דפנה ארמוני מצאה מחברת שירים מלפני 40 שנה – ועשתה מזה אלבום

לפני כחצי שנה מצאה דפנה ארמוני בת ה־60 מחברת שירים שכתבה כשהייתה בת 22. פתאום השאלה שהיא שואלת כל תלמיד שלה לפיתוח קול בשיעורו הראשון – מה החלום שלך? – הופנתה אליה. גילוי המחברת ייתר את השאלה והוביל אותה לתשובה הבלתי נמנעת: הגיע הזמן שלה להגשים את עצמה ולצאת לחיים חדשים, לקאמבק. אחרי שנים שהיא מתפקדת בעיקר כאם חד הורית לתאומים (כיום בני 23), כציירת וכשחקנית תיאטרון, דפנה ארמוני, שהופיעה עם גדולי הזמרים הישראלים אך הוציאה עד כה רק שני אלבומים (האחרון, “אישה אחת פחות״, ב־1992), חוזרת לבמה עם חומרים חדשים (עבור הקהל). נכון למועד כתיבת שורות אלה נותר קצת יותר משבוע לסיום קמפיין ההדסטארט שפתחה, ועד כה הוא הצליח לגייס יותר מ־80 אלף ש״ח – שני שלישים מהסכום שהיא צריכה כדי להפיק את יתר השירים שייכללו באלבומה השלישי.

“ברגע שמצאתי את המחברת התחלתי לדפדף בה ומצאתי בה את השיר ‘דו קרב׳ (הכותרת המקורית ללהיט הגדול ביותר שלה, ‘ספק ילדה ספק אישה׳ – אז״א). אני מתחילה לקרוא את המילים ורואה: הסתבכתי עם בחור אחד, הסתבכתי עם שני, רוצה את שניהם והם רוצים אותי. הם מסתבכים בדו קרב בדרך עקיפה״, היא מספרת. “רגע, רגע, אם השיר הזה נמצא פה, אז בטח יש עוד כמה שלאגרים בתוך המחברת הזאת״, היא אומרת חצי לעצמה.

ומצאת כמה?

״מצאתי! אמרתי טוב, אוקיי. היקום עכשיו שולח לי מסר: תורך, בייבי״.

לפני ארבע שנים, כשהילדים של ארמוני היו בני 18, היא השתתפה בתוכנית הריאליטי ״היכל התהילה״, ולדבריה נהנתה מכל רגע. ״זהו, גידלתי את הילדים, הם הולכים לצבא ועכשיו הזמן שלי להתחיל״, היא החליטה אז. אבל הפרק החדש נקטע אז בנסיבות מצערות – תאונה שבה שברה את עצם האגן. ארמוני מצאה את עצמה בכיסא גלגלים, וגם הרוח שלה כמעט נשברה. ״הייתי במצב טוטאל לוס, בקושי הצלחתי ללכת, בקושי הצלחתי לתפקד״. את השינוי וההעצמה שעברה מאז היא זוקפת לזכותה של סדנה שעברה אצל הקואצ׳ר אלון אולמן. ״החזרה למוזיקה באה באיחור של ארבע שנים״, היא ממשיכה, ״כאילו הקדוש ברוך הוא בא, שלח לי את המחברת הזאת ואמר ׳מותק קחי, הנה׳. הבנתי הכל, הכל התחבר לי״.

מה הבנת?

״הבנתי שעכשיו הייעוד שלי הוא להגשים את המחברת הזאת״. 

מהשירים שלך תמיד עולה דמות של אישה חזקה. עם כל החיים המאוד לא פשוטים שעברת, את באמת אישה פמיניסטית חזקה.

״סופר וומן״.

בדיוק. אבל נדמה שהתאונה קרקעה אותך, תרתי משמע, ואולי היית צריכה איזה פוש במסגרת הקואצ׳ינג.

״זה לא קרה ככה. הצטיירתי כאישה מאוד חזקה, אבל התפיסה שלי את עצמי מאוד שונה. זה הפער הכל כך תהומי בין איך שאני תופסת את עצמי לעומת איך שאחרים תופסים אותי. הפער בין שני הדברים האלה הוא ממש 180 מעלות. אבל אם אני חושבת על זה, אז תמיד דיברו איתי, התייעצו איתי. גם כשהייתי בת זוג של שלום (חנוך) אז הוא היה שואל אותי שאלות. אחד כמוהו לא שואל סתם, אלא אם הוא מעריך את דעתי ומעניין אותו לשמוע. אבל ההסתכלות שלי על עצמי היא פשוט כל כך שונה ממה שבאמת הייתי, או אולי ממה שאחרים ראו בי״.

אני? ג׳וינט? ארמוני עם שלום חנוך (מימין) ואריק איינשטיין. צילום: יעקב סער, לע"מ

ארמוני עלתה לארץ מאנגליה כילדה ביישנית בת 15, ואביה ניסה לדחוף אותה לקריירה של ציור. עוד בגיל צעיר היא התגלתה כזמרת גדולה והצטרפה ללהקות צבאיות שונות. בסוף שנות ה־70 הופיעה בפסטיבלים לצד דיוויד ברוזה (גם הוא היה בן זוגה במשך תקופה מסוימת), דודו זר ומוטי דיכנה, הופיעה עם אריק איינשטיין ושלום חנוך, שיחקה בסרטים ״הלהקה״ ו״יוצאים קבוע״ (סרט המשך ל״אסקימו לימון״), וכן במחזה ״הוצאה להורג״ של חנוך לוין. עוד בטרם הוציאה את אלבומה הראשון והמצליח ב־1986 (שנכתב עם חנוך) היא כבר סומנה כהבטחה. האלבום יצא, והלהיטים ״אוהבת אותך, עוזבת אותך״, ״רגיש מדי״, ״היא תיקח אותך״, ״אלה״ ו״ספק ילדה ספק אישה״ עשו ממנה כוכבת של ממש. מאז, כאמור, עברו חייה עליות ומורדות, אך משהו בה השתנה בשנים האחרונות.

״בסוף ארבע השנים של ההחלמה הגעתי לאולמן. היה לי יום הולדת ובכל שנה אני קונה או עושה לעצמי מתנה. בכל שנה אני גם בוחרת ללמוד שני דברים שלא למדתי עד אז, כדי שיהיה לי עם מה להעשיר את עצמי ואחרים״. כך היא הגיעה לסדנת קואצ׳ינג ארוכה, שלדבריה ״עשתה לה סוויץ׳ בחיים״. ״היינו צריכים לצפות באיזה סרט. אני ראיתי אותו בהמשכים, כי כל כך בכיתי כשצפיתי בו שכל פעם הייתי צריכה להפסיק כדי להתגבר על הבכי ולהמשיך שוב. כשסיימתי לראות אותו נפל לי אסימון רציני ביותר. הסרט הוא על ספורטאי שנפצע, ריסק את הרגל, זה קורה כבר בתחילת הסרט. שם כבר התחלתי לבכות, התרסקתי״.

איזה אסימון נפל לך?

״זה האסימון – כל הסרט מראים את הדרך שהוא עושה כדי להתגבר על הדבר הזה. הוא מחליט שהוא הולך לנצח ולא יעזור בית דין, הוא יחזור ויבריא ויהיה אלוף. התחלתי לעשות אחד ועוד אחד ואמרתי, רגע, באנגליה הייתי תמיד פעילה, שיחקתי, הייתי ספורטאית״.

הסתכלת אחורה.

״כן! ופתאום קלטתי, וזה היה שוק״.

במהלך הסדנה קיבלה ארמוני גביע ומדליה. היא אפילו לא ממש זוכרת על מה היא זכתה בהם, אבל היא הלכה לישון מחובקת איתם והבטיחה לעצמה שזה יהיה הלילה האחרון שהיא חיה בהרגשה שהיא לא ווינרית.

את דומעת מהשמש או מהסיפור?

״מהסיפור. זה נורא מרגש אותי, כי זה יכול לא היה לקרות לכולם. השתניתי. החיים שלי התחילו מאותו הרגע, וזה התבטא בהמון דברים שקרו אחרי זה: עשו הופעה לזכרו של אריק איינשטיין ולא הזמינו אותי בכלל להופיע, אז דאגתי בעצמי שאהיה חלק מזה (ארמוני הייתה זמרת קבועה בסיבוב ההופעות האחרון של איינשטיין – אז״א). בלילה של ההופעה אמרו לי שהשיר שלי ירד, ואני אמרתי שלא יעזור בית דין, אני אהיה על הבמה. בסוף הייתי על הבמה עם שלום. עליתי לשיר, אתה מבין? כולם אמרו ׳בעצם זה הגיע לך מלכתחילה׳. אחר כך הציעו לי להיות בוועד המנהל של אמ״י ובכלל לא רציתי, אבל אחר כך נהייתי יושבת ראש אמ״י – דבר הוביל לדבר שהוביל לדבר שהוביל לדבר״.

אז בעצם האלבום הולך להתעסק בחיים שלך בגיל 22.

״השירים נכתבו כשהייתי בת 22, יותר צעירה מהילדים שלי היום, כך שהתכנים מתחברים גם לחבר׳ה צעירים. זה מעניין, בגילי אני לא מרגישה בכלל בגילי, אבל יש לי כבר את ניסיון החיים, את הבגרות ואת הבשלות שלא היו לי לפני כן. כמובן שעם חלק מהטקסטים אני כבר לא לחלוטין מסכימה, אני כבר לא מי שהייתי״.

היית מחנכת את הילדה ההיא לחשוב אחרת?

״כן. זה מדליק אותי כי אני מסתכלת על הטקסט ושרה אותו מאיפה שאני היום, על מקום שהייתי בו, מתוך ידיעה שאני כבר לגמרי לא שם. ב׳אפיסת כוחות׳, לדוגמה, יש בחורה שאומרת: ׳רק אמרת בואי ותמיד הייתי באה / פתאום אמרת לכי, זאת הייתה סטירה ללחי / אז ירדתי על ברכיים וירדת שבעתיים עליי / זו הייתה מכה כזו, מכה שלא נדע׳״.

זו אישה כנועה.

״במהות הבסיסית שלי אני בן אדם כנוע. הייתי בן אדם מאוד כנוע ופסיבי״.

בקמפיין ההדסטארט של ארמוני היא מציעה כמה תמורות יוצאות דופן. נוסף להופעות פרטיות, אלבומים חתומים עם הקדשות אישיות כנהוג בקמפיינים מסוג זה, ארמוני מציעה גם סדנת סודות וטיפים לאיפור טוב, שכן היא מאפרת מקצועית (אכן, אוהבת ללמוד תחומים חדשים). תוכלו לקבל גם דיוקן אישי (שמן על בד) וסדנה לפיתוח קול. כל זאת כדי לממן לא רק את הקלטות האלבום בעזרת המפיק ראובן חיון (שעבד עם לאה שבת, יהורם גאון, יוסי בבליקי, שלומי שבן ועוד) אלא גם עבור הפקתם של שלושה קליפים חדשים, וזה מעלה סוגיה בוערת הקשורה דווקא בקליפ מהעבר.

בקליפ של ״ספק ילדה ספק אישה״ עם מוני מושונוב, מה את מחזיקה שם ביד? ג׳וינט?

״אני? ג׳וינט?״.

זה נראה לגמרי כמו ג׳וינט, עם הקיפול בסוף!

״קודם כל אין לי מושג מה אני מחזיקה שם, אני לא זוכרת, אבל אני אגיד לך דבר אחד: אני לא מעשנת סמים, אני לא שותה אלכוהול, אני לא. מה שכן, צילמנו את השיר הזה ושכחתי להוריד חלק מהבגדים. שמתי על עצמי מלא מלא מלא בגדים והייתי אמורה בכל פעם להוריד עוד שכבה ועוד שכבה. חשבתי שזה יהיה מעניין, כי בקליפ אני באה לפסיכולוג ומתקלפת נפשית וזה יהיה נחמד אם אני אתקלף גם פיזית. שמתי על עצמי מיליון בגדים, אבל שכחתי להוריד אותם מרוב שהיה לנו מצחיק ושמח שם. זו הייתה הפעם הראשונה שמוני רקד אי פעם. הוא אמר לי שהקליפ הזה נתן לו שוונג של לאהוב לרקוד״.

לפני כשנה הופיעה ארמוני בהופעת פריצה במועדון הבלוק, שעונה על קביים. הגייז במועדון השתגעו ממנה, וזה לא מפתיע: הקול החזק, האישיות הצבעונית ומסרי ההעצמה של ארמוני הם בדיוק החומרים שמהם עשויה דיוות גייז קלאסית. ״זה הקהל הכי מדליק בעולם, הכי מפרגן בעולם״, היא אומרת, ״היה לי הכי כיף לבוא באמצע הלילה, ב־12, ולעלות ב־2 בבוקר לפריצה לשלושה שירים. זה באמת הקהל הכי כיפי, הם יודעים את השירים ואת המילים ומפרגנים ומלאים באהבה. מאוד כיף״.

הסיפור של ארמוני, בעיקר קשייה הכלכליים שנמנענו מלהרחיב עליהם כאן, מתכתב, למרבה הצער, עם השיח הציבורי שעלה לאחרונה לכותרות בעקבות התאבדותו של גבי שושן. מוזיקאים ישראלים ותיקים מתקשים להתפרנס בישראל, וארמוני היא רק דוגמה אחת מני רבות למצב העגום הזה.

מירי רגב קפצה על ההזדמנות והציעה להקים תחנת רדיו של מוזיקה נוסטלגית. מה דעתך?

״האמנים המבוגרים יותר לא מעוניינים להיות חלק מהנוסטלגיה, הם מעוניינים להיות חלק מהכאן והעכשיו. הסיבה ששושן הגיע למצב שהוא הגיע אליו, הייתה ייאוש. הוא עשה את ההדסטארט, השיג סכום כסף יפה מאוד, 130 אלף ש״ח אם אני לא טועה, הוא הקליט את החומרים, ולא השמיעו את השירים״.

אמרת בעניין של שושן אמירה אחת מפחידה: ״אני חוששת שהוא לא יהיה המקרה האחרון״.

״נכון. אני מביעה חשש, לא קובעת עובדה, אבל זה חשש אמיתי. איך שהדברים הולכים, נכון להיום, המצב לא הולך ונהיה יותר טוב. אני התרעתי על המצב הלא פשוט של האמנים כבר לפני 15 שנה״.

ואם לא תשיגי את הסכום של ההדסטארט? כל כך הרבה תקוות, חלומות…

״תקשיב, היום אני יודעת שאני בן אדם מאוד מאוד חזק. דברים לא יפילו אותי, שום דבר לא יפיל אותי. כל דבר שקורה אני רואה אותו בתור התנסות״.