תמיד רציתם לגור באווירה סבתאית? הדירה הזאת מגשימה את החלום
"הבית הוא צבעוני ומורכב כמונו ואנחנו מרגישים הזדהות גדולה איתו. אפילו הצעתי שנתחפש אליו בפורים, אבל היא פחות זרמה"; אלה וגבריאל מילאו את הדירה שלהם באוסף של מתנות, חיבורים וסיפורים שהתגבשו לאורך הדרך, ויצרו ממנה בית שכל סבתא הייתה מאשרת // דירה להכיר
מי: אלה ברחנא-לורנד (26), גבריאל וולד (29)
איפה: רחוב המכבי
ותק: שנה ושלושה חודשים
מטראז': 60 מ"ר
אלה וגבריאל מתעסקים למחייתם בכל דבר שהוא לא עיצוב, אבל הם לגמרי אמנים בנשמתם. אמנים מהסוג הנדיר שלא תופסים את עצמם ככאלה, אלא פשוט יוצרים מתוך הצורך לתת. אלה היא סטודנטית לפסיכולוגיה ובלשנות, מתנדבת בגן לחינוך מיוחד, מעבירה שיעורים פרטיים ולפעמים גם רוקמת. גבריאל עובד כחוקר סייבר בהייטק, מתנדב במרכז לנפגעי תקיפה מינית, לפעמים עובד בחנות הבגדים "שתיים" שהוא אוהב, מדי פעם עושה בייביסיטר ולעיתים גם מצלם.
שניהם בעיקר אנשים של אנשים, כך שהדירה שלהם היא אוסף של מתנות, חיבורים וסיפורים שהתגבשו לאורך הדרך. בהתחלה היתה זו הדרך העצמאית של כל אחד מהם בנפרד, ולאט לאט הפכה לדרך משותפת. "זו דירה באווירה סבתאית. היא ישנה מאוד מאוד", אומרת אלה. "קיבלנו אותה במצב קשה והשקענו בה המון כדי להפוך אותה למה שהיא היום. הגענו עם הרבה ציוד, אז תוך שבועיים הפכנו אותה לבית. התחברנו עם בעלי העסקים בבניין שמתנהל כמו קהילה קטנה, וכך גם עם בעלי העסקים המבוגרים בשכונה. את כל הקניות שלנו אנחנו עושים אצלם. זה פשוט מרגיש נכון יותר, שייך יותר".
"רוב הדירה מורכבת מפריטי יד שניה. או כאלה שמסרו לנו, או כאלה שקנינו בשווקים שונים בארץ ובחו"ל, או כאלה שקיבלנו מהסבתות (אווירה סבתאית, כן). פה ושם מסתתר לו איזה רהיט או אקססורי של מעצב-על שגבריאל קונה בסכומי עתק. אבל מאז שעברנו לגור יחד זה קורה פחות, אני מאזנת אותו". "הבית הוא צבעוני ומורכב כמונו ואנחנו מרגישים הזדהות גדולה איתו", מוסיף גבריאל. "אני אפילו הצעתי לאלה להתחפש אליו בפורים, אבל היא פחות זרמה".
הסלון
"זה החלל האהוב עלינו בבית וגם העמוס ביותר" מסביר גבריאל. "את הספות הירוקות קנינו מאתר יד2 שהוא וינטג' כבר בפני עצמו, אבל ממש רצינו ספות ירוקות והן היו במחיר מעולה. לצידן יש את אחת הרכישות האהובות עליי, השידה הטורקיז של הביטאט שהכרזנו עליה כפינת הפרחים". "בכל יום שישי גבריאל קונה לי הביתה פרחים שאנחנו שמים פה באגרטל, מעליו תלויה רקמת פרחים שעשיתי בעצמי לציון החגיגי של המקום", מוסיפה אלה.
"מהצד השני יש שידה שאני בניתי מתישהו בילדות, מעליה מנורת מורנו מיגאל השכן שלנו מלמטה. את שידת הטלוויזיה השאיר לנו הדייר הקודם. הפכנו אותה למקדש קטן וסימטרי עם מגזינים מהדוכן בסנטר. מתחתיה יש מזוודה עתיקה שגבריאל התאהב בה, שהגיעה מאי שם בפולין של מלחמת העולם השנייה, ובה הוא מאחסן את כל הצילומים שלו".
שידת הקשת
"את השידה סידרה אלה בקומפוזיציה מופלאה לפי צבעי הקשת, ויש בה אינסוף פרטים סנטימנטליים", אומר גבריאל. "מפוזרות בה בובות אפריקאיות שסבתא שלי מביאה לנו מדרום אפריקה ועליה מוצב גם הטלפון הצהוב של נוקיה שהיה לי כשהכרנו – פריט איקוני מבחינתנו. הכרנו באוקיי קופיד, וזו הייתה תקופה משעשעת כי אי אפשר היה לשלוח איתו תמונות או אימוג'יז. לאלה היה ממש קשה להבין אותי אז. עדיין קשה לה לפעמים".
"בעבר למדתי צילום, אז יש לנו המון ספרים מהז'אנר. אבל היקר ביותר לליבי הוא זה של דיויד גולדבלט, גם כי הוא מגיע עם סיפור יוצא דופן. הוא הצלם האהוב עליי, וכשעלינו לקבר של סבא שלי בדרום אפריקה גיליתי שהם קבורים זה לצד זה, ממש שכנים. זה ריגש אותי מאוד".
פינות העבודה
"שתי פינות העבודה שלנו נמצאות בסלון, בפינות המנוגדות של החלל. הן גם מייצגות את הניגודים בינינו", צוחקת אלה. "הפינה שלי אסתטית ויעילה, ושל גבריאל רק אסתטית. לי יש שולחן וינטג' נוח ומרווח, כיסא מחשב תומך ואפילו שלט שאומר לגבריאל מתי אפשר להציק לי ומתי לא. אצל גבריאל יש שולחן זכוכית צר וקטן שעליו המון אקססוריז, שלא משאירים לו טיפת מקום לעבוד; כיסא רקמה של גאגא דיזיין ושידה יקרה ולא פרקטית מאנטרופולג'י, או בכינוייה – המלחייה. אה וגם לו יש שלט, שאומר שאפשר להציק לו כל הזמן".
התערוכה
"למסדרון בבית אנחנו קוראים התערוכה. הוא מחופה עץ כהה מה שישר מפריד אותו משאר הבית. זרמנו על המראה הדרמתי ובחרנו לתלות לאורכו כל מיני יצירות. יש פה פרינט שהבאתי לגבריאל כשהיה מיואש מחיפושי דירה בעיר, אריח קרמיקה מפורטוגל, פרינט של נועה גופר שאנחנו מאוד אוהבים, ציורי שמן של סבתא שלי שהייתה אדריכלית, וציור שגבריאל הכין לי".
המטבח
"המטבח הוא המרכז השני של הבית. אנחנו אוהבים לבשל, לאפות ולארח, אז זה נחמד שיש לנו פה חלל גדול ומרווח בעבור זה. פינת האוכל מורכבת משולחן נירוסטה של מעצב על שקנינו מיד שניה במחיר מעולה, וכיסא מהביטאט שגבריאל איכשהו הצליח לקנות במחיר של 800 שקלים במקום 7,000. כל המוכרים מתאהבים בו והוא מקבל הנחות מטורפות. על השולחן אוסף בקבוקי הוויסקי של גבריאל. כל ערב הוא מסיים עם כוסית אחרת עם קרח, והוא בוחר ביניהם לפי מצב הרוח. שנינו מאוד אוהבים קפה אז כשראינו את מכונת הקפה הווינטג'ית הזאת במרקטפלייס, עזבנו הכל ונסענו להביא אותה. את הפולים אנחנו קונים בשוק וטוחנים כל בוקר. אנחנו מכורים לריח".
חדר השינה
"המיטה סימטרית במיוחד. לכל אחד בצד שלו יש את בובת הילדות מהבית, ויש לנו כמובן שמיכות נפרדות, זה חוסך ריבים. שידות הצד נרכשו מחנות עיצוב, עליהן מנורות שעשויות גלגלי נדוניה עתיקים מפרימיטיב דיזיין. הרהיט הכי חשוב בחדר הוא ספת העור הכתומה. מישהו לא נורמלי פרסם אותה למסירה במרקטפלייס ותוך שעה הייתי אצלו. היא כבשה את ליבנו ממבט ראשון".
