"דייזי ג'ונס והסיקס": הרבה רומנטיקת רוקנ'רול לא רלוונטית

את הפתיח של "דייזי ג'ונס והסיקס", הדרמה המוזיקלית החדשה של אמזון פריים, אפשר ללמד בבתי ספר לטלוויזיה. אין פה התחכמויות – פשוט רצף תמונות יפהפיות של הקאסט הצעיר והנאה, עם פילטרים "מיישנים", שוליים מלוכלכים, שריטות, שוליים של סרטי צילום, כל דבר שייתן להם לוק סבנטיז מחוספס ומזמין. יש כאן קריצה לקריירת הצילום של אחת הדמויות ומסגור שהולם את הגימיק של הסדרה, בו האירועים מסופרים כמו בתיעוד דוקומנטרי, עם ראיונות ראשים מדברים וחומרי ארכיון. ואם זה לא מספיק כדי לעשות חשק לצלול לעולמה של הסדרה, בין חדרי אמנים מעושנים לבתים שטופי שמש בלוס אנג'לס, ישנה גם בחירת הפסקול המושלמת – Dancing Barefoot האגדי של פטי סמית'.

אז יש כאן הבטחה גדולה, בטח למעריצי מוזיקת סבנטיז ו/או אוהבי הסרט "כמעט מפורסמים". הבעיה היא שהפנטזיה האסתטית הזו לא מסתיימת כשהכותרות נגמרות. הסדרה עושה קולות של סקס, סמים ורוקנרול, אבל קצת פחות אכפת לה מהתוכן שמתחת להפקה התקופתית. אז כן, שלושת פרקי הפתיחה של "דייזי ג'ונס והסיקס" נראים יפה, לבושים היטב, לפעמים יש שירים, מקוריים או שלא. יש בה גם המון המון קלישאות, דמויות שמנסות להקסים ויוצאות מרגיזות ואירועים דרמטיים שמתרחשים תוך מצמוץ וחצי, כמעט בלי שמישהו יתעכב על למה ואיך זה קורה פתאום.

"דייזי ג'ונס והסיקס" היא מעין פרשנות חופשית מאוד ללהקת פליטווק מק, ספציפית לאלבומם המופתי Rumors, אבל זה בהחלט לא ביופיק. האסתטיקה דומה, יש זוג אוהב-שונא ואחווה נשית בין שתי חברות בלהקה ואלמנטים מוזיקליים מהלהיטים שלה הושאלו עבור המוזיקה המקורית בסדרה. זהו בערך. העלילה מלווה את סיפור עלייתה ונפילתה של הלהקה הפיקטיבית, דרך ראיונות מאוחרים עם חבריה כ-20 שנה אחרי הפירוק הדרמטי.

כאמור, זאת מעין דרמה מוקומנטרית, אבל היא לא מתחייבת לרעיון הזה במאה אחוז. רוב הזמן אנחנו צופים בסדרה סטנדרטית שלוקחת אותנו לחדרי ישיבות סודיים או לחדר המיטות של גיבוריה. מדי פעם יש גם צילום מגורען מתוכנית טלוויזיה או ראיון עם גרסה מבוגרת של אחת הדמויות, כלומר, אותו השחקן עם פאה אחרת ואיפור מבגר לא משכנע. לדמויות המרכזיות לוקח שניים וחצי פרקים עד שהן בכלל נפגשות, ועד אז הסדרה מתפצלת בין שתי חזיתות: דייזי ג'ונס (ריילי קיאו) מנסה למצוא הצלחה ככותבת בלי להתפשר על הקול האמנותי שלה, בעוד בילי (סם קלאפלין) מקים להקה עם אחיו הקטן וכמה חברים ומגלה שההצלחה קשה לא פחות מהכישלון.

יש משהו יפה בעיכוב הזה, שמאפשר לכל דמות לצמוח בנפרד כדי להפוך את הבלאגן הזוגי שלהם לדרמטי יותר. חבל שזה לא עובד. הסיפור לא מעניין או מעמיק מספיק כדי להיתפס כסיפור של ממש, אז במקום אנחנו רואים אקספוזיציה מהירה וחפוזה מדי של כמעט שלושה פרקים. זאת ועוד – הסדרה לא מפסיקה לחמם אותנו על הסיפור האמיתי, החשוב, הגדול, המונומטלי והמכונן שממש עוד רגע מגיע במקום פשוט להתחיל לתת בשר.

אם כל זה נעשה כדי שנדע מראש שהזוג מורכב מצמד אנשים קשים על סף הבלתי נסבלים, הסדרה הצליחה בזה בגדול. דייזי חושלה באדיבותם של מניאקים רבים לכדי מוזיקאית שעוד לא הקליטה שום דבר וכבר בטוחה שהיא גאון הדור שלא צריך להתפשר על כלום אף פעם. גם כשיש סיבות ממש ראויות לצדד בה, נניח כשמוזיקאי גונב מדייזי שיר שכתבה, הסדרה הורסת את הרגע עם מונולוג אנטי-שוביניסטי כל כך לא קשור לסיטואציה שזה כמעט קומי. אז כן, זה נהדר שדייזי לא רוצה להיות מוזה אלא אמנית, אבל לא על זה מדברים עכשיו. בילי, מצידו, נופל לכל קלישאת רוק-סבנטיז אפשרית, כולל ההתמכרות המהירה בעולם לאלכוהול וסמים, אבל הפסיכולוגיה שמאחוריו ההרס העצמי שלו משורטטת בקווים גסים מדי. לסדרה הייתה דרך מילוט קלה ומהירה מהבעיה הזו בדמות הפורמט המוקומנטרי שלה. הרי דרך עדויות של חברים ומעריצים אפשר לספר בצורה מפוכחת גם על האנשים הכי דפוקים ומתוסבכים בעולם, ועדיין לקבל את הרושם שמדובר באלילים. זה לא קורה וזה פספוס אדיר.

בתוך כל הבלבלה הזו, שהיא בו זמנית מהירה מדי ואיטית מדי, יש כמה דמויות שמצליחות לבלוט לטובה. קמילה (קמילה מורונה), בת זוגו של בילי, מתמודדת עם כל השיט שלו בשילוב מרהיב של זעם וחן. יש לה את כל המורכבות והעדינות שהדמויות האחרות לא קיבלו, אולי בזכות הכישרון של השחקנית ואולי בגלל שהסיפור שלה פשוט ומעורר הזדהות בבסיסו. קארן (סוקי ווטרהאוס) היא הפוגה קומית מבורכת בסדרה הרבה יותר מדי רצינית. ויש גם את סימון (נאביה בי), השותפה המעניינת יותר של דייזי שעוברת תלאות משלה בתעשיית המוזיקה בדרך להפיכתה ל"חלוצת דיסקו", כפי שמבטיח הטייטל שלה בראיונות כמבוגרת.

עוד סיבה אפשרית להמשיך ולצפות היא העובדה שמתי שדייזי ובילי סוף סוף נפגשים, מסתבר שלשחקנים שלהם יש כימיה טובה וקולות שעובדים יפה יחד. הפיצוץ ביניהם מידי לטוב ולרע, וגם אם עוד לא קיבלנו את הסיפור המגה-חשוב שהבטיחו לנו, לפחות יש תקווה כלשהי שבשבעת הפרקים הנותרים נצליח להיסחף קצת בפנטזיה במקום לנסות להבין למה הדמויות עושות כל כך הרבה שטויות.

"דייזי ג'ונס והסיקס", עכשיו באמזון פריים