הכירו את גיאגיא, המוזיקאי הווירדו האהוב הבא עליכם

מצאתי את עצמי עומד מול מישהו שנשמע כמו הכלאה חידתית בין סטיבן מלקמוס, ק"ג בורקס ומארק אי. סמית'. לא ממש הבנתי מאיפה הדבר הזה נחת עליי, אבל שמחתי כל כך שלקחתי את המלצתו נטולת ההסברים של חבר שאמר: לך לראות הלילה את ההופעה של גיאגיא בפסטיבל סולואו בחיפה. בדיעבד הייתה זו הפתעת הערב. גם השנה יופיע גיאגיא בפסטיבל – אל תפספסו אותו שם.

גיאגיא (גיא בנעמי, 24, מראשון לציון) הוא קצת ווירדו לא ברור, מיספיט חינני, אינטליגנט לא פחות משהוא מחופף. ב־2018 הוא הוציא לא פחות מ־20 ריליסים במרווחים קצובים של 20 יום זה מזה, כלומר העלה בכל 20 יום "לא אלבום" חדש לרשת. כמות החומרים המעניינים, הטובים והמבריקים לעתים מתוך העומס הזה היא לא פחות ממדהימה.

"היו לי מלא סקיצות על המחשב ואף פעם לא סיימתי שום דבר", הוא מספר בריאיון סביב שולחן פיקניק, כשבינינו שרוע חתול זר. "הרגשתי שאני באיזו נקודת שפל ושאני חייב לעשות משהו אז הלכתי על זה".

גיאיא, אקא גיא בנעמי (צילום: שלומי יוסף)

ברובם המוחלט של שיריו, בנעמי מנגן על כל הכלים, אך הוא בראש ובראשונה מתופף. במוזיקאים איתם שיתף או עדיין משתף פעולה – שרי ורנו, רגל סברס, Bubble Wrap Trap ותמר רדה.

"עשיתי את הדדליינים האלה", הוא ממשיך, "כדי להכריח את עצמי. כך יצא שבמהלך השנה גם פיטרו אותי מאיזה גיג כי הוא לא היה בסדר העדיפויות שלי, הברזתי מסאונדצ'קים לפעמים. זאת הייתה המטרה".

בלא מעט מהחומרים שלו גיאגיא מבטא ביקורת עצמית רצחנית, שופט את עצמו לחומרה ומביע מחשבות שאצל אחרים עלולות היו לגרום לסירוס עצמי, לשיתוק. כשאני מעמת אותו עם המחשבה הזאת הוא חושב, מגמגם ואומר: "זה… זה מה שיש לי… זה מי שאני. אולי זה עוזר לי כשאני מנסה לאמץ את החולשות שלי, את הדברים שאני לא אוהב בי".

שרירותיות היא עוד דבר שתופס מקום מרכזי ביצירה שלו, שכן הכתיבה של בנעמי מרגישה לפעמים כמו זרם תודעה שקיבל דרור. העניין עם סגנון כתיבה שכזה הוא שהתודעה של רוב האנשים פשוט לא כזאת מעניינת כפי שהם מאמינים. אצל גיאגיא, לעומת זאת, משהו באופן ההבעה כל כך אקסצנטרי, שגם כשזה לא מובן זה עדיין מעניין וחשוב מזה – זה מרגש. בין התימות או המוטיבים החוזרים נמצאים ההרגשה "שאתה פשוט לא יודע" (אם להשתמש במילותיו), מצוקה בלתי מוסברת וניכור שמלווה, כמעט תמיד, בהרגשה שזה בסדר.

המילה קיא על הטיותיה השונות היא עוד מוטיב חוזר בשירים שלך.
"אני נורא אוהב הומור עגום. הסטאנדאפיסטים שאני הכי אוהב לא ממש מצחיקים לפי הספר. דאג סטאנהופ לדוגמה – הבן אדם פאקינג חווה התמוטטות עצבים על הבמה, לא מנסה לייפייף דברים, אומר את האמת שלו, לפעמים דברים נוראים".

וזה קורע לב וקורע מצחוק.
"נראה לי שאני יותר רואה סטנדאפ מאשר שומע מוזיקה בזמן האחרון. בטוח שזה משפיע עליי".

מוזיקלית, על אף שבאותה הופעה נהדרת בפסטיבל סולואו הוא הזכיר לי יוצרי אינדי ופוסט פאנק מהמאה שעברה, גיאגיא מציין דווקא היפ הופ חדש בראש רשימת החומרים שהוא אוהב במיוחד, בדגש על ראפרים מקולקטיב Odd Future, כגון טיילר דה קריאטור וארל סווטשירט.

מחקת את כל 20 ומשהו האלבומים מעמוד הבנדקאמפ שלך. באיזה קטע?!
"נראה לי שזה קצת הצחיק אותי, אבל הכל זמין ביוטיוב ויש שם גם לינקים להורדה. מי שרוצה משיג את זה. יש אנשים שאמרו לי שהורידו את השירים לטלפון. לא יודע, אולי זה נותן לזה קצת ערך".

כשהוא נשאל על תגובות שקיבל על המוזיקה שלו הוא אומר שיש אנשים שאמרו שנורא התחברו, שזה עשה להם משהו טוב, אבל שיש גם כאלה שאמרו שהיא עשתה להם משהו רע, "שהם ראו בעצמם משהו שהם לא רצו לראות".

אתה מבין שזו מחמאה מטורפת, כן?
"כן, כן – זה הכי טוב".

בשיר "האפי ת'וטס" (מחשבות שמחות) אתה שר: "אינטלקט משעמם/תן לי להרגיש חופשי".
"כן, ככל שאתה מתבגר אתה מנסה יותר לעמוד בסטנדרטים של אנשים – להיות חכם, להיות עמוק. עזוב אותי מזה, לא רוצה לכתוב מהמקום הזה".

אהבתי שאמרת בפודקאסט שהתראיינת בו: "אני רוצה שייגמר לי מה להגיד ואז יצוצו הפרחים".
"כן, כי אז אתה מחויב לחפור עמוק יותר, להיות יצירתי מעבר לקלישאות 'היא שברה לי ת'לב' או 'אני כזה ואני כזה'. בכלל, כל הווייב הזה של שנאה העצמית, כאילו סתום ת'פה לאף אחד לא אכפת. אני מעדיף להיות שמח. חוץ מזה, כשנגמרות המילים זה גם דורש ממך לחפש זוויות חדשות על דברים שכבר כתבת עליהם, מכריח אותך להוריד מהלקסיקון מילים שאולי השתמשת בהם יותר מדי".

כמו קיא, נגיד?
"לא, לא. תמיד יש מקום לקיא".

← גיאגיא, שלישי (13.8), לבונטין 7 תל אביב; רביעי (13.11), פסטיבל סולואו חיפה