שקרים, שברים ואיומים: 8 דברים שלמדתי בעיתונות הספורט

1. העבודה שלך היא להקשיב לאנשים משקרים לך

בינואר 2005 דיווחו כל עיתוני הספורט על מבצע מרהיב שהוביל יו"ר הדירקרטריון של הפועל תל אביב דאז, חיים רמון. דווח כי המועדון הצליח להביא להפועל את "כוכבי נבחרת קונגו" אילונגו אנגאלינה (הידוע בכינויו 'סדאם') ואמבולה אמבוטה (העונה לכינוי 'ביסקוויט'). זו היתה משימה מהסרטים. השניים היו מבוקשים על ידי קבוצת הפאר ההולנדית פיינורד. רמון ואנשי הפועל סיפרו לעיתונאים כי מדובר היה ממש במבצע חילוץ מרהיב מהג'ונגל, כולל רפסודות עליהן עלו השחקנים שדחו את האימפריה מרוטרדם כדי לשחק עבור שייע פייגנבוים.

חיים רמון שיקר? איזה חיים רמון, חיים רמון שלנו?! אוהדי הפועל תל אביב (צילום: דף הפייסבוק של הפועל)

במקרה הכרתי מישהו שעובד בפיינורד באותה תקופה וכשהסיפור ההוליוודי התפרסם בתקשורת הישראלית, התקשרתי אליו כדי לברר וואט'ס וואט. הוא ציין בפניי שביסקוויט וסדאם הגיעו למבחנים בקבוצה ולא הותירו רושם מיוחד. הם שוחררו כמה ימים לאחר שהגיעו. המועדון ההולנדי מעולם לא רצה להחתים אותם. כל הסיפורים המופלאים היו דרך למכור את הסיפור לכתבים.

כבר בשבוע הראשון שלי ככתב שמסקר קבוצת כדורגל ישראלית הבעלים של הקבוצה שיקר לי בפנים על עניין פעוט. באחת מהכתבות הראשונות שלי על שחקן זר שהגיע לקבוצה גדולה התקשר אליי הסוכן וכעס עליי שכתבתי שהשחקן סובל מפציעה כרונית. לא עזרתי לו לשקר לקבוצה אז הוא כעס. אחר כך שיקרו לי על עניינים גדולים הרבה יותר. ככל שיותר התקדמתי במקצוע, ככה השקרים השתכללו. ראש הבקרה התקציבית אפילו שיקר על דוכן עדים בבית משפט שהוא אף פעם לא קיים ראיון איתי – למרות שערכתי איתו שני ראיונות גדולים ודיברתי איתו על בסיס שבועי. ככתב ספורט בישראל אני תמיד אומר שהעבודה שלי היא לדבר עם אנשים שמשקרים לי. כמובן שיש אנשים כנים וטובים בספורט הישראלי. אבל יש הרבה מאוד שקרנים ומוכרי אשליות.

2. הכל מעוות. אינהרנטית

לפני מספר שנים עבר הרו"ח החוקר עופר אלקלעי על כל הליכי העבודה והמספרים של ההתאחדות לכדורגל והגיע למסקנה ברורה: קיים ניגוד אינטרסים אינהרנטי בהתאחדות לכדורגל. הקבוצות הן מקבלות ההחלטות בההתאחדות לכדורגל, והן לא יקבלו החלטות שטובות לכדורגל הישראלי אלא החלטות שטובות לבעלי הקבוצות – או כפי שאלקלעי הסביר זאת: "לכולם יש אינטרסים, האנשים שהם הבעיה אומרים שהם יטפלו בבעיה". ועכשיו תסתכלו על בעלי הקבוצות ותעברו אחד-אחד על גיליון החשדות שנגדם או בני משפחתם וההרשעות (הפיננסיות ובכלל) שלהם או של בני משפחתם. וזה עוד מבלי לדבר בכלל על קבוצות שבבעלות אנשי העולם התחתון – פר אקסלנס. אנחנו בבעיה.

משחק של אינטרסים צרים. אצטדיון בלומפילד (צילום: ברק ברניקר)

3. הכדורגלן הישראלי שבוי. זה פוגע בכדורגל הישראלי

כשכדורגלן אירופי מגיע לגיל 18 ולא מקבל הצעת חוזה מהקבוצה שלו, הוא רשאי לעזוב לכל קבוצה אחרת שתרצה אותו – ללא פיצוי לקבוצתו הקודמת. זה גורם לקבוצות להשקיע בעצמן כדי שכדורגלנים מוכשרים ירצו להגיע אליהן. פה בישראל, אם כדורגלן ישראלי מסיים את החוזה שלו בגיל 18, הוא לא רשאי להצטרף לאף קבוצה. בתיאוריה הוא יכול להיות "שייך" לקבוצה עד גיל 24 מבלי לקבל חוזה. אם הוא רוצה לעזוב הוא צריך למצוא קבוצה שתרצה לשלם עליו. מי קובע את המחיר? הקבוצה שהוא שלה. לא משנה מה. מי יכול לשחרר אותו במחיר יותר הוגן? הבוררות בהתאחדות לכדורגל שנשלטת על ידי הקבוצות. כן, הזייה. הכדורגל הישראלי הוא בית כלא לכדורגלנים. הכדורגלן, אגב, יכול לעזוב בחינם לקבוצה בחו"ל אבל אז הבעלים של הקבוצה שעזב יתעצבן ויוציא את העצבים על אח שלו. למשל. זה סיפורים שקרו וימשיכו לקרות כל עוד אין לכדורגלנים הישראלים זכויות עובדים מלאות עד אמצע הקריירה.

בית כלא לכדורגלנים. ברוך דגו על עטיפת הספר "דגו"

4. כולם שרוטים

על המצב הנפשי והמנטלי של ספורטאים אני כותב כבר כמה שנים. לדעתי הרבה מהבעיות הנפשיות של הספורטאים המקצוענים הן אינהרנטיות. כדי להיות ספורטאי מקצועי אתה צריך למקד את כל האנרגיות שלך בלהיות ספורטאי מקצועי. מגיל מאוד צעיר. הרבה פעמים ילדים ממקדים את כל האנרגיות שלהם בענף בגלל שהם בורחים ממשהו. ממשהו שקורה בבית או ממשהו שקורה אצלם במוח. הם לא מטפלים בעצמם כי הם לא יודעים שהם בורחים ממשהו או כי הם מרגישים שזה יפגע בקריירה שלהם. אז יש אחוז גבוה מאוד של אנשים בספורט הישראלי ובכדורגל הישראלי שהם קצת פגומים. קצת מדוכאים. קצת לא בריאים. ולא מטופלים. עם הלחץ הקיים בכדורגל, האלפים שצועקים את שמך, הבוסים שדורשים ממך הקרבה אינסופית והתקשורת זה תבשיל מבעבע, רותח ואף מסוכן.

לא שרוט בכלל, מה זאת אומרת. לאו מסי (צילום: שאטרסטוק)

5. בסוף הקריירה הכדורגלנים שבורים

כחלק מכתיבת הספר על ברוך דגו הלכתי איתו לאורטופד שיבדוק אותו ואת צילומי ה-CT וה-MRI שלו. זה היה בשנתו האחרונה של דגו ככדורגלן פעיל והגוף שלו – איש שלא הגיע ל-40 – היה כמו של איש זקן. עצמות שחוקות, שרירים קרועים, אגן מעוות, עצמות שגידלו עצמות אחרות כדי לתמוך בעצמות הקיימות. בשיחותיי עם כדורגלנים לשעבר כמעט כולם סוג של נכים בסוף קריירה ארוכה.

אוקיי, אז נסתדר בלי עצם ירך. שחקן הכדורגל ססק פאברגאס פצוע (צילום: שאטרסטוק)

6. האוהד הישראלי תמיד נדפק

האוהד הישראלי נדפק על ידי השיטה. למרות שהאוהדים מכניסים לכדורגל הישראלי יותר כסף מהטוטו, מהטלוויזיה ואפילו יותר ממכירת שחקנים. האוהד משלם הרבה יותר מדי כסף על כרטיסים, האוכל במזונים של האצטדיונים מזעזע ויקר והמוצר על הדשא רחוק ממוצר פרימיום. הדרך היחידה שבה אפשר לקדם את כלל האוהדים היא על ידי שיתוף פעולה בין שבטי האוהדים השונים. הפועל תל אביב עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה והפועל באר שבע ובית"ר ירושלים. זה כמעט אף פעם לא קורה. חברים, תתעוררו. הבעלים של הקבוצות משתפים פעולה כדי להרחיב את ההשפעה שלהם – אין שום סיבה הגיוניות לא לשתף פעולה בנושאים שנוגעים לכולם.

ואיזה מסכנים האוהדים, בעיקר בישראל (צילום: שאטרסטוק)

7. איומים בלי סוף

אני אף פעם לא כותב משהו שאני לא מאמין בו כדי לרצות מישהו או כדי שיעביר לי סקופ או יסכים להתראיין אצלי. זה פשוט לא קורה. וזה לא פעם הכעיס אנשים חזקים – בכלכלה ובכדורגל. לא פעם איזה בעלים של קבוצה שעשיתי עליה תחקיר, התקשר אליי והזהיר אותי שהוא ידבר עם הבוס שלי. למזלי הגדול, הבוסים היו אנשים גדולים ממנו. אגב, זה די מדהים כמה פעמים אנשים אומרים משהו אחד בפומבי ואז מגיבים משהו אחר לחלוטין בהודעה הפרטית. אסכם זאת במשפט שאמר לי איש כדורגל מוכר: "אתה בטוח לא תקבל תפקיד בכדורגל הישראלי".

אחי, אני רק אומר שנחתוך לך את הצוואר, מה מאיים בזה? (צילום: שאטרסטוק)

האינטרס שלי זה כדורגל ישראלי טוב

פעם מישהו ממנהלת הליגות תקף אותי כי מתחתי ביקורת על רמת הכדורגל הישראלי. הוא טען שעשיתי זאת מתוך מניעים כספיים כי יש לי הרצאה שמשווה בין הכדורגל הישראלי לכדורגל האירופי ולכן אני מחפש איך להכפיש את הכדורגל הישראלי ולהרוויח על זה כסף. הזייה. כמי שמסקר ספורט ישראלי האינטרס הכספי שלי הוא שהספורט הישראלי יצליח ברמה הבינלאומית מכמה סיבות: א. כי זה טיסות לחו"ל ומפגשים עם אנשי מקצוע מצוינים שמגיעים לארץ; ב. כי זה טוב לעסקים. אנשים אוהבים לקרוא על הצלחות יותר מאשר כישלונות. קטע; ג. כי אם הכדורגל הישראלי היה חלק בלתי נפרד מהתרבות כאן לא הייתי צריך לרדוף אחרי הוצאות ספרים כדי שייצא ספר על הכדורגלן הישראלי המפורסם הראשון מהעדה האתיופית. בקיצור, לכתוב ספר זה קשה לאללה. לגייס כסף כדי להוציא אותו זה גם קשה. אולי אפילו יותר קשה מלכתוב אותו.

>> אוריאל דסקל הוא עורך המדור עסקי ספורט ב"כלכליסט" ובעל הפודקאסט "בכל יום נתון". הספר "דגו" מאת אוריאל דסקל ייצא בהוצאת ספרי ניב ואתם יכולים לרכוש אותו ולתמוך בו כאן.