גאווה בשחור-לבן: איך הוצגו הומואים בתחילת דרכו של הקולנוע?

שבעה סרטים שמדגימים את ההיסטוריה המפתיעה של תכנים הומוסקסואלים בקולנוע, בימים שבהם היה מותר בקושי סאבטקסט

גאווה בקולנוע. מתוך "חמים וטעים"
גאווה בקולנוע. מתוך "חמים וטעים"
2 ביוני 2016

סרט הסאונד הניסיוני של דיקסון ("The Dickson Experimental Sound Film")

(1895)

הדימוי ההומוסקסואלי הראשון בקולנוע הופיע ממש בשנתו הראשונה. בסרטון, שאורכו שניות ספורות ושצולם באולפניו של אדיסון, נראים שני גברים מחובקים רוקדים לצלילי כינורו של כנר העומד לידם ומנגן לתוך מכשיר הקלטה. הסרט, שנועד לבחון את הטכנולוגיה הראשונית של הקלטת פסקול סינכרוני, זכה לכינוי "האחים הגאים". אף על פי שבעת שצולם הריקוד נתפס כלא יותר משעשוע לא מזיק, הסרטון עורר הלם בקרב קהלים רבים, ותוכנו נתפס כחתרני דווקא משום ששני הגברים לא ניחנו במאפיינים הומוסקסואליים סטריאוטיפיים. במשך עשרות שנים אחרי כן, גברים שסומנו במרומז כהומוסקסואלים היו נשיים ומצועצעים.

 

"צער גידול חיות" (Bringing Up Baby")

(1938)

הקומדיה הרומנטית של הווארד הוקס, שבה היורשת קתרין הפברן מתלבשת על הפלאונתולוג החנון קרי גרנט עד שהיא מכניעה אותו ואת שלד הדינוזאור שלו, נחשבת לראשונה שבה המילה "גיי" נהגתה במובן הומוסקסואלי, כ־30 שנה לפני שהפכה מוכרת בציבור. בסצנה המדוברת גרנט לובש חלוק בית נשי. "מי אתה?", שואלת אותו בעלת הבית המופתעת. "אני לא יודע. אני לא עצמי היום", הוא עונה. "ומדוע אתה לובש את הבגדים האלה?", היא מקשה. "Because I just went gay all of a sudden!", הוא אומר וקופץ באוויר. המשפט המפורסם אולתר על ידי גרנט: הכוכב שהתמודד עם שמועות שהוא הומוסקסואל ודאי הכיר את הסלנג הפנימי, אבל יכול להיות שהוא בכלל התכוון ל"עליז" במובן המסורתי.

"ביג קומבו" ("Big Combo")

(1955)

בסרט הפשע המהולל של ג'וזף ה' לואיס, צמד הבריונים של בוס פשע, פנטי ומינגו, ישנים יחדיו באותו חדר שינה. המיטות אמנם נפרדות אבל כך נראו אז גם חדרי השינה הקולנועיים של זוגות נשואים. בסצנה שבה השניים מתחבאים בשדה תעופה נטוש, פנטי מלטף את פניו של מינגו הלחוץ בניסיון להרגיעו, וזה בתגובה מניח את ידו על זרועו של פנטי ואומר "כשנצא, בוא לא נחזור אף פעם". פנטי מביט בידו של מינגו ואומר ש"השוטרים יחפשו אותנו בכל ארון". בשנת 2000, כאשר הבמאי בן ה־93 נשאל אם הרמז ההומוסקסואלי היה מכוון, לואיס ענה מיד: "ברור!".

 

"מרד הנעורים" ("Rebel Without a Cause")

(1955)

כולם זוכרים את ג'יימס דין בז'קט האדום כדימוי איקוני של זעם נעורים, אבל הסרט של ניקולס ריי היה פורץ דרך גם בכך שהיה הראשון להציג על המסך נער הומו. עקב מגבלות הצנזורה זה לא נאמר במפורש, אבל סאל מינאו בן ה־16 גילם את פלייטו כנער עדין המאוהב לחלוטין בחברו הגברי שפורש עליו את חסותו. פלייטו הטרגי, שתולה תמונה של הכוכב אלן לאד בתאו בבית הספר, עורר דאגה בקרב המשגיחים מטעם קוד ההפקה ששלחו תזכיר לאולפני וורנר והתריעו נגד "רושם של יחסים הומוסקסואליים או מפוקפקים בין פלייטו וג'ים". אבל הם לא ידעו לקרוא רמזים.

 

"בן חור" ("Ben Hur")

(1959)

במהלך צילומי האפוס ההיסטורי שזכה ב־11 פרסי אוסקר, מספר התסריטאי גור וידאל (בעצמו גיי אייקון), פנה אליו הבמאי וויליאם וויילר וביקש שיחדד את המניע לנקמנותו של מסלה הרומאי בנסיך היהודי שהיה חבר נעוריו. וידאל הציע שסטיבן בויד יגלם את מסלה כגבר מאוהב שנדחה על ידי מושא אהבתו. וויילר ביקש ממנו לדבר עם בויד, אבל הזהיר אותו שאף מילה מזה לא תגיע לאוזניו של כוכב הסרט צ'רלטון הסטון, הידוע כשמרן גדול. כשמביטים בפגישתם הראשונה אחרי שנים רבות, קשה לפספס את המטען ההומו־ארוטי הנשפך ממנה – בויד נראה לגמרי מאוהב, השניים תוקעים שני כידונים פאליים באותה נקודה בקיר, ושותים יחדיו יין בזרועות משולבות תוך כדי שהם מביטים זה בעיני זה.

 

"חמים וטעים" ("Some Like It Hot")

(1959)

קומדיית הדראג של בילי וויילדר, שנבחרה במשאל של מכון הקולנוע האמריקאית כקומדיה הטובה ביותר של כל הזמנים, מרוצפת במסרים חתרניים מקיר לקיר. בשנות ה־30 של המאה הקודמת נגן קונטרבס לחוץ (ג'ק למון) וסקסופוניסט פלייבוי (טוני קרטיס) שהיו עדים לחיסול חשבונות של העולם התחתון נאלצים להתחפש לנשים ולהצטרף לתזמורת כל נשית היוצאת למיאמי. בהתחלה למון מתקשה לדדות על העקבים הגבוהים, אך מרגע שהתרווח בבגדי האישה, הוא מתחיל להרגיש נוח בעורו ולראשונה נראה נינוח ומאושר. לא רק זאת, הוא אפילו חושב לגמרי ברצינות להתחתן עם המיליונר שמחזר אחריו. "למה שבחור ירצה להתחתן עם בחור?", שואל אותו קרטיס. "ביטחון!", משיב למון בביטחון.

 

הסנאט ימליץ ויאשר (Advise and Consent)

(1962)

הבמאי אוטו פרמינגר נודע בנטייתו לאתגר את קוד ההפקה, והוא עשה זאת גם בעיבוד המשובח לרומן זוכה פרס פוליצר מ־1959 – הסרט ההוליוודי הראשון שהציג בר של הומואים (שתי דקות מלחיצות ומרתיעות). הדרמה צומחת מהחלטתו של הנשיא למנות שר חוץ חדש. הסנאט ממנה ועדה לחקור את כשירותו של המועמד לתפקיד, וראש הוועדה, הסנטור הנשוי אנדרסון (דון מאריי), מקבל שיחות טלפון אנונימיות שבהן מובהר לו שאם לא יאשר את המינוי, ייחשף הרומן שלו עם עמיתו ריי בתקופת המלחמה. אנדרסון מתקשה לעמוד בלחץ ומתאבד.