מהפכת ה"ייצוג והגיוון" של הוליווד נגמרת ברגע שצריך לתת לנשים לביים

בדצמבר 2019 כתבתי לטיים אאוט על עשרת הסרטים "הכי מסקרנים" שהוליווד עומדת לשחרר למסכים ב-2020. פתחתי את הרשימה במילים האלה (שנפלו בעריכה): "ארבעה מהסרטים הבולטים של השנה הקרובה בוימו על ידי נשים, וזה אומר שבכל זאת משהו זז שם בהוליווד. באולפנים הבינו שלפחות כשמדובר בסרטים המובלים על ידי גיבורות, יש הגיון מסוים, אפילו כלכלי, לתת לנשים לביים אותם, גם כשמדובר בסרטים עתירי תקציב. אולי בהמשך יתנו להן לביים גם סרטים יקרים על גיבורים מהזן הגברי". אבל בפברואר 2020 החלה מגפת הקורונה להתפשט בעולם, ופרט ל"נשים קטנות" של גרטה גרוויג, שיצא למסכים בארה"ב רגע לפני כן וצבר רווחים מרשימים, שאר הסרטים נחבטו בקופות, או שהפצתם נדחתה ואז הם נחבטו בקופות. בין הקורבנות – "מולאן" של ניקי קארו, "האלמנה השחורה" של קייט שורטלנד ו"וונדר וומן 1984" של פטי ג'נקינס. יש לציין שגם רוב הסרטים שביימו גברים לבנים התקשו להתמודד עם המגפה, אבל כמו תמיד בעתות משבר, את הזפטות חוטפים בעיקר נשים ובני מיעוטים.

סקר חדש של בית הספר לתקשורת ועיתונות של אוניברסיטת דרום קליפורניה בחן את 100 הסרטים המכניסים ביותר של 2022, ומצא שרק 9% מ-111 הבמאים שנשכרו על ידי האולפנים בהוליווד לביים אותם, היו נשים. מדובר בירידה של כמעט 4% ביחס לשנת 2021. באופן דומה, אחוז הבמאים הלא לבנים (שחורים, אסייתים, היספנים) נפל גם הוא מ-27.3% ב-2021 ל-20.7% ב-2022. וכשמדובר בגם וגם – משמע, במאיות שאינן לבנות – האחוז הוא 2.7. כלומר, שנה אחרי שקלואה ז'או היתה לאישה השנייה בהיסטוריה שזכתה באוסקרים לסרט ולבימוי הטובים ביותר, וג'ניפר לורנס הכריזה מעל במת האוסקר "זה יום חדש בהוליווד", במקום לראות התקדמות אנחנו חוזות בנסיגה. או כמו שניסחה את זה ד"ר סטייסי ל. סמית' החתומה על הסקר: "חמש שנים לאחר התפוצצות MeToo# ושנתיים לאחר הרצח של ג'ורג' פלויד, הוליווד כמעט לא השיגה שינוי עבור נשים ובמאים חסרי ייצוג".

אפשר לשאול מדוע הסקר מתמקד דווקא במאה הסרטים המכניסים. התשובה היא ככל הנראה שבעוד האולפנים מחויבים לפרסם את הכנסות הסרטים בקופות, הם לא תמיד משחררים אינפורמציה מדויקת לגבי העלויות. עם זאת, לרוב יש קשר בין התקציב שהושקע בסרט ובקידומו, לבין מידת הצלחתו. כלומר, אם סרט הכניס סכום נאה, זה מעיד גם על מידת האמון של האולפן בהפקה ובבמאית.

מיעוט הבמאיות שנשכרות על ידי האולפנים לביים סרטים בתקציבים נאים אינו נושא חדש, וכבר כתבתי עליו כאן. אלא שעל רקע המאבקים לשוויון הזדמנויות של תנועת Time's Up – שהוקמה ב-2018 כתגובה לאפקט וויינסטין – היה נדמה שלצד נאומים פומפוזיים על גיוון (diversity), הדברים באמת מתחילים להשתנות. אחת הדרישות שהציבה התנועה זכתה לשם "אתגר ה-4 אחוז". השם מתייחס לתחקיר קודם של אוניברסיטת דרום קליפורניה, שמצא שרק ארבעה אחוז מבין 1,200 הסרטים המובילים של האולפנים בין 2007 ל-2018 בוימו על ידי נשים. האתגר (הלא מסובך) שהציבה התנועה בפני האולפנים: להתחייב להפיק סרט בבימויה של אישה בתוך 18 חודשים. בינואר 2019 יוניברסל היה לאולפן הגדול הראשון שהתחייב לעמוד באתגר. מיד אחריו נרתמו גם אולפני MGM, ונראה היה שהעתיד מתחיל לעטות גוונים עמומים של וורוד.

הסקר הנוכחי מגלה שב-2022 יוניברסל אכן שכרו את שירותיהן של שתי במאיות (וגם חמישה במאים לא לבנים) שסרטיהן השתלבו ברשימת מאה הסרטים המכניסים של השנה. אולפני סוני עקפו אותם עם חמישה סרטים שהופקדו בידי במאיות, בהם "לוחמת" של ג'ינה פרינס ביית'ווד, "שירת סרטני הנהר" של אוליביה ניומן, ו"ויטני – I Wanna Dance with Somebody" של קאסי למונס. אבל לדיסני, פרמונט, ליונס גייט, STX, ואולפני המאה ה-20, לעומת זאת, אין אף במאית ברשימת המאה. שלושת האחרונים גם לא העסיקו במאים שאינם לבנים.

יש לסייג ולהבהיר שב-2022 דיסני/פיקסאר דווקא התנסו לראשונה בהפקדת תקציב גדול בידיה של במאית, אבל אז הם מיהרו והעלו את "אדומה אש" של דומי שי הישר לדיסני+ במקביל ליציאתו לבתי הקולנוע. כך הם הפכו את הסרט המקסים הזה לאחד הכישלונות הקופתיים הגדולים שלהם, בלי לתת לו אפילו סיכוי (הם לא פרסמו נתוני צפייה בסרט בסטרימינג), כאילו במטרה להוכיח שלא משתלם להשקיע בנשים.

מחקר נוסף שנערך על ידי "המרכז לחקר נשים בקולנוע ובטלוויזיה" באוניברסיטת סן דייגו, מצא גם הוא שהושגה רק התקדמות צנועה מאז שהאוניברסיטה החלה לבחון את הנושא ב-1998. באותה שנה נשים היוו 17% מהבמאים, הכותבים, המפיקים, העורכים והצלמים שעבדו על 250 הסרטים המכניסים של השנה. ב-2022, נשים אחזו ב-24% מהמשרות הללו. כלומר, השיפור שחל במהלך 25 שנים הוא מזערי. "בהתחשב במספר הפאנלים, דוחות המחקר וההודאות באשמה שהוקדשו לנושא הזה ב-25 השנים האחרונים, אפשר היה לצפות להתקדמות משמעותית יותר", אמרה ראש המרכז ד"ר מרתה לאוזן.

לאוזן בכל זאת מצביעה על ממצא חיובי אחד – סרטים עם אישה בכס הבימוי העסיקו הרבה יותר נשים בתפקידי מפתח אחרים מאשר סרטים שבוימו על ידי גברים. "בסרטים עם במאית אחת לפחות, נשים היוו 53% מהכותבים ו-39% מהעורכים. בסרטים של במאים גברים, נשים היוו 12% מהכותבים ו-19% מהעורכים. אלו הבדלים לא טריוויאליים". וזה כמובן מחדד את הדרישה מהאולפנים לשכור יותר במאיות.

רגע, רגע, רגע. רק לפני שנתיים (בספטמבר 2020 ליתר דיוק) רבים זעקו "מקרתיזם!" למול התקנות החדשות שניסחה האקדמיה האמריקאית לקולנוע בתגובה לביקורת עליה שהובעה בהאשטאג OscarsSoWhite#. הסטנדרטים החדשים מציבים דרישות סף בפני הפקות שמתכוונות להתמודד על פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. ארבעת הסטנדרטים (מספיק לעמוד בשניים מהם) נועדו לעודד שילוב אנשים מקבוצות שזוכות לתת-ייצוג (נשים, בני מיעוטים, להטב"קים או בעלי מוגבלויות פיזיות או קוגניטיביות) משני צידי המצלמה (אפשר גם רק צד אחד). כזכור, האקדמיה הודיעה שהתקנות האלה ייושמו החל משנת 2024. והנה אנחנו בתחילת 2023, אבל כמו שזה נראה כרגע, הוליווד מתקדמת שני צעדים קטנים קדימה, וצעד אחד גדול אחורה.