פייק, פייק, פייק: כל השקרים מאחורי "כנס הסרבנות בגימנסיה"

בעידן שבו הקליקביליות של הידיעה קובעת הכל, התקשורת שטוחה כמו ים המלח כשזה נוגע לתחקיר בסיסי או לעובדות. כך, הכותרות הסנסציוניות שמכרו לנו "כנס סרבנות" בגימנסיה הרצליה – שבה שיעור המתגייסים הוא מהגבוהים בישראל – החביאו מאחוריהן המון פייק, ובעיקר החמיצו הזדמנות לדיון מורכב באמת.

מעשה במנהל תיכון שהחליט לארח לאחר הלימודים, בחצר האחורית של בית הספר, אירוע של פסטיבל דמוקרטי שכותרתו "נוער נגד דיקטטורה". במסגרת הזו היו אמורים צעירים וצעירות לקראת גיוס להציג מכתב שעליו חתמו 200 מהם, ובו הצהירו שאינם מעוניינים לשרת תחת ממשלה דיקטטורית המקדמת כיבוש. באירוע היו אמורים להשתתף אורחים ואורחות נוספים, כמו האקטיביסט עו"ד ברק כהן וקבוצות אחרות מהמפה השמאלית.

שום דבר ממה שקראתם לא קרה כאן. גימנסיה הרצליה (צילום: דין אהרוני רולנד)

משרד החינוך הזדעק, וביום שישי – יומיים לפני האירוע המתוכנן – שלח ממלא מקום המנכ"ל, מאיר שמעוני, מכתב להנהלת הגימנסיה בקריאה להימנע מקיום האירוע. לדבריו, זו "פעילות שנויה במחלוקת שאינה עומדת בהוראות חוזרי המנכ"ל". שמעוני קרא להנהלת המוסד "לשקול מחדש את קיומו של האירוע בתוך כותלי וחצרי המוסד החינוכי, וכן את אופן קיום האירוע כך שיעמוד בהוראות הדין". בהמשך אף אוים בית הספר בשלילת תקצוב ופגיעה בשכר המורים והמורות. נקצר את הסיפור שפרטיו כבר ידועים – באותה שבת התכנס הוועד המנהל של הגימנסיה, ללא התרעה מראש לדגני, והחליט לאחר דיון סוער לאסור את קיום האירוע. דגני התפטר, ובינתיים כבר חזר בו.

בכל זאת, למחרת כינוס הוועד המנהל התקיים האירוע במתכונת מצומצמת. הוא ארך כרבע שעה. לאירוע הגיעו הורים ותלמידים שלאו דווקא תומכים במכתב, אך תומכים בזכות הצעירים להשמיע את קולם. דגני יצא בהמשך להודות להם. ממול עמדו קומץ של אנשי "אם תרצו", ובאופן דמוקרטי גם כן צרחו במגפונים "ישראלים לא מסרבים" ושרו "גולני, גולני שלי". ההורים התעלמו מהם. התקשורת לעומת זאת חגגה את הפייק. הכותרת ב"סרוגים" זעקה "עימותים" בין הורי הגימנסיה לפעילי "אם תרצו". "עימותים" זה קליקבלי, זה דם, זה קרב. אבל זה בעצם היה שקר.

באתר וואלה נתנו לנו שני פייקים במחיר אחד, עם כותרת שלפיה "למרות החלטת הוועד לבטל: אירוע הסרבנות בגימנסיה התקיים, דגני נאם". דגני לא נאם אלא הודה להורים ולתלמידים שהגיעו לתמוך בו, ואמר שהוא עומד מאחורי זכותם של הצעירים והצעירות להשמיע את קולם. הפייק השני והגדול מכולם הוא מסגור האירוע כ"כנס סרבנות" – כפי שזעקו, עוד בטרם האירוע, גם הכותרות בערוצי 12, 13 ו-14. בפייק הזה ייתכן שנפל הוועד המנהל של הגימנסיה, אשר לו זכויות רבות לאורך השנים בשמירה על בית הספר כאתר דמוקרטי ופתוח. בדמוקרטיה, בהגדרה הכי ברורה ופשוטה, יש זכות לחופש דעה והבעתה.

המסגור המדויק יותר של הסיפור הוא שמנהל הגימנסיה העברית הרצליה התעקש על זכותו לחנך את הילדים והילדות לריבוי דעות, ולכך שמותר וצריך להקשיב ואפשר לא להסכים. האירוע לא היה "כנס סרבנות", אלא אירוע דמוקרטי בהובלת צעירים שביקשו להתארח בחצר הגימנסיה לאחר הלימודים ולהשמיע עמדה אלטרנטיבית. בחברה שבה יש אוטונומיה חינוכית, לכאורה, לזרמים שונים, שחלק מהם שוללים גיוס לצה"ל בשל סיבות אחרות וכחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים – אין מניעה שאזרחים חופשיים יביעו ביקורת על התגייסות. 

אז לא, דגני לא מעודד סרבנות ולא "שוטף את המוח" של התלמידים (עוד פייק ניוז). להיפך: הוא מחנך לתהליך שבסופו הבוגרים והבוגרות מגבשים באופן מושכל את עמדתם. למעשה, האמת היא שדגני מנהל גימנסיה שבה 95% מהבנים ו-92% מהבנות מתגייסים לצה"ל (נתוני מרץ 2022). אבל את זה לא ידחפו לכם בפושים, כי זה לא קליקבילי. 
>> ד"ר נועה לביא, בית הספר לממשל וחברה, האקדמית תל אביב-יפו ואמא לתלמידת כיתה י' בגימנסיה הרצליה