יצאו פיתה: גילת אורקין יוצרת דיוקנאות אכילים

"לאוכל יש חומריות מעניינת. מוצרי מזון מאפשרים להגיע לטקסטורות שאי אפשר להגיע אליהן עם צבעים רגילים, וכשכבר כן מצליחים זה לוקח הרבה יותר זמן", אומרת גילת אורקין שיוצרת מפיתות דיוקנאות של אמנים, פוליטיקאים ודמויות מעולם התרבות. ביבי, יודה, הומר סימפסון, שפיטה, פינוקיו וכמובן קובי מרימי – כולם מפיתות וחומרים אכילים, נמצאים זה לצד זה בעמוד האינסטגרם year_of_the_sandwich שצבר יותר מ־13 אלף עוקבים.

אסף גרניט ממצה (עבודה: גילת אורקין)

האמנות הייחודית של אורקין החלה מתוך צורך אימהי פשוט, כשבתה עלתה לכיתה א'. "הייתי שולחת איתה כריך וכל יום הוא היה חוזר הביתה. היו לה תמיד תירוצים למה היא לא אוכלת אותו. אחרי שבוע הבנתי שאני חייבת לעשות משהו שיגרום לה לאכול. בהתחלה הכנתי דברים פשוטים כמו פרח ובתוכו שוקולד השחר ותותים. בשלב מסוים אמרתי לעצמי שכבוגרת לימודי עיצוב אופנה אני יכולה הרבה יותר, ועל הדרך אפשר להכניס קצת היסטוריה. למשל בתאריך שסוני פלייסטיישן יצא לשוק הכנתי פיתה בצורת קונסולה. יום אחד הכנתי פורטרט וקיבלתי תגובות טובות מהבת ומחברים בפייסבוק. המורה סיפרה שבכל יום הילדים באים לראות מה הילדה הביאה בתיק, והפיתה הפכה לאירוע חברתי". בהתחלה אורקין העלתה את הפיתות לאינסטגרם כקוריוז. קפיצת המדרגה קרתה כשהאמנית קרן שפילשר התחילה לעקוב אחריה וחיברה אותה לאוצרת קרן בר־גיל שלספרה “מדיה מעורבת” יצרה וריאציות מפיתה לקופסאות המרק של אנדי וורהול ויצירות אמנות מפורסמות נוספות. מאז תפסו הפיתות תאוצה, וצורת הביטוי הייחודית החלה להתפרסם. עבודות של אורקין הוצגו בתערוכה "עיניים גדולות" בגלריה "על הצוק" בנתניה ובתערוכת שלטי חוצות בחולון תחת הכותרת "החיים בפיתה" ומופיעות במדור קבוע במגזין "השולחן".

ההומור, העין החדה והניואנסים מזכירים את חנוך פיבן, אבל הוא אינו מגביל את עצמו בבחירת החומרים. אורקין עובדת רק עם חומרים אכילים למעט ריסים שלא נמצא להם תחליף, ולכן היא משתמשת בריסים מלאכותיים.  כדי לאפיין את הדמות נדרשים כמה שיותר צילומים ותווים מוכרים כמו משקפיים או איפור הברק על פניו של דיוויד בואי. "את אביב גפן היה קל ליצור בגלל השומה והשיער שמזוהים מאוד. מצד שני בר רפאלי כל כך יפה וסימטרית שלקח המון זמן לעבוד עליה. לפעמים אני עושה דמות פעמיים או שלוש כי אני לא מצליחה לתפוס את הניואנסים".

יום החומוס הבינלאומי (עבודה: גילת אורקין)

איך את בוחרת באיזה נושאים להתעסק?
"בשואה אני לעולם לא אגע. השנה התייחסתי בפעם הראשונה ליום הזיכרון והכנתי פורטרט של בן דוד של אמי שנהרג במלחמת יום כיפור. בפוליטיקה אני משתדלת לא לגעת. עשיתי בזמנו עבודה נוקבת מאוד על שרה נתניהו, וזו אחת העבודות שקיבלו הכי הרבה ביקורות שליליות. דמויות שמבטאות פטריוטיות תמיד מתקבלות באהבה רבה. קובי מרימי הוא אחד הפורטרטים הכי אהובים".

ובשורה התחתונה – העבודות טעימות?
"בכלל לא", היא צוחקת, "הדבק הכי טוב הוא גבינה לבנה, אבל כשמחברים אותו עם שאר החומרים שאני משתמשת בהם, שערות חלבה ובצק סוכר למשל, הטעם די דוחה".