איך מגרשים ילדים ישראלים: "דפקו לנו בדלת. אמא אמרה לא לפתוח"

דמיינו את הסיטואציה הבאה: ילדה בת 12 מנסה להגניב עוד כמה דקות של שינה לפני שהשעון יצלצל, ויזכיר לה שהיא צריכה לקום ולהתארגן לעוד יום רגיל בבית הספר. במקום זה, את השעון מחליפה דפיקה חזקה בדלת ומאחוריה שוטרים שבאים לקחת אותה לבית הסוהר. זה לא חלום בלהות וגם לא סיפור בדיוני. זו מציאות חייה של גנה אנטיגו, תלמידה בבית הספר הגימנסיה העברית בתל אביב. הפחד מסיטואציות כאלו מלווה את חייהם של גנה ועוד מאות ילדים שלמרות שנולדו וגדלו בישראל, המדינה החליטה לגרש אותם. 

ילדים ישראלים לכל דבר. הפגנת ילדי מהגרים בתל אביב, 2013 (צילום: בן קלמר)

הרקע לגירוש טמון בתקנות משרד הפנים הקובעות כי לנשים העובדות בסיעוד (באופן חוקי) אסור להביא ילדים בישראל. ברגע שאישה העובדת בסיעוד מביאה ילדים, נשלל ממנה באופן אוטומטי המעמד החוקי שלה ושל ילדיה. יש לציין כי מדובר בנשים שעובדות במשך שנים ארוכות אצל משפחות ישראליות, ומטפלות במסירות בקרובי המשפחה של כולנו. בפועל, הן נאלצות לחיות זמן ממושך הרחק מהבית בעוד שחייהן הפרטיים כפופים גם הם לחוקי העבודה המגבילים של מדינת ישראל. למעשה, מצופה מהן שלא לקיים קשרים בינאישיים או להקים משפחה משל עצמן. אם יעשו זאת, יצטרכו לעמוד בפני בחירה בלתי אפשרית: להיפרד מילדיהן ולשלוח אותם חזרה למדינת המוצא שלהן, או לחזור ביחד איתם – דבר בעייתי בפני עצמו, שכן רבות מהן שילמו סכומים גבוהים לחברות תיווך כדי להגיע ולעבוד בישראל, ולכן צריכות להמשיך ולעבוד כאן כדי להחזיר את ההשקעה. 

>> תל אביב, זה הזמן להגן על הילדים שלך // טור דעה
>> מבוקשים: ילדי תל אביב מספרים על הפחד מהגירוש

לצד זאת, ואולי מעל הכל, הילדים הם ילדים ישראלים לכל דבר. הם נולדו וגדלו בישראל, הם מדברים עברית, הם התחנכו במערכות החינוך הישראליות, יש להם חברים ישראלים והם חולמים על עתיד בישראל. הם לא מכירים שום מציאות אחרת. במשך שנים נמנעה המדינה מלאכוף את התקנות הללו ואפשרה לילדים לגדול ולהתבסס כאן, אך פתאום החליטה שאין היא יכולה עוד ועליה לעקור אותם מכל מה שהם מכירים ולשלוח אותם למדינה שהיא אינה מולדתם.

היעדרה של מדיניות הגירה מוסדרת היא שמאפשרת למשרד הפנים לפעול בצורה קפריזית וכה שרירותית כלפי הילדים הללו, אך הילדים עצמם לא עברו על שום חוק. בשנת 2019, תשע שנים לאחר מבצע הגירוש האחרון, ולאחר שהתקבלה החלטת ממשלה בדבר הסדרת מעמדם של ילדי עובדים זרים, החלה רשות האוכלוסין וההגירה, זרוע של משרד הפנים, בסבב גירוש נוסף. במהלכו, פרצו שוטרים אל תוך בתים, כלאו ילדים בבתי סוהר, העלו אותם על מטוסים ושלחו אותם למדינה זרה. את החוויה הטראומטית הזו זוכר מייקל קואנקה, תלמיד בית הספר פסגות ביהוד, שהיה אז בן 12:  

"דפקו לנו בדלת. אמא שלי אמרה לי לא לפתוח. לא הבנתי למה. נשארתי במיטה מפוחד", הוא משחזר את האירוע הטראומטי. "בסופו של דבר אמא שלי פתחה את הדלת. באתי איתה. ראיתי שלושה שוטרים. לא ידעתי למה, אבל אמרו לנו לארוז מזוודה. אמא שלי ארזה את המזוודה, בזמן שאני חושב לעצמי: מה קורה פה? למה זה קורה לי? הם לקחו אותי לתא מעצר. ישבנו שם אני ואמא שלי במשך שבוע מפוחדים, ולא יודעים מה לעשות. בלילות אמא שלי בכתה, ואני רק אמרתי לה: 'הכול יהיה בסדר, אמא, נעבור את זה'".

"הכל יהיה בסדר, אמא". הפגנה נגד גירוש ילדי עובדים זרים, 2019 (צילום: גטי אימג'ס)

את הגירוש של 2019 הצליחה לעצור התגייסות ציבורית רחבה. משפחות מכל רחבי הארץ ומכל קצוות הקשת החברתית סירבו לקבל את הגזירה האכזרית, והתייצבו לצד חבריהם בצורה נחושה ומרגשת. מורים, הורים וחברים לכיתה התגייסו למאבק ועמדו כנגד הרעיון שניתן לעקור ילד מחייו על לא עוול בכפו. ההבנה שהילדים שייכים לפה הייתה טבעית לכל אדם בר דעת. 

מייקל מספר כיצד כשהיה בתא המעצר בכלא, הגיעו חבריו לכיתה לתמוך בו ובאימו: "לילה אחד שמעתי שצועקים: 'לשחרר את מייקל!'; אמא שלי בהתחלה חשבה שאני מדמיין, אבל בסוף הבנו שזה אמיתי. אלה היו חברים שלי שבאו מיהוד. הם הצליחו למצוא את התא שלי, וצעקו: ;הנה מייקל!' לא האמנתי שהם באמת שם, שהחברים שלי הגיעו. עבר שבוע, ובעזרת החברים שלי וראש העיר של יהוד הצלחנו להשתחרר. יש לי חברים טובים, אבל לא האמנתי שלאנשים כל כך אכפת ממני. חשוב לי להישאר פה, מכיוון שכל חיי גדלתי פה עם החברים שלי, וישראל היא הבית שלי".

ההד הציבורי הצליח ופעולות הגירוש נפסקו. בנוסהקורונה הכריחה את משרד הפנים להעביר את מסע הרדיפה לבתי המשפט. ואילו עכשיו, עבר מספיק זמן, ההד הציבורי נדם ורשות האוכלוסין וההגירה החליטה שזה הזמן לצאת למבצע נוסף ולנופף בחרב הגירוש מעל ראשיהם של הילדים, חלקם כבר בגיל תיכון. כאמור, בסבב הקודם להתגייסות הציבורית הייתה השפעה מכרעת, וגם הפעם מסתמן ציבור גדול שיעמוד לצד המשפחות ולצד ההיגיון והמוסר, וימנע את הגירוש הלא אנושי הזה. 

ביום שבת הקרוב, ה-13.8, בשעה 20:30, תערך הפגנה מטעם ארגון United Children of Israel, אותו מובילות האימהות שהן וילדיהן מועמדים לגירוש. בצעד אמיץ הן מתייצבות בקו האש, ומבקשות שלא יענישו את ילדיהן ויאפשרו להם להמשיך ולחוות ילדות רגילה, כזו שלא תקטע בבת אחת ותשאיר אותם מצולקים לכל החיים. זו בקשה אנושית שכל אחת ואחד מאיתנו יכולים להתחבר אליה. מטרת ההפגנה, בהנחייתה של יעל אבקסיס, היא לתמוך במשפחות, להוכיח למשרד הפנים שהציבור לא שכח ולדרוש מממשלת ישראל לעצור את הגירוש, להסדיר את מעמדם של הילדים ולתת להם להמשיך בחייהם. אל תתנו להם לעמוד שם לבד.

>> לא לגירוש ילדים, שבת 20:30, כיכר הבימה. פרטים נוספים כאן