גסטון: זה לא סתם דוכן קרפים. זה דוכן קרפים עם שף, ועם היסטוריה

מה הסיכוי להגיע לספוט אוכל רחוב חדש ולמצוא במטבח שפית עם קבלות? הקורונה, המלחמה והמצב הכלכלי מצמצמים עוד יותר את הפער שבין בין סטריט פוד לפיין דיינינג – ע"ע השווארמה של הבסטה, באן מי נונג של שפית לילך רווה, ראמה 9 התאילנדית המלכותית (שנסגרה שלשום) וההמבורגרים של רז רהב (OCD), שרון כהן (שילה), אורי עשת (גרינברג בורגר) ואייל קיצ'ס (OSU) – כולם שפים עם קילומטרז' מכובד. בדוכן החדש Gaston Crep & Galette בדיזינגוף גייסו את מיה הופמן, שף קונדיטורית מוכשרת (ג'ורג' וג'ון, שילה), לשדרג אוכל רחוב צרפתי. או לה לה? לגמרי כן.

>> מינוס סטייק: מסעדות הבשר הכי טובות בתל אביב, מדורגות לפי תמחור

הסיפור של גסטון מתחיל בשנת 1975, כשמשפחתו של גסטון אימן הקימה את לה ג'באנז, מראשוני הפטיסרי בארץ. בוויטרינה שברחוב אבן גבירול הוצגו אקלרים שתל אביב טרם ראתה, וכאן גם נמכרו הבאגטים הראשונים בעיר. לאחר שנים רבות בתחום חיי הלילה שב אימן לתחום לסגור מעגל, כשבנו מצטרף אליו. "מיכאל, הבן שלי, עבד בפיצריה ולא הצלחתי לשכנע אותו ללכת ללמוד, למרות שיש לו הרבה שכל. הוא הרוויח כסף טוב והבעלים העלה לו כל הזמן את המשכורת כדי לשמור עליו", הוא אומר בחיוך שרומז לעתיד.

פעם היתה פה פיצרייה. היום יש פה צרפת. גסטון. צילום: שרון בן דוד

"כשהתגלגלה לידיי הזדמנות לקחת את הנכס, שאלתי את עצמי איזה עסק אפשר לפתוח מבלי להיות תלויים בבעלי מקצוע. לא פיצה, כי פיצריות כבר יש המון". ההשראה הגיע מברטון קרפרי, מקום שהמשפחה אוהבת לאכול בו ולהיזכר בשורשים הצרפתיים. "זה חלק מהתרבות שלי, ואני מכין קרפים בבית לפי מתכון של אמא".

לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים בקמחים, ובסיועה של הופמן, הורכב תפריט מהודק בשני ערוצים: קרפים מושחתים, וגאלט באוריינטציה בריאה. במחלקת הקרפים תמצאו מילוי סוכר וקינמון, חמאה וריבה ונוטלה הקלאסיים, שיושבים כתף אל כתף המופרעים יותר – קרפ סניקרס בוטנים וקרמל מלוח; קרפ פאי לימון עם קרם לימון, מרנג וקרם מסקרפונה; קרפ צ'אי עם חמאת צ'אי וריבת חלב; וקרפ טירמיסו עם קציפת קפה, רוטב שוקולד ושברי עוגיות חמאה (25-32 ש"ח).

לא המילויים הרגילים שלכם. גסטון. צילום: מיה הופמן

הגאלט – קרפ דקיק ללא גלוטן שמבוסס על כוסמת – מוגש עם תוספות שהופכות אותו לארוחה לכל דבר. לדוגמה גאלט ישראלי עם מילוי תרד מוקפץ, לאבנה, ביצת עין ושמן צ'ילי; ניסואז עם טונה אורטיז, ביצה קשה, אספרגוס חלוט, איולי חרדל ושברי תפוצ'יפס במקום תפוח האדמה המסורתי; ובסגנון ניו יורק, עם סלמון מעושן, קרם פרש, רליש שמיר ובצל סגול (48-52 ש"ח). "בצרפת גאלט זו מנה כבדה ושומנית שמוגשת עם גבינת גרוייר ושינקן. רציתי שאצלנו הגאלט יהיה קל, נקי ולא מכביד, ולהתאים אותו לחך הישראלי. התמזל מזלנו, ופגשנו את מיה שעשתה לנו הרכבים שלא ידענו שאפשר".

הופמן מוסיפה שמכיוון שהיא מעולם לא טעמה קרפ מלוח, ההשראה נשענת על עולמות הכריכים. "חשבתי מה הייתי אוכלת בסנדוויץ', ומה אנשים אוהבים. רציתי להביא דברים קצת אחרים, אבל בסופו של דבר הרעיון צריך להיות מובן, כלומר צירופים מוכרים". בעתיד היא מתכננת להרחיב את המגוון ולהוסיף טעמים מתוחכמים יותר, כמו ריבת כרישה וגבינת בושה, למשל.

קאט דה קרפ. מיכאל אימן ומיה הופמן. גסטון. צילום: שרון בן דוד

הגאלטים והקרפים נמכרים בכיס קרטון מסורתי לאכילה במקום או לקחת. הביס עסיסי, עשיר ומתוחכם, והגאלט אכן משביע מבלי להכביד. בדיל הצוהריים (12:00-16:00) תקבלו בכל הזמנה גזוז חופשי על חשבון הבית, עוד תזכורת חמודה לאווירת סבנטיז. היי, אם ישראל חוזרת לאחור מכל בחינה, אז שלפחות נרוויח קצת גזוז ואיזה קרפ טעים, לא?
דיזינגוף 183, ראשון-חמישי 12:00-חצות, שישי עד כניסת השבת, מוצ"ש מצאת השבת