הבריחה מגריינדר: ההומואים שמאסו בחוויית המין הזמין
אפליקציית ההיכרויות מבוססת המיקום צברה מעמד מרכזי בחיי הקהילה הלהט"בית מאז שהושקה לפני כ-13 שנה. אלא שלצד היתרונות שלה, מתרבים באחרונה הקולות בתוך הקהילה המבקשים לחפש אלטרנטיבה פחות טכנית ויותר אנושית
״אם אתה לא מטר שמונים עם קוביות, אתה או אוויר או שק אגרוף של מילים״
לפני כמה שבועות הייתי על אוטובוס בתוך העיר כשלפתע מהסמארטפון של אחד מהנוסעים צלצל בקול צליל ההתראה של גריינדר. כמו אינסטינקט ובסנכרון מופלא, הרימו כל הגברים ההומואים בסביבה את ראשם וסובבו את מבטם לכיוון הצליל המוכר. אנחנו ההומואים מכירים היטב את האפליקציה המיוצגת על ידי המסכה הצהובה האיקונית ורובנו השתמשנו בה לפחות מספר פעמים במהלך חיינו. עבור ההומו הרווק, ולעתים קרובות גם לא רווק, מדובר באפליקציית בסיס כמעט כמו אינסטגרם או וואטסאפ.
גריינדר הושקה ב-2009, בתחילת עידן הסמארטפונים, והפכה לפופולרית במהרה. כשאני הורדתי אותה לראשונה ב-2010 היא כבר הייתה מותקנת על מכשיריהם של המוני גברים הומואים ברחבי המדינה. גריינדר היא רשת גאו-חברתית שהייתה מהראשונות לשלב שירותים מבוססי מיקום בעולם הדייטינג. הממשק שלה פשוט: המסך הראשי מציג עבור המשתמש גריד של כל הגברים בסביבתו, בסדר עולה על פי קרבתם, ומאפשר לכל אחד לפתוח בשיחה עם האחר באופן חופשי. השינויים שנעשו בממשק הזה לאורך השנים מינוריים ביותר והאפליקציה כיום נותרה כמעט זהה לגרסתה הראשונה.
האפליקציה כבר הפכה לתרבות שלמה וקיבלה מעמד מרכזי בחיי הקהילה הגאה. אם פעם גברים היו נבוכים מהשימוש בה, כיום משתמשים בה בגאווה וללא בושה. עם זאת, לאחרונה נשמעים יותר ויותר קולות של גברים שמצהירים בגלוי שנמאס להם, ״די לגריינדר״. גברים רבים מבקשים לפרוש מן האפליקציה ולא לקחת חלק יותר בתרבות הזו. דיברתי עם חלקם כדי להבין את הסיבות ולשמוע כיצד נראים החיים כגבר הומו נטול גריינדר?
״אי אפשר לחיות איתה ואי אפשר בלעדיה״ מספר אחד מהגברים, ״היו לי בעבר תקופות של כמה חודשים שבהם פרשתי מהגריינדר וחזרתי. עכשיו עם תחילת השנה הפסקתי ואני רוצה להאמין שאני לא אחזור שוב״. חלק ניכר מהגברים שדיברתי אתם תיארו תהליך גמילה של ממש. ״האפליקציה כרגע חסומה אצלי והסיסמה אצל חבר טוב, אני בטוח שזו התמכרות״ סיפר בחור צעיר, בעוד אדם נוסף הראה לי כיצד באמצעות אפליקציית עזר לגמילה הוא מנה 92 יום של ״פיכחות״.
רבים ממשתמשי גריינדר מתארים את שחרור הדופמין שמגיע עם כל הודעה שמתקבלת, אם כי ראוי לציין שזו השפעה שאינה שונה בהכרח מכל רשת חברתית אחרת. אחד מהם מתאר: ״זה פשוט משתלט עליך. בקלות אני יכול בטעות למצוא את עצמי בגריינדר מעשר בערב ועד ארבע בבוקר, בכל פעם שמשעמם לי אני נופל לבור של חיפוש אחרי סקס לא מכבד וחסר משמעות״.
הסלידה העיקרית מגריינדר מגיעה מאופי השיח בה, שהוא לרוב ישיר מאוד עד כדי טכני. משתמשיה מכירים את השאלות הקבועות: ״פס/אק?״ (האם אתה פסיבי או אקטיבי?), ״ממוקם/נייד?״ (האם נפגשים אצלך או אצלי?) וגם השאלה ״מה אתה אוהב?״ שכמובן לא נועדה לברר מה הם תחביביך ומה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי. אגב, השאלה ״מה שמך?״ היא לרוב לא מהראשונות להישאל, אם בכלל.
״השתגעתי ממה שהולך שם ומהצורה שבה זה מסיט אותי ממה שאני באמת רוצה, שזה קשר עמוק עם בן אדם ואינטימיות שלא נובעת מהיכרות של כמה דקות״, מספר אחד מהגברים שעמם שוחחתי. אופי השיחות גם משליך על המפגשים שנותרים בעקבותיהן: ״לעשות סקס עם אנשים שאתה לא יודע איך קוראים להם גורם לך להרגיש ריק מבפנים. לבזבז ארבע שעות בשביל להתייחס למישהו כפול מהגיל שלך כאילו הוא כלי ואז ללכת לישון זה מרגיש זוועה״.
הרצון ליותר אנושיות מתבטא שוב ושוב, בחור נוסף מספר כי ״שום דבר ממה שקורה שם כבר לא עושה לי את זה. לא המיידיות, לא הזמינות, לא ההחפצה, לא המין הזמין. אני נמצא מבחינתי במקום שגם עבור סטוץ או מין חולף, אני מעדיף היכרות קודמת או משהו יותר נעים ונוח״. לא פעם תוארו לי מפגשים מיניים שהרגישו כפויים, בחלקם דחפו את עצמם הגברים לעשות דברים שלא בהכרח רצו, כשבחלק מהמקרים הפרטנרים ציפו ״לקבל את הסחורה״ שהובטחה להם במהלך השיחה המקדימה.
מוטיב חוזר שבא לידי ביטוי בשיחות שלי עם הפורשים הוא דווקא הטינדר. האפליקציה שהושקה כמה שנים לאחר קודמתה ההומואית מהווה מקום מפלט, או שמא צעד נוסף בתהליך הגמילה. המהגרים לטינדר מספרים על היתרון באפשרות לשיח רק אחרי מאצ׳ – החלקה הדדית ימינה, שמוסיפים אלמנט של הסכמה ורצון. ״שנאתי את הפונקציה הזו שכל מי שבסביבה שלך יכול לכתוב לך. מצד אחד היה חשש מהתגובה של הצד השני במידה ותסרב לו, ומהצד השני זה היה מייאש לכתוב למישהו נחשק שכנראה לא יענה לך בחיים״.
טינדר גם הוזכרה לטובה בכך שבניגוד לגריינדר היא אינה מאפשרת לשלוח תמונות במהלך השיחה ובכך מונעת קבלה של תמונות עירום ללא הסכמה. בקרב הסטרייטים טינדר נתפסת לרוב כשטחית ואף סליזית בעוד שאצל ההומואים היא נחשב עמוקה יותר, אנושית יותר וככלי יעיל יותר למציאת זוגיות רצינית בהשוואה לגריינדר. עם זאת, אחד מהגברים ביקש להזכיר כי בשתי האפליקציות ישנם גם מוטיבים חופפים: ״מי שלא מעלה לטינדר לפחות תמונה אחת ללא חולצה — מפסיד״. בנוסף לטינדר, גם אינסטגרם ופייסבוק הוזכרו כאלטרנטיבות ליצירת קשרים מיניים או זוגיים אנושיים יותר.
לגריינדר גם השפעה עצומה על ערך עצמי ודימוי גוף. אלו שעונים על הקריטריונים המקובלים לרוב מחוזרים הרבה יותר ובכך מקבלים מגריינדר בוסט לביטחון העצמי, אך עבור אחרים החוויה שונה לחלוטין: ״אם אתה לא מטר שמונים עם קוביות אתה או אוויר או שק אגרוף של מילים״. אחד מהגברים מעיד על פגיעה אנושה בערך העצמי שלו בעקבות דחיות חוזרות ונשנות ותחושה שכל מה שמוצג בפניו באפליקציה אינו מושג: ״אני לא שרירי, לא חייכן, לא סקסי. מבקשים ממני תמונה בגריינדר ועד שיש לי אומץ לתת ישר חוסמים אותי. אני כזה מכוער שחייבים ישר לחסום?״.
להגנתה של גריינדר ראוי לומר שהיא אינה בהכרח אשמה בכל התחלואות שהוזכרו כאן. כמו כל רשת חברתית אחרת, גריינדר היא רק פלטפורמה. השימוש בה הוא בידי משתמשיה. ניתן לבקר אותה על מה היא עושה כדי להגן על משתמשיה, אך לא הרבה מעבר לכך. את אידאל היופי לא המציאה גריינדר וגם לא את הנורמות הקהילתיות. ברמה הטכנית קשרים אנושיים ורגישים יכולים להתקיים בה ולעתים אף מתקיימים. ראוי גם לציין את יתרונותיה של גריינדר, ששימשה במקור כאלטרנטיבה לשיטוט בגנים ציבוריים או סביבות אחרות שככל הנראה בטוחות הרבה פחות מהמרחב הדיגיטלי.
התמונה מורכבת עוד יותר כשיוצאים ממדינת תל אביב אל הפריפריה, שם מקומות הבילוי הלהט״בים דלים עד לא קיימים והאפשרות להיכרות במרחב הפיזי הופכת לכמעט בלתי אפשרית. ״באזורים מרכזיים יותר יש מסגרות שונות שבהן אפשר להכיר להט״בים או לפחות לראות ולקבל תחושת שייכות״ מספר תושב באר שבע, ״כאן המסגרות האלה מצומצמות מאוד ורובן לא מושכות את כל הלהט״ב. בנוסף, אין מקומות בילוי המיועדים לקהילה או ארגוני קהילה שפועלים בצורה רחבה״. הוא מוסיף ומדגיש את חוסר הברירה: ״אתה מגיע למצב שהדרך היחידה שלך למצוא אנשים בסביבתך היא האפליקציות, או פשוט להישאר בודד ולנסוע כל הזמן למרכז״.
בנוגע לחיים של אחרי הגריינדר כמעט כל הגברים שדיברתי אתם מספרים על תחושה של סיפוק ושחרור. הם מעידים על ירידה משמעותית בתדירות המפגשים המיניים אבל יחד עם זאת מספרים כי המפגשים הפכו למשמעותיים וחיוביים יותר, כלומר – הכמות ירדה אך האיכות עלתה. ״עבורי זה מחזק לדעת שהדברים שכן קורים הם מבחירה ורצון ולא מתוך צורך או זמינות״ מספר אחד, בעוד אחר מוסיף: ״זה עזר לי להיות הרבה יותר קפדן בבחירה. לכבד יותר את עצמי, את הגוף שלי, את הערכים ואת הגבולות שלי״.
״השימוש מעיד על אובדן תקווה לייצר מערכת יחסים משמעותית״
אדם נוסף סיפר על תהליך משמעותי שעבר לאחר משבר נפשי: ״פתאום אני באמת מרגיש שאני מעריך את עצמי ואוהב את עצמי, ברמה כזו שוואלה – לא לכל אחד מגיע לגעת בי״. עם זאת, רבים הביעו סקפטיות לגבי האפשרות שלא יחזרו לגריינדר לעולם. ״הבנתי שכשאני חוזר לשם זה אומר שמשהו פחות טוב עובר עליי״ מספר בחור שנמצא בין הפסקות חוזרות ונשנות, ״השימוש מעיד על אובדן תקווה לייצר מערכת יחסים משמעותית, מה שגורם לצורך להישען על אפליקציה שהיא שוק בשר״.
רבות מן הבעיות שמעלה גריינדר הן כאלו ששייכות למרחב הווירטואלי ככלל, אך המעורבות האינטנסיבי של מיניות בתוך כל זה מוסיף עוד רבדים של קשיים ומורכבויות. עוד מרכיב נוסף הוא העובדה שמדובר במרחב הומוסקסואלי שאליו מגיעים גם גברים בארון, צעירים לא מנוסים שנחשפים לדינמיקות מיניות לראשונה דרך האפליקציה. סטוצים ומפגשים מיניים מזדמנים הם אינם תופעות שליליות לכשעצמם.
סקס הוא דבר נהדר ובהנגשה שלו בהחלט יש הרבה צדדים חיוביים. מה גם שרבים ממשתמשי גריינדר, אם לא רובם, יעידו על חיבה לאפליקציה ועל חוויות חיוביות שהפיקו ממנה. קצת כמו אלכוהול, גריינדר יכול להיות מהנה וחיובי אך גם הרסני, וזה תלוי בעיקר בצרכן, באופיו וביכולת למנן. ראוי גם לציין כי התופעות שתוארו כאן אינן מקומיות וכי משתמשים ממרבית המדינות המפותחות מעידים על דפוסים דומים.
בשורה התחתונה, חשוב להמשיך ולדבר בפתיחות על גריינדר, המשמעויות של השימוש בה והפערים שלה לעומת העולם האמיתי. בנוסף, הרושם שנותר בי הוא שייתכן מאוד שמרבית משתמשיה של גריינדר, גם אלו שבסך הכל מרוצים ממנה, היו שמחים לראות בה קצת יותר אנושיות. הפתרון המתבקש הוא לנסות להנחיל נורמות חדשות באפליקציה ואת זה יכולים לעשות המפתחים ו/או המשתמשים עצמם. ההיתכנות של שינוי נורמות בקרב למעלה מ-13 מיליון משתמשים היא אפסית, אך כמה שינויים באפליקציה עצמה עשויים בהחלט לסייע.
בשנים האחרונות גריינדר נקטה בכמה צעדים לשפר את תדמיתה ולהעביר מסרים חיוביים כמו קמפיינים לקידום דימוי גוף חיובי, עידוד בדיקות למחלות מין והענקת אפשרות למשתמשיה להגדיר את לשון הפניה המועדפת והאם הם מעוניינים או לא מעוניינים לקבל תמונות עירום. הכיוון הוא נכון, אך הדרך עוד ארוכה. בינתיים – שמרו על עצמכם, תאהבו את עצמכם והקפידו על מיניות בטוחה ובריאה.