האקס המיתולוגי: דירגנו את כל סרטי אקס-מן ואפילו לא קיבלנו כוחות על

המוטנטים שאנחנו הכי אוהבים חוזרים אלינו בגרסת הניינטיז עם "אקס-מן 97" בדיסני+, והביקורות מהללות. בחיינו, לא רק הביקורת שלנו. וזאת סיבה מצוינת להיזכר בכל סרטי האקס-מן – כן, כולל כולם, גם סרטי ספין-אוף וגם דמויות שמהצד. אם אנחנו כבר נזכרים, מה, לא נדרג? בטח שנדרג! אלה כל סרטי האקס-מן מדורגים מהגרוע ביותר, ועד לטוב מכולם.

>> כל כך רצינו לאהוב את הסדרה הזאת של נטפליקס. אבל אי אפשר

13. אקס-מן: הפניקס האפלה (2019)

אין ספק שזה הכישלון הגדול ביותר של האקס-מן. בשנת 2006 יצא "אקס-מן 3: המפלט האחרון" שהיה כישלון כל כך גדול, עד שפוקס החליטה לעזוב את הסדרה המקורית ולבנות סדרת פריקוולים שתעקוב אחר אותו קו עלילה, פחות או יותר, של אותו סרט כושל – והתוצאה מאד מביכה. לא היה פה שום דבר ממה שהפך את הפריקוולים הראשונים לכל כך טובים: אפס יצירתיות ואפס מורכבות, ניגוד מוחלט לסיפור הקאנוני עליו הוא מבוסס. זה מרגיש כמו סרט שממש מיהרו לעשות, אבל יותר מזה – הוא מסיים סדרת פריקוולים שהתחילה מדהים בצורה ממש גרועה, וזה הכאב הגדול ביותר.

12. המוטנטים החדשים (2020)

ככל הנראה הניסיון הכי עצוב של פוקס להחזיר את המוטנטים למסך. יש בסרט הזה כמעט את כל מה שצריך – במאי שסומן בתור ההבטחה הגדולה של הוליווד (אחרי "אשמת הכוכבים"), שחקנים מצוינים וצעירים שמגיעים מסדרות טלוויזיה וסרטים מוכרים, ואת הנשק הסודי של מארוול – כל כך סודי שקווין פייגי שומר עליו עד היום בסוד. מוטנטים. הדבר הכי חשוב שהיה לסרט הזה זה הוא האמונה של כל המעורבים בו, שתכננו להפוך את הסרט לטרילוגיה של הבמאי ג'וש בון. איכשהו, עם כל הדברים האלה, הסרט הזה נכשל באופן קשה בגלל המחסור הגדול בעלילה, השטחיות של הדמויות והטקסט המטופש והמשעמם שלהם, שמכיל הרבה יותר מדי מונולוגים ואקספוזיציה. אם הסרט הזה לא היה קיים, אף אחד לא היה שם לב. ואם שמעתם על הסרט, אז וואלה, הפתעתם אותי.

11. אקס-מן: אפוקליפס (2016)

אפוקליפס הוא אחד מהנבלים שהמעריצים הכי חיכו לו, ואחד המוטנטים העתיקים ביותר והחזקים ביותר שעלו על דפי הקומיקס של מארוול. ההתרגשות סביב הסרט הייתה מאד גדולה, והעובדה ששני הפריקוולים הקודמים היו ממש מוצלחים לא ממש הנמיכה את הסטנדרטים של הצופים. ובסוף, רוב הסרט נסבל. זה לא סרט טוב, הוא אפילו לא מבדר. את האקשן לא זוכרים, אפילו את ארבעת הפרשים לא זכרתי, אבל הצלחתי לראות את כולו בסופו של דבר. אך מה שבאמת הפך אותו לאחד הסרטים הכי גרועים של האקס-מן זה האופן בו הם ניצחו את אפוקליפס – באמצעות כוח החברות. כן-כן, ממש כך. אפוקליפס יכול היה להשמיד את האקס-מן, אלמלא היה להם את כוחה של החברות. וזה מה שאין לאפוקליפס. זה אמיתי החרא הזה. 

10. אקס מן 3: המפלט האחרון (2006)

הסרט הזה היה אמור להיות הסיום המפואר של טרילוגיית "אקס-מן" המקורית, וזה מאד מצער, כי שני הסרטים הראשונים אולי מיושנים, אבל ביחס לתקופה שבה יצאו הם ממש עשויים טוב. כאן זה לא ממש עבד. זה היה הנסיון הראשון לאמץ את סאגת הפניקס האפלה לתוך הסרטים, והביקורות קטלו אותו יחד עם המעריצים. זה פשוט לא היה סרט מעניין, כל הקטע של ג'ין גריי לא היה ברור בכלל, וכל הרגישות של הסרטים הקודמים נדחקה הצידה לטובת אקשן חסר מעצורים. זה הרגיש הרבה יותר מוצר הוליוודי חסר נשמה מכל סרט אחר בטרילוגיה המקורית. 

9. אקס-מן המקור: וולברין (2009)

רוצים לראות איך לוקחים את המוטנטים שאתם הכי אוהבים והופכים אותן לדמויות הכי גרועות ומשעממות שיש? אז בוא לראות את "אקס-מן המקור: וולברין"! הסרט הזה היה אמור להיות הפתח לסדרת סרטים חדשה של האקס-מן, בהם יתמקדו בדמות אחת ובסיפור המקור שלה בכל פעם, והסיפור מבוסס על אחד מהרומנים הגרפיים הכי טובים שמארוול הוציא לאוויר העולם. אבל אז את וולברין הפכו לבחור שקט וקשוח שפולט קלישאות בקצב מסחרר, ולדדפול, המתנקש הכי פטפטן של מארוול, פשוט סתמו את הפה. זה כל מה שהיה צריך לעשות כדי להרוס את הסרט הזה. מצד שני, הסרט הביא לנו את המשחק של וולברין משנת 2009 שהיה פשוט מעולה מכל בחינה, וגם סיפק דלת כניסה לריאן ריינולדס בפעם הראשונה כדדפול. אז בלונג-ראן, הסרט הזה דווקא השתלם לנו. אולי זה למה הוא לא מופיע נמוך יותר ברשימה. 

8. הוולברין (2013)

או כמו שאני אוהב לקרוא לו "וולברין ביפן", כי זה בערך מסכם את כל הסרט. בשלב הזה, הרשימה מתחילה להתאזן קצת ואנחנו מתחילים לראות סרטים באור קצת יותר חיובי. לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, ואפילו לא סמן על המפה של ז'אנר גיבורי העל, אבל הוא פשוט קיים, והוא ממש כיפי ומבדר, ויש שם סצנת רכבת אחת שפשוט שווה את הצפייה כמעט לבדה. נדמה שכאן פוקס התחילו להפיק את הלקחים שלהם מהכישלון של הסרט הקודם, והצליחו ליצור סרט שאשכרה כיף לצפות בו. זה עדיין יכול להיות קלישאתי ולפעמים מוגזם, אבל בסך הכל מדובר בסרט שבו השילוב של יו ג'קמן, טפרי אדמנטיום, יפנים לוחמים ואקשן, ממש מפצה על החסרונות שלו. 

7. אקס-מן (2000)

הסרט שהתחיל הכל. יש אולי כמה מעריצים שיגידו שהסרט הראשון והשני צריכים להיות במקום הרבה יותר גבוה, אבל חייבים להודות באמת – הם קצת מיושנים. עם זאת, הסרט הראשון מוצלח ממש, במיוחד בשל הברקות הליהוק כמו האלי ברי בתפקיד סטורם, פטריק סטיוארט בתפקיד פרופסור אקסבייר ואיאן מקילן בתפקיד מגנטו. הוא גם היה מהפכני בזמנו, ולמרות הנוסטלגיה זה, זה סרט שעשוי טוב, ומביא לראשונה את האקס-מן בלייב אקשן למסך על הצד הטוב ביותר. מעבר לכך, האהבה בסרט הזה למותג כל כך בולטת בכל האלמנטים הקולנועיים וזה פשוט כיף גדול לחזור אליו. 

6. אקס-מן 2 (2003)

הסרט השני בסדרה עשה את כל מה שסרט שני צריך לעשות: להבין מה עבד בסרט הראשון ולהעצים את זה עוד יותר. ובאמת כל דבר בסרט הזה טוב יותר מהסרט הקודם: המשחק, העלילה, הדיאלוגים – הכל בנוי באופן הכי טוב שאפשר לאותה התקופה. ובכלל, אם מדברים כבר על התקופה, זה כל מה שרצו אז מסרט קומיקס – אקשן, פיצוצים וכתיבה טובה. עצם העובדה שכל הקאסט הקודם חוזר בענק רק מחזקת את ההנאה מהסרט. אין ספק שמכל שלושת הסרטים המקוריים, "אקס-מן 2" מציג את הגרסה הכי טובה של פרופסור אקסבייר ותלמידיו. 

5. אקס-מן: ההתחלה (2011)

אחרי הכישלון של הסרט השלישי, בפוקס לא ממש ידעו מה לעשות עם הפרנצ'ייז. וולברין כשל, הפרויקטים שהיו מתוכננים בוטלו, ונותר רק לחזור ל… התחלה (ראיתם מה עשיתי כאן?). הפריקוול הראשון של האקס-מן הפתיע את כולם אי אז בתחילת העשור הקודם – הוא לא רק הציג גרסאות צעירות ומצוינות לפרופסור אקסבייר ומגנטו, והוא לא רק היה מבדר ומהנה וכתוב טוב, אלא שהסרט הזה לקח את הנושאים הקבועים שסיפורי אקס-מן נוגעים בהם וממש נכנס איתם לעומק. וחייבים להודות שמייקל פאסבנדר הוא ליהוק ממש טוב למגנטו, וזה עוד מבלי שאפילו התחלנו לדבר על השימוש באירועים היסטוריים כמו השואה ומשבר הטילים של קובה כרקע עלילתי. לא הכל הצליח בסרט הזה, יש שם כמה דברים מוזרים, אבל כל הקאסט החדש פשוט מצוין, ואחרי רצף של כישלונות זה היה מאד נחמד לראות פנים חדשות. מכל הסרטים ברשימה, זה הסרט שמצאתי את עצמי חוזר אליו שוב ושוב, כי בתכל'ס, הוא בדיוק סרט האקס-מן שרציתי. 

4. אקס-מן: העתיד שהיה (2014)

לאנשים שלא קראו את הקומיקס, "העתיד שהיה" היה קצת קשה לעיכול. הוא חוזר למסעות בזמן שמושרשים עמוק בסיפורי הקומיקס של האקס-מן, וזה מאד מסבך את העניינים. בגדול הוא קיים אך ורק כדי למחוק את הסרט השלישי הארור של סדרה המקורית – אבל לקוראי הקומיקס שמכירים את הסיפור מאחורי הסרט, זה היה פשוט תענוג (אם הם לא פנאטים ובעלי ראש פתוח כמובן). אותו סיפור, שמקפץ בין העבר לעתיד, שם במרכז הבמה את וולברין שחוזר בזמן כדי להציל את העתיד, וזה היה סרט שפשוט היה בו הכל – כל השחקנים שאנחנו אוהבים מהדור הישן ומהדור החדש, אקשן בהילוך גבוה, פוליטיקה – וכמובן הסצינה הבלתי נשכחת של קוויקסילבר. אבל עזבו את זה, זה פשוט סרט האקס-מן הטוב האחרון של פוקס, ומבחינתי הוא זה שסוגר את היקום. טוב, יש עוד אחד, אבל עוד נגיע אליו. 

3. דדפול (2016)

הסרט שקיים אך ורק בזכות המעריצים שלו, והדלפה מקרית ביותר (עאלק) שהתרחשה בעשור הקודם. "דדפול" עשה היסטוריה כשהיה סרט המארוול הראשון בדירוג 18+, ומאותו הרגע זה היה כמעט בלתי אפשרי לחשוב על ריאן ריינולדס בתור דמות אחרת. הפטפטן הקשקשן חזר לעצמו אחרי האסון שהוא "אקס-מן המקור: וולברין", וזה היה הדבר הכי כיפי שקרה באותה התקופה. הסרט זרק בדיחות בקצב מסחרר, וגם אם לפעמים זה מחטיא, כשזה פוגע זה קורע, וכנראה גם מאד מדמם. "דדפול" הוא ההוכחה שסרטי קומיקס לא חייבים להיות לילדים בלבד, וכן, ברור שהסרט פופולרי מאד בקרב בני נוער, אבל בשנת 2016 הוא היה הסרט הכי בוגר של מארוול. זה לא היה רק בגלל הדם, האלימות והגסויות, אלא בעיקר בגלל האופן ההומוריסטי שהוא נוגע בבעיות רגישות כמו התמודדות עם מחלה סופנית, אובדן ודימוי גוף. זה סרט מעולה, והצפייה בו היא אחלה דרך להתכונן ל"דדפול ווולברין" שמגיע אלינו בקרוב, וככל הנראה יהיה הסרט עם הכי הרבה ו' בשם שלו. 

2. דדפול 2 (2018)

כמו במקרה "אקס-מן 2", יוצרי הסרט הבינו מה עובד יותר בסרט הקודם, והפיקו את הלקחים. אם הסרט הראשון היה בלון ניסוי מתחילתו ועד סופו, ב-"דדפול 2" ריאן ריינולדס ודייוויד לייץ' כבר ידעו הרבה יותר מה הם רוצים, וזה מורגש. הפעם הסיפור מתמקד באופן בו דדפול מאבד את אהובתו, ומנסה ומנסה להרוג את עצמו – עד שהוא מוצא את היעוד האמיתי שלו, להיות גיבור. זה סרט הרבה יותר מהודק מקודמו, הבדיחות הרבה יותר חדות וכל מה שאתם חושבים שישתבש, משתבש הרבה יותר ממה שחשבתם. במקרה הזה אני מסכים לחלוטין עם מרטין סקורסזה, שאמר על סרטי מארוול שהם כמו מתקנים בלונה פארק – "דדפול 2" זאת רכבת הרים, והיא כיפית, מרגשת וחסרת צנזורה, עם שלל דמויות אהובות כמו קייבל וג'אגרנאוט. אין ספק שלסרט השלישי יהיה רף מאד גבוה. 

1. לוגאן (2017)

המגנום אופוס של יו ג'קמן בתפקיד וולברין. נדמה שכל הקריירה שלו בדמות הייתה מכוונת לרגע בו ניפרד (כביכול) מהדמות. דאז, כשהיינו תמימים וחשבנו שלא נראה יותר את יו ג'קמן שולף את טפריו, זה היה עצוב. הסרט מתרחש בעתיד דיסטופי בו המוטנטים הם (כמה מפתיע) מיעוט נרדף שנמצא בסכנת הכחדה. לוגאן, שהזקנה כבר החלה להחליש אותו, מטפל בפרופסור אקסבייר באמצע שום מקום בטקסס, כשלפתע מוטלת עליו משימה: להגן על מוטנטית צעירה שצריכה להגיע למקום מבטחים. הסרט הזה הוא כל כולו מחווה לקריירה של יו ג'קמן, וזה עשוי ברמה הגבוהה ביותר, בעיקר כי הסרט לוקח את עצמו ברצינות. זה לא סרט גיבורי על קליל. כלומר, יש אקשן, אבל הוא מאד שונה מכל מה שהכרנו עד עכשיו, וזה גם מה שמעלה אותו לפסגת הרשימה הזאת. זה וכמובן שזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של וולברין שרואים אותו בגרסאת 18+, מה שאומר שלשם שינוי רואים את טפרי המתכת הקטלניים של לוגאן חותכות מלא אנשים רעים. אם בשנת 2016 "דדפול" היה הסרט הכי בוגר של מארוול, אז בשנת 2017 "לוגאן" ירש את הטייטל בענק, ולא סתם זכה בפרס האוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר של אותה שנה. כמובן שהוא זה שיתפוס את הפסגה.