המשותפת? 

טראקס: "נידאל מביא את הביטחון שלנו, גם למועדון וגם לקהל. הוא נמצא בכל מקום, הוא רואה כל דבר, נוגע בכל דבר וכולם יודעים את זה. יש משפט שהוא אומר תמיד למאבטחים: אם נכנסת נמלה לבלוק, אני יכול אפילו לדעת אם היא זכר או נקבה".

חבשי: "ירון מביא את הכתר. הייתי במועדונים ופגשתי הרבה בעלי מועדונים ובחיים לא פגשתי בנאדם כמו ירון – מבחינת האמת שלו, הרוחניות שלו, הנתינה והמחויבות שלו לקהילה שתמיד נמצאת במקום הראשון. הוא נאמן לקהילה יותר מלעצמו, לפעמים זה אפילו מזיק לו והוא לא מוותר, הוא תמיד שם".

איך לדעתכם חיי הלילה והמוזיקה מחברים בין הלאומים? 

טראקס וחבשי: "למוזיקה יש את הכוח לחבר ולגשר בין אנשים מרקעים שונים, ואנחנו רואים את זה קורה על בסיס שבועי, אבל בנושא הערבי־יהודי זה לא מספיק עדיין. בעבר עשינו מסיבה עם פוסטר בעברית ובערבית אבל זה לא כל כך עבד. בכל שבוע מגיעים ערבים למועדון וייתכן שחלקם גם מרגישים יותר בנוח כשהם יודעים שנידאל שם, יש גם כאלה שהם ממש חלק מהקהילה הגרעינית של הקלאברים הקבועים של המועדון, אבל זה עדיין במספרים קטנים מאוד. לאחרונה מתפתחת סצנה ערבית אמיתית בחיפה וברמאללה, ואנחנו מקווים שבעתיד הקרוב אפשר יהיה לעשות שיתופי פעולה, זה יהיה באמת נקסט לבל של קלאבינג – If people can dance together, they can live together. נוסף על כל אלה, עצם העובדה שנידאל נמצא בפרונט של מועדון כמו הבלוק ושהקהל הקבוע מכיר אותו היטב, מכבד ואוהב אותו מאוד מעבירה מסר משמעותי לכולם, ליהודים וגם לערבים – כולנו בסופו של דבר שווים כבני אדם".