מי שלא רצה דילן יוסף שטרית ביוטיוב – יקבל אותו באוסקר

ב-2013 אני פוגשת את דילן יוסף שטרית על גג של חברה בתל אביב, במה שעתיד להיות אחד הקיצים השיכורים בחיינו, חבורת נערים עם פרופיילינג קלאסי של תלמידי בתי ספר לאומנויות עם מודעות חברתית מופרזת ועמודי רשתות חברתיות מתוחזקים היטב. בערך באותו שלב הוא הופך לאחד היוטיוברים הפופולרים הראשונים בארץ.

ב-2021 אני פוגשת אותו לשיחה בבית קפה נידח על דיזנגוף אחרי שזכה בפרס הראשון על "שמש זורחת למטה" (פתוח לצפייה לאורך הסופ"ש), סרט קצר בן 16 דקות שהתחרה בפסטיבל הקולנוע בירושלים, עם אופק לאוסקר. הוא בן 22. את סרטוני היוטיוב שלו מהעבר הוא כבר מחק. והוא עדיין היחיד שקורא לי חזן.

דילן שטרית על הגג ב-2013 (צילום: הדר חזן)

שטרית למד בבית הספר לאמנויות, משם המשיך לתלמה ילין ובניגוד למסלול הקלאסי של גיוס לאחד מתפקידי הדוברות בצה"ל התגייס דווקא לגדוד בצנחנים, שם גם כתב לפני שנה בתקופת הקורונה את התסריט לסרטו המנצח "שמש זורחת למטה". כשאני תוהה לגבי ההחלטה הוא מסביר. "כשמערבבים את האומנות עם פרופגנדה זה מאוד בעייתי לדעתי. יש שם מלא ידע וניסיון שאפשר לצבור וזה יכול לתת המון, אבל הרגשתי שאני קצת רוצה להתרחק מזה בתקופת הצבא, ובכללי גם מתל אביב, מהעולם שאני מכיר", הוא אומר. "רציתי להכיר קצת דברים אחרים. היה קשה. זה הרבה דיכאון. אבל עכ

שיו אני שמח, יש לי פרספקטיבה אחרת. החיים בתל אביב ממשיכים לקרות, הם מתרחשים כל הזמן, גם בסרט רואים את זה".

שטרית מתייחס לג'ני ורונה, דמויות בסרט המבוססות על דרות רחוב סמי-מוכרות במרכז תל אביב. את הדמויות האחרות בסרט, היפסטריות עם מחויבות גבוהה לתצלומי אינסטגרם מגלומנים וחיבה לחיי לילה, הוא מודה שביסס על עצמו וחבריו "אני חושב שזה אנחנו לגמרי. אני, הסביבה שלי, חברים שלי, הדור שלנו, של תל אביביים צעירים, דור שכל כך עסוק בלחשוב על עצמו, להתעסק בעצמו, כל הזמן לבנות את הדימוי העצמי שלו מבלי להתייחס בצורה פנימית למה שקורה, אלא רק מנקודת מבט של 'איך זה נראה מהצד'. הן כל הזמן מצלמות אחת את השנייה ובזמן שאחת הדמויות אומרת 'אני יודעת שאת הכי בטוב עכשיו' השניה עסוקה בלצלם את הקופסא של הבייקרי".

דילן שטרית בצילומי "שמש זורחת למטה" (צילום: הראל בן מלך)

הסרט משרטט פורטרט מוחשי מאוד של ההוויה הצעירה בתל אביב, כזה שמתממשק בדייקנות לחיינו. תפאורת הגג שתופסת מקום משמעותי בסרט, למשל, מזכירה מאוד את הגגות של נעורינו ואת זה שבו נפגשנו לראשונה. היה שם סף בטון שהותיר כמה מטרים נוספים אחריו כך שהיה ניתן לקפוץ מעליו, למקרה שרצינו להבהיל את אחד החברים החדשים בכנופיית החרדות של הצפון הישן. בסרט, נרתם אביו של דילן, קבלן במקצועו, לבנות סף כזה על מנת לצלם מקצה הבניין פנימה.

לעין חיצונית, מתברר, התרחיש הזה נראה מופרך. "קיבלתי כל מיני תגובות על כמה שזה נראה מזוייף ושטחי, וכמה שזה נראה תיאטרון", אומר שטרית. "חלק סלדו מזה כי זה הרגיש להם פייק, התלישות הזאת של הבנות בבגדי-ים. אבל פיקניק על הגג, על הבטון, זה היה משהו שנראה לי נורא טבעי, זה הטבע של תל אביב. מעל הבניין יש לך מקום שהוא באיזשהו אופן פרטי, והוא שייך לנו. את חיה בתחושת בעלות עליו כי גדלת פה".

את הסרט יצר דילן עם חבריו, כולם בהתנדבות, מתוך ביצת אנשי הקולנוע הצעירים שהכשירו תלמה ילין ועירוני א'. "תוך כדי תהליך הכתיבה כבר התחלתי לחפש אנשים, אבל לא היה לי כסף להפיק שום דבר", הוא מספר. "יצרתי קשר עם בלו דוברצקי, הצלם, למדנו יחד במגמה והיינו עושים המון דברים יחד עוד בימי התיכון, הוא גאון ויזואלי מטורף וגם מוזיקאי. להראל (בן מלך, המפיקה) חבר שידך אותי. כולם התגייסו למען הסרט בהתנדבות מלאה, מאהבה לקולנוע ורצון ליצור משהו".

מתוך "שמש זורחת למטה" (צילום: בלו דוברצקי)

גם כלל קאסט השחקנים, ביניהם אורי יניב שצבר קילומטראז' קולנועי וטלוויזיוני, נכנס מתחת לאלונקה עבור הסרט העצמאי של בן ה-22. "שלחתי לו את התסריט בפייסבוק והוא ענה לי 'טוב, אני אוהב את זה ממש, אנחנו עושים את זה'. והייתי כזה 'אוקיי אז קיבלת'".

למימון הוצאות ההפקה הקריב דילן את מענק השחרור מהצבא, ובשלושת ימי צילום-גרילה וחצי שנה נוספת שבה עבד שטרית בין היתר על פסקול מקורי מרשים עם אדי גרצן וגיא כיירא ממגמת הג׳אז של בני מחזורו בתלמה ילין, הצליח הצוות להעמיד יצירה קולנועית מהוקצעת ורלוונטית שסללה את דרכה לאחד הפסטיבלים החשובים בישראל, ואף זכתה בו. "הסרט חוגג על השטחיות שלו, והרעיון העמוק יותר מגיע מלהבין את כל הסרט, מלראות אותו, את הניגוד בין הלמעלה ללמטה ולקבל את התמונה הזו שהיא הכי אנחנו. אני חושב שכל הדמויות, גם ההומלסיות, זה לגמרי אנחנו, הדור שלנו והעיר שלנו, התפיסה שלנו לגבי תל אביב".

סרטו של דילן יוסף שטרית "שמש זורחת למטה" זמין לצפייה באתר של פסטיבל ירושלים עד ה18.9