"גלוריה בל" היא ההוכחה שלהוליווד אסור לגעת בסרטים זרים

"גלוריה" הצ'יליאני של סבסטיאן לליו מ־2013 היה מאד מוצלח. גם ג'וליאן מור אהבה את הסרט, ופנתה אל לליו שיעשה אותו שוב בלוס אנג'לס, ואיתה. אף שלליו השתדל לשמור על טון דומה, ונדמה ששחזר את הסרט המקורי שוט אחר שוט, הנוסח האמריקאי השאיר אותי קרירה. במהלך הצפייה לא יכולתי שלא לעשות השוואות, וברור לי שההתרשמות שלי מ"גלוריה בל" אינה טהורה. לכן בהחלט יכול להיות שאם לא ראיתם את המקור הצ'יליאני תאהבו את הרימייק יותר ממני.

גלוריה היא גרושה ותיקה, שבדרכה לעבודה אוהבת לשיר בקול עם הזמרים ברדיו של המכונית שמשמיע להיטים משנות ה־70 וה־80. יש לה יחסים טובים עם בנה ובתה הבוגרים, אבל יש להם חיים משלהם והם לא תמיד עונים כשהיא מתקשרת. בערבים היא הולכת לרקוד במועדוני פנויים־פנויות, שם היא פוגשת את ארנולד (ג'ון טורטורו) ומתפתח ביניהם רומן. ארנולד רומנטי ונלהב, אבל הוא מתקשה להשתחרר מהתלות של גרושתו ובנותיו בו. כשהנוכחות התמידית של הבנות בצד השני של הטלפון מתחילה להעיק על היחסים, גלוריה דורשת מארנולד לגדל ביצים.

ג'וליאן מור ב"גלוריה בל"

חלק מהותי מיופיו השקט של הסרט המקורי היה התחושה שהוא מפנה את המבט לדמות שבסרטים אחרים היא מקסימום דמות משנה – האמא של הגיבורה הצעירה שהתאהבה בגולש גלים שוודי. בנוסף, בסצנות הסקס הסרט לא הסתיר מאיתנו את פגעי הזמן בגופם של השחקנים הצ'יליאנים הנפלאים. מעצם עיסוקו של הסרט בחיי האהבה של גיבורה לא יוצאת דופן, היה בו משהו מאוד יוצא דופן. ג'וליאן מור, לעומת זאת, היא כוכבת הוליוודית, ובגיל 58 יש לה גזרה מושלמת על פי כל קנה מידה. אם יש איזה קימור חדש בבטן, הוא לא נחשף למצלמה של נטשה בראייר, והיא תמיד נראית נהדר ועטופה בשמלות יפהפיות. ולכן הנוסח האמריקאי (שהופק על ידי מור) מאבד משהו מהייחוד ומהכנות הכובשת של המקור. כי כשהיא מפגינה אומץ, זה לא יוצא דופן.

כמו בסרט הצ'יליאני, הפסקול דחוס בשירים מהדור של גלוריה שמכניסים אותנו לעולמה. אלא שבאופן טבעי השירים הדרום אמריקאיים הוחלפו בלהיטים אמריקאיים, והחיבור בינם לבין מצב הרוח של גלוריה הרבה יותר מדי מילולי וצפוי. כך, למשל, אחרי שהיא שוכבת לראשונה עם ארנולד ומתמלאת תקווה לעתיד, הפסקול משמיע לנו את "לא עוד לילות בודדים" של פול מקרטני, ואילו כשהיא שוב לבד אנחנו נאלצים לשמוע את "שוב לבד (באופן טבעי)" של ליאו סאייר. גם "Total Eclipse of the Heart" של בוני טיילר נשתל בדיוק איפה שהיינו מצפים במנעד הרגשי, והסרט אף פעם אינו מפתיע אותנו עם שיר במצב רוח הפוך למתרחש, שיכול היה לייצר תגובה רגשית דווקא מתוך ההתנגשות.

ועדיין, אם אתם מאוהבים בג'וליאן מור, זה אחד מתפקידיה היפים. גם טורטורו מצוין, ויש בסרט רגעים של התבוננות אינטימית באמת של הדמויות ששולחת אותנו לבחון את חיינו. באחת הסצנות היותר טובות גלוריה מביאה את ארנולד למפגש משפחתי אליו מגיע גם בעלה לשעבר עם זוגתו הנוכחית היפה והנעימה (ג'ין טריפלהורן), ובראד גארט פשוט נפלא בתפקיד הגבר שמתרפק על העבר בנוכחות בן הזוג החדש. עבור רגעים כאלה שווה לצפות בסרט.

סרט על: גרושה בשנות ה־50 לחייה מחפשת אהבה במועדונים של לוס אנג'לס
ללכת? אפשר. אבל כמו (כמעט) תמיד, עדיף לחזור למקור