הכתיבה מופתית, חכמה, מפתיעה – וזה סרט טוב מכדי לזנוח אותו מאחור

נטסוקו מגיעה לפגישת מחזור של התיכון ולא מרגישה שייכת. היא עוזבת ובהגיעה לתחנת הרכבת היא מופתעת לראות מישהי שהיא מכירה מפעם. המכרה חייבת לחזור הביתה כי היא מחכה למשלוח, ולכן היא מזמינה את נטסוקו אליה. בדרך הן משוחחות ומתקבל הרושם שלנטסוקו יש ציפיות גבוהות מהפגישה המקרית הזאת. כך מתחילה האפיזודה השלישית והאחרונה בסרטו של ריוסוקה המגוצ'י. הציפיות של נטסוקו מעוררות ציפיות גם בקרב הצופים, והתסריט המבריק מצליח לסובב אותן, להפוך אותן, לרסק אותן ולמלא אותן בו זמנית. זה מין סרט על סגירת מעגל, רק שבמקום מעגל יש בו ספירלה, או אולי מעגל מפותל דמוי סמל האינסוף. סצנת הסיום מרגשת מאוד, באופן שהיא מאירה את הפוטנציאל האנושי שטמון בבני אדם. לא מדובר באיזו הקרבה אדירה למען האנושות, אלא ברגע קטן ומלא אור.

"גלגל המזלות" עלה למסכים לפני שלושה שבועות ואיכשהו יצא שלא כתבתי עליו עד כה, אבל זה סרט טוב מכדי לזנוח אותו מאחור. לא הכרתי את יצירתו המגוצ'י עד שצפיתי בסרטו זוכה האוסקר "הנהגת של מר יוסוקה", ומיד אחריו הגיע אלינו סרטו הקודם, שקטף את פרס דב הכסף בפסטיבל ברלין 2021. הסרט על במאי התאטרון והנהגת שלו קולנועי יותר, אבל "גלגל המזלות" נגיש יותר מבחינה רגשית, ומחדד עוד יותר את כשרונו האדיר של המגוצ'י ככותב. כמו "אין רשע בעולם" של מוחמד רסולוף האירני, הסרט מורכב מאפיזודות עצמאיות שאין ביניהן קשר עלילתי, אך אפשר למשוך ביניהן קווים תמטיים ולזהות מוטיבים חוזרים. בשלושתן יש מפגשים מקריים עם אנשים – במסעדה, באוטובוס ובתחנת הרכבת – ובחינה של מערכות יחסים והחותם שהן משאירות על הנפש. ובשתיים מהן יש התייחסות לסכנה הטמונה בתקשורת הדיגיטלית של ימינו, שמאיימת לשכפל ולהפיץ ברבים פרטים וחיוויים אישיים.

>> הזקן והאפריקה: זה סיפור של כולנו, אם לא כרגע אז מאוחר יותר

באפיזודה הראשונה, המכונה "קסם (או משהו פחות מבטיח)", טסוגומי וחברתה מייקו נוסעות יחדיו במונית אחרי סשן צילומים, ובדרך טסוגומי מספרת באריכות על גבר שפגשה במסגרת העבודה וזה התפתח לדייט מעורר ציפיות. כשטסוגומי יורדת מהמונית מייקו מבקשת מהנהג לעשות סיבוב פרסה. יחד איתה גם הסרט עושה סיבוב פרסה, והמאזינה בחלקו הראשון הופכת לגיבורה שמובילה את החלק השני. מכאן מתפתחת דרמה דחוסה ועתירת מניפולציות רגשיות שהדמויות מפעילות זו על זו, ועם זאת שהיא טעונה ומעניינת, שתי האפיזודות הבאות נהדרות ממנה.

נגיש מבחינה רגשית. "גלגל המזלות". צילום: יח"צ

האפיזודה השנייה, "דלת פתוחה לרווחה", מפגישה פרופסור באוניברסיטה – שרומן פרי עטו זכה בפרס יוקרתי – עם סטודנטית בוגרת (ונשואה) שנכנסת למשרדו בשליחות מאהבה הצעיר והאגוצנטרי שרוצה לנקום בשל הציון הנמוך שקיבל. בסצנה המרכזית באפיזודה, הסטודנטית מקריאה לפרופסור סצנה מהספר שלו, והסיטואציה משפיעה על שניהם באופנים צפויים ולא צפויים. הסצנה היא מעין מטאפורה לסרט כולו, שחוויית הצפייה בו דומה לקריאת ספר סיפורים קצרים (לחידוד העניין, הפרופסור מסביר מדוע שתל את הסצנה הזו באמצע הספר). השפה הקולנועית של "גלגל המזלות" צנועה מאוד – מעט דמויות, מספר מצומצם של אתרי צילום, מינימום תנועות מצלמה, והרבה דיאלוגים. אבל, כאמור, הכתיבה מופתית. היא מפותלת, מרובדת, מדויקת, חכמה, מפתיעה שוב ושוב, ועם זאת זורמת וטבעית לחלוטין ועתירת אבחנות אנושיות. והיא משמשת מצע איתן לשחקנים שמספקים הופעות מעולות.

>> דוקאביב 2022: איזה סרטים לראות בפסטיבל הקולנוע התיעודי?

מינימום דמויות, מינימום תנועות מצלמה, מקסימום דיאלוגים. מתוך הסרט "גלגל המזלות". צילום: יח"צ

יש שהישוו את הסרט ליצירותיו האהובות של אריק רוהמר הצרפתי, שרבות מהן מספרות על נשים צעירות שבוחנות את עצמן ואת בחירותיהן. אפשר למצוא דמיון גם לסרטיו הצנועים והגדולים של יסוז'ירו אוזו היפני על האכזבות שהחיים מביאים עימם. אבל המגוצ'י הוא ללא ספק רב-אמן בפני עצמו. כדאי מאוד לראות את "גלגל המזלות" ולו בשביל סצנת הסיום הנפלאה ומרוממת הרוח.

★★★★✯ 4.5 כוכבים
Wheel of Fortune and Fantasy בימוי: ריוסוקה המגוצ'י. עם אאובה קוואי. יפן 2021, 121 דק'