אקס פקטור: ג'יימי XX לא כועס על אף אחד, אפילו לא על EDM

בין שהוא מתקתק ביטים מופשטים על הסמפלר עם the xx או מסובב ויניל בעמדת הדי.ג׳יי – ג׳יימי XX (שמו האמיתי הוא ג׳יימי סמית׳) מפגין נוכחות בימתית צנועה בראש מורכן. מוזיקת המועדונים שלו, המושפעת מגראז׳ בריטי, מפגינה ריסון דומה. עם מיקס מצומצם של קיקים וסניירים מדשדשים, סאב־בס, תופי פלדה מלודיים ודגימות קוליות חשופות – סמית׳ הכי מוכשר בהשתלטות יעילה על חללים ריקים. הוא גורם לפחות להישמע יותר. באלבום הבכורה שלו שיצא עם פרוץ הקיץ, ״In Colour״, הוא מבסס את היסודות הסגנוניים האלו לצד תוספות הבזקים אווירתיים ושיתופי פעולה ווקאליים עם חבריו ל־The xx ועם הראפר יאנג ת׳אג.

ברור מהראיונות איתך שאתה שומר על אוזן קשבת לרחובות. אחר אילו לייבלים עכשוויים של מוזיקה אלקטרונית אתה עוקב?

״בדיוק הלכתי לקניות עם החבר׳ה של Mood Hut, שהם חברת תקליטים מוואנקובר שנוסדה בערך לפני שנה. אני ממש אוהב את מה שהם מוציאים״.

מה לגבי סצנות אמריקאיות במגמת עלייה, כמו שיקגו פוטוורק וטקלייף?

"הייתי שומע הרבה פוטוורק עד לפני שנתיים, כשהסצנה של שיקגו הייתה בשיא השפעתה על המוזיקה האלקטרונית הבריטית. מפיקים מקומיים כמו פירסון סאונד שאבו משם המון. אבל עבר זמן מה מאז שעקבתי אחרי מה שקורה שם".

יש טרנדים שאתה לא אוהב?

"האמת – לא ממש. אני לא שונא את כל עניין ה־EDM שקורה בארצות הברית, למרות שהמוזיקה הזאת היא לא הטעם שלי. היא קצת גסה מדי בשבילי, אבל אני חושב שהיא גם מכניסה הרבה אנשים צעירים למוזיקה אלקטרונית, ובסופו של דבר הם יגלו באופן הזה דברים טובים יותר. בזכות ה־EDM יש בארצות הברית קהל הולך וצומח למוזיקת מועדונים".

איך אתה רואה את ההבדלים בין סצנות המיינסטרים האמריקאית והבריטית?

״הרבה מהפופ המיינסטרימי במצעדי התקליטים האמריקאיים כיום מושפע מגראז' בריטי ומשיקגו האוס, והרכבים בריטיים כמו דיסקלוז'ר הגיעו למקום הראשון. אבל הסצנה האמריקאית עדיין הרבה יותר מאופקת, חוץ מכל סצנת ה־EDM שכבר דיברנו עליה״.

אמרת בעבר שאתה מנסה להתרחק מטרנדים בשביל לתת לאלבום שלך איכות על זמנית.

"מפני שעבדתי עליו במשך כל כך הרבה זמן, כחמש שנים, יצא כך שכל השירים באלבום פשוט לא מצייתים לאף עידן או טרנד ספציפי. אני תמיד עושה ניסויים עם צלילים וסגנונות שונים עד שאני מוצא משהו שמעורר את התחושה שאני מחפש. אני משתדל לא לחשוב יותר מדי על מה שאנשים אחרים עושים".

איך סגנון הכתיבה שלך השתנה במשך פרק הזמן הממושך שבו כתבת את האלבום?

"האמת, פשוט התחלתי לחשוב פחות על הכל. סתם נהניתי מזה שאני עושה מוזיקה. במשך זמן רב הייתי חושב יותר מדי על הכל כחלק מתהליך העבודה שלי".

איזו מוזיקה מלבד מוזיקת מועדונים אתה שומע לאחרונה?

"הרבה אמביינט. בדיוק עשיתי מיקס לתחנת הרדיו Beats 1 מלוס אנג׳לס, שמתחיל ברבים מהדברים האלה -דברים שנחמד להקשיב להם בזמן שאתה בוהה מהחלון של אוטובוס הטור שלך. ריקי איט אסיד, מוזיקאי אלקטרוני אמריקאי, שלח לי חופן דמואים שהוא הקליט עכשיו. גם הם אמביינט נחמד כזה".

עטיפת האלבום "In Colour" של ג'יימי XX

איפה אתה עומד בדיון על תקלוט דיגיטלי מול פטפונים?

"תמיד שולחים לי דברים חדשים, אז אני חייב לכלול ציוד דיגיטלי בסטים שלי, אבל אני משתדל לנגן על תקליטים ככל האפשר. למרות הכל זה הפורמט שנשמע הכי טוב. מאז שהתחלתי לתקלט, לפני יותר מ־15 שנים, אני משתמש בוויניל. זו השיטה שנשמעת לי הכי טבעית״.