כמו של צבי הנינג'ה: בג'וספה הטעם של הפיצה נשאר כפי שתמיד היה

אני זוכר מצוין את הפעם הראשונה שטעמתי את פיצה ג'וספה. לא רק בזכות הפיצה – לטעם הזה נגיע בקרוב – אלא בעיקר בגלל איך שהציגו לי את הפיצה. מעולם בכל ימי חיי לא הצליחו לגרום לי להתלהב לקראת פיצה יותר מאותו חבר שאכלתי איתו את הסלייס, אי אז ב-2010. אין לי מה להגיד, אני זוכר את הרגעים החשובים. ביקרתי את אותו חבר בבניין ישן בהרצל, ודיברנו על פיצריות טובות. "מה, לא שמעת על ג'וספה?", הוא שאל ולא הספיק לקבל מענה. "זו פיצה שהטעם שלה הכי קרוב לאיך שדמיינת את זה של הפיצה מצבי הנינג'ה". וואו, נכון? איך לא תרוצו לטעום עם טיזר כזה?

הלקוחות הקבועים, ומאחוריהם יוסי רוזנטל הבעלים. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של ג'וספה, באדיבות המצולם

אז רצנו, הבאנו מגש בקוטר גדול מאוד של פיצה, חזרנו לבניין הישן בהרצל וטרפנו את המגש ההוא בתאווה גדולה. אני עדיין זוכר את מתיחת הגבינה ואת רוטב השום כאילו אכלתי אותם אתמול. הזיכרון המתוק-מלוח הזה עבר לי בראש בכל פעם שעברתי ליד ג'וספה. אגיד בכנות שאני לא מצליח לזכור אם הלוקיישן השתנה במעט מאז, או שאולי פשוט זה הרחוב עצמו שנראה שונה לחלוטין, אבל אני בהחלט זוכר שהיא מאז ומתמיד נשארה על רחוב ויטל, הפינה הפלורנטינאית ביותר גם בפלורנטין. וכמו שהשכונה הזו אוהבת לייצר מיתולוגיה יש מאין (לעזאזל, אפילו קיוסקים הופכים פה למיתולוגיה), כך גם הפיצה של "הזקן" יוסי רוזנטל הפכה לחלק בלתי נפרד מפלורנטין.

ולפני כחודש חובבי הפיצה מהשכונה נכנסו ללחץ – שמועה עיקשת גרסה כי יוסי מכר את ג'וספה, וחשש ממשי לטעם המיתולוגי ריחף באוויר. עוד באותו הזמן מיהרנו לבדוק את אמינות השמועות, וגילינו שיוסי לא מכר את המקום, אלא רק צירף אליו שותף במטרה לנוח קצת משנים של עמידה שפופה מול הטאבון. טעם הפיצה, כך הובטח, ישאר אותו הדבר. ובכן, אנחנו אנשים בוטחים, אבל יש דברים שצריך לבדוק בעצמנו, ואם זה דורש ללכת ולטעום פיצה, אז בשם השם – אני מסוגל לעשות זאת. במיוחד לאור העובדה שאני גר כיום באותו בניין ישן בהרצל שטעמתי בו אותה לראשונה. יאללה, סגירת מעגל של פיצה, לטס גו.

למרות השנים שעברו, האווירה בג'וספה נשארה כשהיתה. שיפוץ קטן נתן למקום תחושה של חלל קצת יותר נרחב, אבל בפועל זה אותו חור בקיר עם מעט חלל שתמיד היה, עם אותו ניחוח פיצה גבינתית שנשפף לרחוב. הגעתי בשעת אחה"צ מוקדמת, עוד לפני העומס של הערב, ולשם הקלאסיקה הזמנתי מגש משפחתי רגיל (כלומר, הגודל הבינוני) עם אננס ובצל בצד אחד, ופיטריות בצד השני (104 ש"ח), אבל בזמן שהפיצה מתחממת, החלטתי גם לטעום אחת מהסלייסים בויטרינה – פיצה תרד-בולגרית. סלייס אחד כזה עולה כאן 29 ש"ח, אבל לפני שתתפלצו על המחיר, חשוב שתדעו: א. זה בעצם רבע פיצה, כלומר שני סלייסים. ב. זו התוספת היקרה ביותר במקום.

תרד בולגרית בפיצה ג'וספה. צילום: מתן שרון

התיישבתי על הדלפק, פיזרתי כמה מאבקות הקסם שמוגשות פה באותו כלי מתכת נוסטלגי ולקחתי ביס לוהט ועמוס גבינה. הדבר הכי בולט בג'וספה זה הגודל. או יותר נכון, הדקיקות. מדובר בפיצה עם בצק כל כך דקיק עד שהוא רופס, וזה לא עלובון אלא בחירה. ובמקרה הזה בחירה נהדרת, כי את עיקר הטעם מספקים הרוטב, הגבינה והתוספות. השניים האחרונים באמת נכחו באופן דומיננטי, והטעם החמצמץ של שילוב הבולגרית-תרד הסתער על בלוטות הטעם, וחגג איתם את הכיף הזה. זו פיצה פשוטה, כמעט פשוטה במפגיע. כאילו לועגת לכל הפיצות המפונפנות שהתווספו לפלורנטין, ומזכירה שגם לסלייס מיושן יש מקום של כבוד בהיכל הפיצות התל אביביות.

את המגש לקחתי לביתי, כי אני לא שבע אחרי רבע פיצה, מהנה ככל שתהיה. פתחתי את המגש היפה, ושלפתי סלייס פטריות. פיזרתי עליו קצת מאבקת הקסם שמגיעה משקיות בצבעי דגל איטליה – דבר שאני בטוח שמעליב איטלקים, אבל למי אכפת מהם – ונגסתי בתענוג השמנוני הזה. פאקינג צבי הנינג'ה. זה לא שהפיצה טעימה כמו שדיימתי את הפיצה שאכל מיכאלנג'לו, אלא שהטעם הגבינתי העמוס שלה, לצד פיצוץ האומאמי שבתוספות, היה בול איך שחשבתי שהצבים אוהבים. חגיגה של טעמי פיצה קלאסים, ארוזה לביס אחד.

גם למחרת נשאר טעים. פיצה ג'וספה. צילום: מתן שרון

הבעיה העיקרית בג'וספה היא הקראסט שלהם. בשל דקיקות הבצק, נשאר גליל פריך-קשיח קלות בלי הרבה טעם או ערך, ולכן צמד המטבלים שהוגשו – רוטב פלפלים חריפים ורוטב שום – היו פיתרון מושלם, חריף ומעקצץ בהתאמה, שעזר לכסות על הקראסט הבינוני. רק חבל שנותנים רק קוקט אחד מכל רוטב, כי היה צריך עוד, והרבה. המבחן האחרון של הפיצה התקיים למחרת, בבוקר. כי פיצה מהסוג הזה נבחנת גם ביכולת ההישרדות שלה. או במילים אחרים, איך היא בתור פיצה קרה של בוקר. מה אגיד? טעם פלורנטינאי מושלם שכאילו נולד עבור הסיטואציה הזו. וגם אם יוסי רוזנטל כבר לא שם (או לפחות לא היה כשביקרתי), הטעם אותו טעם, והפיצה מאותו הסלייס. זה לא הולך להשתנות בקרוב.
ג'וספה, ויטל 1