אובסס על ווס: 5 עמודי אינסטגרם שהופכים את החיים לסרט
הרשת הוויזואלית הזו הפכה לחממה של ממש לשוחרי קולנוע בכל העולם. בין אם הרשימה הזו היא הלחם והחמאה שלכם בשיטוט באפליקציה, או שתחשוף לכם פנינות נסתרות – הנה חמישה דפים ששווה לכם לעקוב אחריהם
בעוד פייסבוק שינתה לחלוטין את הדרך בה אנו צורכים חדשות (או למעשה, הרסה את המונח הקלאסי) וטיק-טוק ממחישה את תשומת הלב הרגעית שלנו עם סרטוניה הקצרצרים, אינסטגרם – במודע או שלא – שינתה את היחס שלנו למדיה הקולנועית (וגם הטלוויזיונית): קטעים שלמים מסרטים נחווים בצורת "סטורי", סצנות עמוקות מרודדות ל-"ממים" בעמודי מעריצים נוסח "רון והרמיוני לנצח6969" או "סקורסזהטועה88" ודירוג הסרט ב-"Rotten Tomatoes" – מזמן מדד בעיני רבים לאיכות הסרט (בעודם מתעלמים מלהבין איך האלגוריתם באמת עובד) – נחשף בצורה חגיגית כשבוע לפני צאתו, מלווה בהדהוד מיח"צ הסרט דקה לאחר מכן. ועם זאת, דווקא ההתמקדות של הרשת הוויזואלית בעיצוב התפאורה, הצבע, התלבושות או אפילו התוצרים הנלווים לסרט – פוסטרים, פרסומות ישנות או מרצ'נדייז – חשפו צד שלם של תעשיית הקולנוע שלרוב נדחק הצידה בעבור המילה הכתובה. לכבוד חשבונות יצירתיים אלו, הרכבנו רשימה של חמישה פרופילי קולנוע באינסטגרם שיגרמו לכם להעריך את המדיום המדובר מחדש:
1. לחובבי האסתטיקה: Accidentally Wes Anderson
אנחנו חיים מספיק זמן על הפלנטה הזו כדי שיקרה לנו רגע שבו אנחנו מתבוננים בקבוצת בתים בצבעי פסטל בוהקים באמצע שוויץ או אפילו בריכה מקומית בפתח תקווה, ואומרים לעצמנו "וואו, זה מאוד 'מלון גרנד בודפשט'" או "איפה ווס אנדרסון כשצריך אותו?". ובכן תפילותיכם נענו: עמוד האינסטגרם "Accidentally Wes Anderson", או פשוט "AWA", נוסד ב-2017 על ידי זוג צעיר מברוקלין, וולי ואמנדה, שרצו לערוך לעצמם יומן טיולים אישי בעקבות נופים מאוזנים, סימטריים וצבעוניים – בקיצור, "ווס אנדרסוניים", שנוכחים בצורה כה מובלטת בכל סרטיו של הבמאי הייחודי (ובייחוד בסרטו האחרון, "הכרוניקה הצרפתית", שעלה בשבוע האחרון לבתי הקולנוע). הפרויקט הקטן הפך בזמן קצר לקהילה בינלאומית בת למעלה ממיליון משתתפים, שמעלים (לאתר הנלווה לדף האינסטגרם) מטיוליהם ברחבי העולם, או אפילו משכונתם, תמונות עם "אסתטיקת אנדרסון". לפני כשנה, הפרויקט קיבל את ה-"חותם הרשמי": ספר (שזמין לרכישה ב-"אמזון" – אצלי הוא כבר מככב על המדף) שמאגד בתוכו את מיטב הלוקשיינים הנוצצים שהועלו לדף ולאתר, עם הקדמה ממי אם לא – ווס אנדרסון, שתמך בפרויקט שנושא את שמו עוד בראשיתו, כשהזוג פנה אליו לקבל את ברכתו. בקיצור, לחובבי הצילום, האסתטיקה ובייחוד הקולנוע – הנה משהו שיצבע לכם בצבע בוהק את הפיד.
2. לאמנים: Color Palette Cinema
ואם להישאר בנושא שמאוד קרוב ללבו של ווס אנדסון, הצבע הוא אלמנט לא מוערך-דיו בסרטים רבים, ויכול להעביר רגש ללא דיאלוג, לאותת לקהל על העומד לבוא ואפילו לשנות את מהות היצירה ברגע. לכן, זה לא מפתיע שאינסטגרם, ששם בבסיסו את האהבה לפלטת צבעים מסוימת (כתום, ורוד וכו'…) "ירים" לפלטת הצבעים הקולנועית עם לא מעט חשבונות שמוקדשים לכך. הבולט שבהם הוא "Color Palette Cinema", שמאבחן בפוסט אחד את פלטת הצבעים שסרט ספציפי משתמש בהם. כך, החשבון מראה לדוגמה כי סרטי אימה ומתח משנות ה-60 וה-70, כדוגמת "מארני" או "סוספיריה" מרבים להשתמש בצבעי ניאון חזקים, כדי להדגיש מצב של ערעור נפשי – ואלו שהושפעו מהם (לדוגמה, "אתמול בלילה בסוהו" מהשנה) יעשו זאת שוב; לעומת זאת, סרטי "טכניקולור" קלאסיים, כדוגמת "שיר אשיר בגשם" או "הקוסם מארץ עוץ", וצאצאיהם המודרנים ("לה לה לנד", למשל), ישימו דגש על "צבעים שמחים" – צהוב, ירוק, סגול וכו'. אלמנט צבעוני לפיד שגורם לנו לחשוב שוב מה מכוון ומה לא במה שאנו רואים על המסך הגדול.
3. ל"ווירדוז": Bruce McCorkindale
אי פעם תהיתם איך אריק ובנץ היו מתנהגים ב-"זה ייגמר בדם"? או איך ביקר היה נראה כ-"Eraserhead"? לא? טוב, זה לא ממש משנה – כי יש מי שעושה את העבודה עבורכם. ברוס מקורקינדייל הוא קומיקסאי ואמן גרפי שהחליט – משום מה – להציב את קרמיט, מיס פיגי, עוגיפלצת, פוזי ושאר דמויות "החבובות" ו-"רחוב סומסום" בסצנות מסרטים ש… בוא נגיד, לא הכי תואמים את הקהל הרגיל שלהם. כך, מידי שני, מפרסם מקורקינדייל ציור חדש (לעיתים בעקבות בקשה מעוקביו), ומציג לכם סרטים כגון "ברזיל", "הירושימה אהובתי", "פריז, טקסס" ו-"החותם השביעי" בגרסה בובתית. בהצלחה לזהות את כולם (הסרטים, ובעיקר החבובות).
4. לפרסומאים: Movie Poster of the Day/Posteritati
רוב הפוסטרים שאנחנו רואים היום בתחנות האוטובוס או בקולנוע המקומי פועלים על אותו השטאנץ: הדמויות מסתכלות בהירואיות הצידה/רצות לכיוון המצלמה באנרגיה (אם זה סרט מצוייר) ו/או "מודבקות" בלא מעט פוטושופ. אבל המצב לא תמיד היה ככה, ותפקיד צייר הפוסטרים היה לא פחות חשוב לתקופות ממפיק הסרט. "רטרו" תמיד באופנה, ופוסטרים מאויריים חזרו אף הם, כששני חשבונות מרכזיים באינסטגרם מוצאים את פנינות החן מהעבר: הראשונה היא חנות הפוסטרים הוותיקה "פוסטריאטי" (" Posteritati"), שפעילה כבר 25 שנה בניו-יורק ולאחרונה עברה גם לפעילות אינטרנטית; בשיטוט קצר בחשבונה, תוכלו למצוא פוסטרים יפניים לסרטים של רוברט אלטמן ועד פוסטרים פולניים לסרטיו של סטנלי קובריק, שמתואמים עם ציוני "ימי הולדת" עגולים לסרטים חשובים, שחקנים ובמאים גדולים מהתעשייה וימי פטירה (ולפעמים, פשוט לפרסם כי הפוסטרים יפים); גם " Movie Poster of the Day" (שמפרסם, מן הסתם, פוסטר שונה כל יום) פועל לרוב לפי נקודות ציון חשובות בהיסטוריה הקולנועית, אבל מלווה בטור של יוצר העמוד, אדריאן קארי, באתר שירות הסרטים העצמאיים "MUBI", שבוחר להתמקד כל פעם בזרם אחר באמנות ציור הפוסטרים (כמו זה שייצר האמן הגרפי הנודע סול בס בשנות ה-50 וה-60) או בתקופה שונה (לדוגמה, קומדיות האנסמבל של שנות ה-70), שהשפיעה על מה שנכנס ומה שלא מהסרט לפוסטר המתאים לו.
5. לנוסטלגיים: This Was Hollywood
כמה כיף היה פעם, נכון? אמממ, אולי זה נתון לוויכוח – אבל מה שלא נתון לוויכוח הוא ההיסטוריה העשירה שהוליווד הותירה מאחוריה ב-"תור הזהב" שלה – משנות ה-30 עד ה-60 של המאה הקודמת – שהפכה לעיתים להיסטוריה נשכחת. קרלה ולדרמה, מעריצה מושבעת של אותם ימים, יצרה את החשבון "This Was Hollywood" כדי לתת כבוד לתור הזהב עם ניואנסים של היום. אצל ולדרמה הפעילה מאוד תמצאו קטעים צבעוניים (לפעמים לא ליטרלי) מהעבר הרחוק (לדוגמה, פרד אסטייר מחליף את השותפה הטבעית ג'ינג'ר רוג'רס בריטה היוורת' הצעירה), תמונות "מאחורי הקלעים" נדירות (לדוגמה, בוריס קרלוף שותה תה כ-"מפלצת של פרנקשטיין" ותמונת החוגר של פול ניומן בגיוסו לחיל הים), "הפעלות" שונות (כדומגת "מועדון סרטים" שבועי, "תחרויות" של סרטים קלאסיים אחד כנגד השני או שורות אייקוניות מול אנדרייטד) ורכילויות "חמות" שדנה גרוצקי לא הגיעה אליהן עדיין (כדוגמת הילד מחוץ לנישואין של קלארק גייבל או סופה הטראגי של פלורנס לורנס, כוכבת הקולנוע הראשונה), אותם איגדה הכותבת לספר שהוציאה בסיוע "Turner Classic Movies" בשנה שעברה. ג'ימי סטיוארט מקלל זה אמנם לא elyasaftw אבל תנו לזה צ'אנס.