גדולי האומה מסכמים את השנה

האנשים שעיצבו את 2016 עושים חשבון נפש, בערך

סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
סלפיש. איור: יובל רוביצ'ק
22 בדצמבר 2016

איש השנה שלי זה דונלד טראמפ, למי מגישים חשבונית? (כתבנו הפוליטי. שבדרך כלל מקבל משימות כתיבה כמו ׳עשרת הסופגניות עם הריבה הכי רטרו באבן גבירול!׳ אבל השבוע אמרו לו, קיבלת שדרוג – לך תהיה כתב פוליטי. אז הוא אמר: יש שדרוג גם במשכורת? אמרו לו, תשמע, מצב העיתונות וזה. אז הוא אמר סעמק, דונלד טראמפ, תוכיחו שלא. ורץ לאבן גבירול, לאכול סופגניות)

——

נשבע לך חמודונת, זה אקדח בכיס שלי (ח״כ מהבית היהודי, שמו שמור במערכת. ככה אנחנו שומרים שמות במערכת: לומדים אותם בעל פה, ואז שוכחים, ואז מחכים שעוד מישהו מהבית היהודי יוציא את הזין מהדובון. זה לא לוקח הרבה)

——

השנה היתה שנה קשה למוזיקה. פרינס מת. בואי מת. לאונרד כהן מת. ההוא שהחיים שלו תותים חי (סליחה. הייתי צריך להגיד ״מצד שני״. תמיד שוכחים להגיד ״מצד שני״. אפילו אנה פרנק שכחה. במקור, היא התכוונה לכתוב: ״בכל זאת אני מאמינה שיצר לב האדם טוב מנעוריו! מצד שני…״)

——

איש השנה שלי בהיסטוריה הוא פפין הגוץ. שזאת לא חכמה. כל שנה, איש השנה שלי בהיסטוריה הוא פפין הגוץ. אי אפשר להתחרות בשם כזה. היתה שנה אחת שהיה פייט לא רע מכיוון הגיבור היווני ״אייאקס הפחות-חשוב״ (שם אמיתי), אבל זאת היתה השנה של רצח רבין, כך שעולמי עבר זעזוע. אבל אחר כך, כמו בחיים, הכל הסתדר (בנוסף על היותו שליט ממלכת הפרנקים במאה השמינית, פפין הגוץ היה גם אבא של קרל הגדול – אז רק תחשבו איך נראתה אמא שלו)

——

עכשיו בגלל כל הרעש, אני לא אראה גרוש מכל הצוללות הגרמניות האלה. מה גם, שמה התברר בסוף? שזה באמת צוללות. לך תסמוך על גרמנים שיבינו מטאפורות מיניות (ב. נתניהו. ויש המשך:)

——

לא היתה ברירה. הלכתי לבנט, אמרתי לו:
״הצוללות? הגרמניות? זה לא מה שחשבנו.״ אמר, ״שיט. עד שחשבתי שיהיה מענה לכל החרמנים במפלגה שלי. רגע רגע רגע -״
״מה?״
״אתה רוצה להגיד לי ששלוש ספינות עולות מיליארד וחצי דולר? השתגעת?״
״רגע רגע רגע – אתה רוצה להגיד לי שחשבת,״ אמרתי לו, ״ששלוש בחורות גרמניות שלא עושות ענין מלצלול, עולות מיליארד וחצי דולר?״
הוא משך בכתפיו: ״סלומינסקי וינון מגל עלו לי הרבה יותר.״
השתתפתי בצערו. לא לכל מפלגה יש מנהיג הנשוי לדמות מופת נשית, שכל מי שמביט בה מאבד את הליבידו לחצי שנה.
״רגע רגע רגע -״ חזר ואמר בנט – ״אז כמה היו אמורות לעלות שלוש בחורות גרמניות שלא עושות ענין מלצלול?״
״מאה דולר לצלילה,״ אמרתי, ״מאה ועשר לצלילה בלי לנשום, ובמאה עשרים הן גם
מבקשות סליחה על השואה.״
״אחרי הצלילה, מן הסתם,״ אמר בנט.
״ברור,״ עניתי. ״תוך כדי הצלילה, קשה להבין מה הן אומרות. וגם למי אכפת.״ (ויש תהיה:)

——

״רגע רגע רגע,״ חזר ותהה בנט, ״זה יוצא סך הכל שלוש מאות דולר. איפה עוד מיליארד וחצי פחות שלוש מאות?״
״ומה עם עורך דין שמרון?״ הזכרתי לו. ״לא צריך לפרנס משפחה?״
הוא הנהן בהסכמה: ״משפחה גדולה, אני מבין.״
״אל תשאל,״ אמרתי. ״בני דודים יש לו ברוך השם, כל הזמן צריכים עוד ועוד.״ (ויש פרידה לסיום:)

——

זיבי פרידה. עד שהגעתי, כבר אני אלך? תלכו אתם (ב. נתניהו. לא זה שהוא ראש ממשלה. שיהיה ברור, שלא יבואו לחקור אותי על הסתה. ב. נתניהו האינסטלטור. לא אינסטלטור שמתעסק בחרא – שלא יבואו לחקור אותי על הסתה נגד אינסטלטורים – אינסטלטור שמתעסק בקקה. שזה אותו דבר, שיט! פאק, אמרתי שיט! שיט, אמרתי פאק! טוב, בואו, תחקרו אותי, גם נרדמתי בעמוד השלישי של מכתבי יוני, אז בכלל)