אתם אפר או דאונר? המדריך לשני סוגי הסמים הכי פופולרים
חוקיים או לא חוקיים, פופולריים מאוד או קצת פחות, נראה שעולם החומרים הפסיכו-אקטיביים מתחלק בין הקבוצה שמדכאת את מערכת העצבים לבין זו שמעוררת אותה. כל מה שצריך לדעת על הסיכונים והמורכבויות
דיסקליימר: השימוש בסמים אינו חוקי ואינו מומלץ. השימוש בסמים מתחת לגיל 18 מסוכן במיוחד ועלול להוביל לפגיעה בהתפתחות המוחית. אנו מפצירים בקוראינו להסתמך על מידע מהימן ועובדות ולנהוג בצורה מושכלת ואחראית
כשניגשים לחלק סמים לפי קבוצות או קטגוריות, יש המון דרכים לחלק אותם. האם נחלק אותם לפי משפחות כימיות, כמו טריפטמינים ופנילתילאמינים? האם נחלק אותם לפי השפעה פיזיולוגית, כמו ממריצים ומדכאים? אולי לפי השפעה על התפיסה, כמו דיסוציאטיבים ואמפתוגנים?
אין חלוקה אחת שהיא נכונה, לכל חלוקה יש את היתרונות והחסרונות שלה וכפועל יוצא מכך את השימושים שרלוונטיים לסוג הזה של חלוקה. החלוקה הכי קלה ליישום על הסמים הנפוצים שנמצאים בשימוש היא פסיכדליים, ממריצים ומדכאים. פסיכדליים כבר קיבלו מספיק במה במדור בזמן האחרון, אז היום נדבר על שתי המשפחות האחרות – הממריצים והמדכאים. נדבר על ההשפעות הגופניות (האובייקטיביות) שלהם, על ההשפעות התודעתיות (הסובייקטיביות), ועל ההזדמנויות והסכנות שכל משפחה טומנת בחובה.
אנחנו נדבר על המשותף לחומרים כשמחלקים אותם למשפחות האלה, אבל חשוב לזכור: כל חלוקה היא שרירותית והחומרים תמיד מורכבים יותר מהקטגוריות שנבנה עבורם. לא לכל הממריצים יהיו את ההשפעות הקלאסיות של ממריצים, ולא לכל המדכאים יהיה את כל ההשפעות הקלאסיות של מדכאים. ההשפעות גם תלויות מאוד במינון – אלכוהול הוא ממריץ במינון נמוך ומדכא במינון גבוה. וישנם גם חומרים שלא כל כך פשוט לקטלג – קנאביס למשל הוא חומר שיש לו גם אפקטים מדכאים, גם אפקטים ממריצים וגם אפקטים פסיכדליים. בעוד שלדעת לאיזו משפחה חומר מסוים משתייך בהחלט יכול לעזור, חשוב להכיר את החומר הספציפי שיש בידיכם כדי לדעת באמת מה הוא שימוש בטוח ואחראי.
ממריצים
ממריצים, כיאה לשמם, ממריצים. הם מעוררים את מערכת העצבים ויוצרים תחושה של עירנות והמרצה. הם בדרך כלל פועלים על מערכת הדופאמין והנוראפינפרין במוח, אך לעתים קרובות הם משפיעים גם על הסרוטנין ומערכות אחרות. משפחת הממריצים רחבה ומגוונת וכולנו משתמשים באיזשהו סם ממריץ באופן קבוע – קוקאין, רטאלין, אמפטמין, גת (ונגזרותיה ממשפחת ה-MMC), קפאין, ניקוטין – הם כולם סמים ממשפחת הממריצים.
לממריצים יש השפעה מאוד מובחנת על הגוף – הם מגבירים את קצב הלב והנשימה, מצרים את כלי הדם ובכך גורמים לעליה בלחץ הדם, מעלים את חום הגוף, ומדכאים את התיאבון. עם כל השינויים הפיזיולוגיים האלה מגיעה גם תחושה של אנרגטיות, דחף לזוז, לעשות, ולדבר, וקושי פשוט לשבת בשקט בלי מעש (כלומר, עוד יותר מהרגיל). אנשים על ממריצים גם בדרך יהיו דרוכים יותר, עירניים ותגובתיים יותר למה שקורה סביבם.
בגלל כל ההשפעות על מערכת הלב וכלי הדם, שימוש לא אחראי בממריצים יכול לגרום לנזקים משמעותיים ללב ובמקרים מסוימים אף מוות מדום לב, כאשר קוק הוא האלוף מהבחינה הזאת. דברים שרצוי להימנע מהם באופן מיוחד כוללים שילוב של 2 ממריצים יחד (כשמדובר בדברים יותר רציניים מניקוטין וקפאין), פעילות גופנית מאומצת על ממריצים, ואם יש לכם בעיות לב אז אולי עדיף לכם להתרחק מממריצים בכלל. עוד הרגל נפוץ וגרוע עם ממריצים הוא תופעת הבינג'ים – צריכה רצופה של ממריצים במשך פרקי זמן ארוכים, לעתים יותר מ-48 שעות רצופות ללא שינה. צריכה באופן הזה מעמיסה אף יותר על הגוף והלב, ואף מגדילה את הסיכון להתפרצות פסיכוטית.
ההשפעה של ממריצים על התודעה יכולה להשתנות מחומר לחומר, אבל ישנם מספר אפקטים שחוזרים על עצמם ברוב הממריצים – ביטחון עצמי מוגבר, ריכוז ופוקוס גבוהים יותר, תחושת מסוגלות מוגברת, הסרת עכבות. האחרון אולי נשמע מאיים, אבל זה ביטוי שבא לתאר את המצב הזה שבו אתם מוצאים את עצמיכם עושים דברים שאתם עוצרים את עצמכם לעשות בדרך כלל. אז אם פתאום החבר השתקן שלך מרגיש דברן במיוחד, החברה הישנונית שלך מתרוצצת ולא עוצרת לרגע, או שהבחור הביישן הזה עף על עצמו בצורה חריגה – אולי הם עשו ממריצים לאחרונה. במקרים מסויימים, במיוחד במינונים גבוהים יותר, ממריצים יכולים דווקא לגרום לחרדות, פאראנויות, ותחושה כללית של מצוקה, וככל שמתמקדים בדופק וקצב הנשימה הגבוהים החרדה רק מתגברת.
בשורה התחתונה, ממריצים נוטים להפוך אנשים לפרודוקטיביים יותר (או לכל הפחות להרגיש כאלה). למעשה, מת'אמפתמין היה אחד הדברים שהקפיץ קדימה את הכלכלה של גרמניה הנאצית בשנות ה-30 כשהוא נמכר בכל בית מרקחת תחת שם המותג Pervitin. אמנם היום אנשים לא יכולים לקנות מת' בבית מרקחת, אבל הכלכלה שלנו עדיין מונעת במידה רבה על ידי ממריצים, בעיקר קפאין. גם השימוש בממריצים אחרים הוא נפוץ מאוד – משימוש מסורתי כמו לעיסת עלי גת (או עלי קוקה בדרום אמריקה), צריכת ניקוטין דרך עישון סיגריות, סטודנטים שמשתמשים ברטלין וקרוביו ללימודים, רבים מהם שממשיכים להשתמש בהם גם אחר כך בעבודה, ועוד מיליונים שמשתמשים בקוקאין, הסם הלא חוקי הפופולרי ביותר בעולם (אחרי קנאביס כמובן).
אולי זה לא מפתיע שבחברה כמו שלנו שכל כך מקדשת פרודוקטיביות, דווקא ממריצים הם כל כך פופולריים. בנוסף להטיה התרבותית, לממריצים יש פוטנציאל התמכרות גבוה יחסית משום שהם פועלים עלינו דרך מערכת הדופמין, דרך מערכת הגמול של המוח. מכירים את תחושת הסיפוק שיש לכם כשאתם מצליחים לבצע משימה או לפתור בעיה שלקח לכם הרבה זמן לפתור? זו היא מערכת הגמול שלנו, דרכה אנחנו לומדים מה גורם לנו לתחושה של סיפוק ובאמצעותה אנחנו מפתחים הרגלים.
ממריצים מפעילים את אותה המערכת, מדמים את תחושת הסיפוק ומחזקים את היווצרות ההרגל. עבור המוח שלנו, דופמין זה דופמין ותחושת סיפוק זה תחושת סיפוק, לא משנה אם היא הגיעה מהשלמה של פרויקט שלקח לנו חודשים, או מהסנפה של שורה של קוק. על אף כל אלה, הרוב המוחלט של האנשים עדיין לא יגיעו למצב של התמכרות בעייתית לממריצים. הרבה לפני ההתמכרות, משתמשים רבים בממריצים נתקלים בבעיה אחרת – ככל שמתרגלים לעשות יותר דברים על ממריצים, האמונה במסוגלות שלנו בלעדיהם הולכת ונשחקת.
מדכאים
חומרים מדכאים לא נקראים ככה כי הם מדכאים את הנפש (אולי לפעמים גם), אלא כי הם מדכאים את מערכת העצבים (זאת בניגוד לממריצים שמעוררים אותה). רוב המדכאים עובדים דרך קולטני ה-GABA, המערכת המרכזית שאחראית על דיכוי מערכת העצבים. גם משפחת המדכאים היא ענפה ומגוונת, וגם כאן יש לא מעט חומרים פופולריים ומוכרים – אלכוהול, תרופות נוגדות חרדה, אופיאטים, קטאמין, GBL ועוד.
כל מי שאי פעם שתה מספיק אלכוהול יודע בדיוק מה הן ההשפעות של חומרים מדכאים על הגוף – החל מקצת עייפות וישנוניות, דרך תחושה של סחרחורת וחוסר שיווי משקל, ועד אובדן שליטה בגוף (למשל כשאתם מנסים ללכת והרגליים לא משתפות פעולה), ורבים מהם גם משמשים כמשככי כאבים. בנוסף לאלו, חומרים מדכאים גם גורמים להרפיה של השרירים, ובמינונים גבוהים יותר יכולים לגרום לאובדן הכרה ודיכוי נשימתי, מצב בו הנשימה נהיית רדודה ואיטית יותר, וכתוצאה מכך פחות חמצן נקלט בריאות, מגיע לדם, ולבסוף גם למוח.
הסכנה הכי גדולה עם סמים מדכאים היא שעם כל הדיכוי הנשימתי ורפיון השרירים, ניתן להגיע בקלות למצב של אובדן הכרה, כפי שקרה לרבים מאתנו כשהגזמנו קצת עם האלכוהול. במצב הזה, גם שרירי נתיב האוויר עלולים להרפות קצת יותר מדי, הרפלקסים שמגינים עלינו מפני שאיפה של הפרשות נחלשים, וניתן בקלות להגיע למצב של חנק ומוות – בין אם זה עקב שאיפה של הקיא של עצמינו, או פשוט כי נתיבי האוויר שלנו נחסמו.
באופן זה אנשים מתים מאלכוהול, אופיאטים, כדורי הרגעה ומדכאים אחרים, כאשר השילוב של יותר מחומר מדכא אחד מגדיל משמעותית את הסיכון למנת יתר ומוות באופן הזה. במידה ומישהו לידכם מאבד את ההכרה (כתוצאה משימוש במדכאים או בכלל), חשוב להשכיב אותו על הצד במנח התאוששות (Recovery position) על מנת לפתוח נתיב אוויר.
גם ההשפעה התודעתית של חומרים מדכאים היא די מוכרת לרובינו – תחושה של טשטוש וערפול, הרגעה והפחתה של חרדה, אפאתיה וקהות חושית, הסרת עכבות ואופוריה. מדכאים כמו אלכוהול ואופיום משמשים את האנושות מזה אלפי שנים במגוון שימושים – טקסיים, חברתיים ויום יומיים. הם עוזרים לנו להוריד מתח, להירגע, להיפתח ולהתחבר אחד לשנייה. רבים מהמדכאים גם נמצאים בשימוש רפואי כחומרי הרדמה, משככי כאבים ונוגדי חרדה.
כמו עם הממריצים ועם כל דבר אחר בעולם, גם למדכאים יש את הסכנות שלהם, מלבד אלו שכבר ציינו. סכנה אחת עם חומרים מדכאים היא שלעתים קרובות הטשטוש שלהם מונע מאתנו להעריך נכונה את מידת ההשפעה שלהם עלינו. מכאן מגיעים כל האנשים שלא מסוגלים לעמוד על הרגליים ואיכשהו מצליחים למלמל משהו כמו "אני… לא… שיכור… בכלל", או במקרה הפחות מצחיק אנשים שעולים שיכורים על ההגה כי הם בטוחים שהם סבבה לנהוג.
כשאנחנו בטוב אנחנו מגיעים למדכאים בשביל הכיף, הרגיעה והחוויה החברתית, אבל כשאנחנו ברע, אנחנו עלולים למצוא את עצמינו משתמשים בחומרים מדכאים כדי לטשטש את המצוקות שלנו, דפוס פעולה שבמקרים קיצוניים עתיד להוביל להתמכרות. למעשה, ההתמכרות הכי נפוצה בעולם היא לסם מדכא – אלכוהוליזם. כמו תמיד עם התמכרות, גם כאן וגם עם הממריצים, היא בדרך כלל מתחילה ממצוקה שמנסים לטפל בה באמצעות החומר, מתרגלים לאפקט שלו ושוכחים מהאפשרות שיש עוד כלים, אולי טובים יותר לטווח הארוך, שיכולים לעזור לנו להתמודד עם המצוקה שלנו. בניגוד לממריצים שלהם בדרך כלל אין תסמיני גמילה, שימוש קבוע במדכאים גורם ליצירה של תלות פיזית בחומר. כתוצאה מכך, הפסקה של שימוש עם רבים מהמדכאים עלולה לגרום לתסמיני גמילה לא נעימים במקרה הטוב, ומסכני חיים ממש במקרה הרע.
ולסיכום
ממריצים ומדכאים הם שתי משפחות סמים גדולות ומגוונות שמכילות בתוכן סמים חוקיים ולא חוקיים, בטוחים יותר ובטוחים פחות, שכל אחד מהם טומן בחובו סכנות והזדמנויות שונות. להכיר את המשפחות האלה ולדעת לאיזו משפחה משתייכים הסמים שאנחנו צורכים יכול לעזור לנו לקבל החלטות מושכלות יותר ולשמור טוב יותר על הביטחון והבריאות שלנו. אם החלטתם לצרוך סמים, בין אם הם חוקיים או לא, בין אם קניתם אותם במכולת, ברחוב, או בבית מרקחת, חשוב לדעת מה אתם עושים – לנקוט בפעולות ואמצעים למזעור נזקים, להיות מודעים למערכת היחסים שלנו עם החומר, להבין את הסכנות וההזדמנויות שגלומות בשימוש, ופשוט לנהוג בצורה הגיונית.