אין לנו דרך לדעת איזה מכבש לחצים הופעל כדי לסחוט את הודעת התמיכה של נשיא אמריקה בנתניהו, או אם היה כזה בכלל, אבל דבר אחד בטוח - הבחירה בנתניהו מגיעה מאינטרס מובהק של טראמפ, שדואג בעיקר לעצמו. והאינטרס שלכם, האזרח הישראלי, נדחק עוד מקום למטה, הישר לתחתית
עם כמה שאני מתעב רודנות, אני חייב להודות שזוהי מערכת בחירות לא פשוטה עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא קל לנהל מערכת בחירות כשברקע הטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה, שקרה במשמרת שלך. מה נעשה? אז הרודן שלף את התותחים הכבדים, וכנראה – לכאורה – הלך לבכות לדאדי טראמפ ולבקש פעם נוספת את חסותו. אני לא אומר מידיעה מוחלטת שהוא עשה זאת, אני רק אומר שהעיתוי של ההצהרה של טראמפ ברשת החברתית שלו Truth Social על תמיכתו בנתניהו, כשברקע דיווחים על אינספור ההתרעות שקיבל רוה"מ לגבי כוונות חמאס טרום 7 באוקטובר, קצת מוזר. כשמוסיפים לזה את הקשר ההדוק בין השניים, קשה שלא לעשות 1+1 ולהבין שזה לא קרה בוואקום, שטראמפ לא החליט סתם מטוב ליבו לעשות ג'סטה לנתניהו, ושהחשבון עוד עשוי להגיע בהמשך.
>> בלי כרטיס ובלי טיסה: 10 מסעות אל מאחורי הקלעים של הרוק
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הוא בראש ובראשונה איש עסקים. גם אם ההחלטות שלו נשמעות מגוחכות לחלוטין, כל צעד שלו בנוי משיקולים של עלות מול תועלת. עד כה די ברור שהוא מחזיק את נתניהו בביצים – כשטראמפ רצה תקפנו באיראן, וכשהוא לא רצה יותר הוא פקד על ישראל להסיג מטוסים בעודם באוויר. כשזה הסתדר לטראמפ תקפנו בלבנון, וכשהלחימה התחילה להשפיע על המשא ומתן עם איראן, טראמפ פקד עלינו לרסן את התקיפות. את כל העדכונים בנושא, אגב, הישראלים קיבלו מהתקשורת הזרה, ורק לפעמים זכו להצהרת ראש ממשלה מזדנבת מאחור, מסויגת ונבוכה ולעיתים אף משקרת. הפכנו למדינת חסות על מלא, ולא של ארה"ב, אלא של טראמפ. וזה משתלם לבן אדם אחד בישראל. נחשו מי.
מדובר, אחרי הכל, באותו נתניהו שניסה להפעיל באמצעות טראמפ לחץ על הנשיא הרצוג להעניק לו חנינה, דבר שאגב עוד עומד על הפרק. למה הוא עשה זאת? האם זו חברות אמתית, או אולי מסתדר לו שנתניהו הוא ראש ממשלה שהוכיח שניתן ואף קל מאוד לסחוט אותו. ויש כמה אפשרות להבין מה יצא לו מזה. הראשונה היא שטראמפ רוצה שותף ישראלי שיהיה מוכן לסחוט את ההדק עבורו – ולהפסיק, כמובן – לפי דרישה ובהתאם לאסטרטגיה אמריקאית. טראמפ בעצמו אמר בהודעת התמיכה כי במידה וישראל לא תבחר בנתניהו, ארצות הברית תשלים לבדה את העבודה. האפשרות השניה היא שטראמפ מבין שלאלף סאב חדש יהיה קשה שלא לצורך עבור דאדי טראמפ – הרי כולנו זוכרים את שיחת ההתנצלות המביכה לקטאר, אתם יודעים כמה זמן טראמפ יצטרך לעבוד עם איזנקוט על צייתנות כזו?
האפשרות השלישית היא אולי המדאיגה מכולם: טראמפ בעצם רוצה שנתניהו לא יסכל מהלכים של מועצת השלום. הבייבי של דאדי טראמפ נמצא על הולד כבר תקופה ארוכה, ונשיא אמריקה מת לרכך קצת את ביבי ולהכניס – בין היתר – טיפטיפונת חיילים טורקים לרצועת עזה כדי לקדם את סיום המהלך שהוא מתכנן כבר שלוש שנים. זה, מיותר לציין, נגד אינטרס ישראלי, ועמד כסלע המחלוקת בכל הנוגע למועצת השלום. כך או כך, אין ספק שמאחורי גבנו שוב נוצר סחר חלופין, וגם אם הוא מול הנשיא האמריקאי ולא סוכנים קטארים, יש פה משהו לא כשר, וזה לא השרימפסים על הצלחת של שרה.
אולי נתניהו התקשר לנשיא טראמפ והתחנן בפניו שיתמוך בו (לאחר מספר פעמים שבהן הצהיר הנשיא כי הוא לא יודע במי יתמוך) ואולי לא. אולי נגלה את זה בפליטת פה מטופשת ואופיינית לטראמפ, ואולי לא נדע זאת לעולם. אבל העניין הוא שזה לא כזה משנה, אם ביבי ביקש או לא ביקש, איך שלא הופכים את זה – המלחמה הזאת הוכיחה שכאשר אתם בוחרים ביבי, אתם בוחרים בטראמפ. וכשאתם בוחרים בטראמפ אתם בוחרים קודם כל באינטרסים של טראמפ, אחר כך באינטרסים של הרפובליקנים ומקורביהם, אחר כך באינטרסים הכלכליים של ארה"ב, אחר כך באינטרסים הצבאיים של ארה"ב, אחר כך באינטרסים של אזרחי ארה"ב ורק ממש בסוף, בתחתית הרשימה – באינטרסים של האזרח הישראלי. ואולי זה הדבר שהכי מרגיז בכל הסיפור הזה. נתניהו מקבל תמיכה, טראמפ מקבל את מה שהוא רוצה, ואנחנו אפילו לא מקבלים הזמנה לארוחת ערב. כי במערכת היחסים הזאת נתניהו אולי קורא לו דאדי, אבל איכשהו אנחנו תמיד אלה שנדפקים.