שרופה: רק בחינוכית אפשר למצוא סדרה ישראלית כל כך מצחיקה

אם פרסי האקדמיה לטלוויזיה היו מעניקות פרס לסדרה עם התקציר הטוב ביותר, אין ספק ש"האחיין שלי בנץ" הייתה לוקחת אותו בהליכה. למי שפספס את התופעה המשוגעת הזו, הסיטקום מבית כאן חינוכית מספר על יוני, מורה להיסטוריה שחולם להפוך למנהל בית ספר, ולצורך כך חותם עסקה עם השטן במסגרתה הוא מתחייב להעביר את הבן שלו את מבחני הבגרות. אם זה לא מספיק, יש גם ליהוקים מדהימים: המוזיקאי דניאל קורן בתפקיד המורה, כוכב הרשת אורי ורד בתור התלמיד מהגיהנום ומאור כהן בתור שטן טבעוני עם נטיות היפיות. תוסיפו לזה את גיתית פישר כמנהלת בית ספר שהגיעה מהמשטרה, אושרית סרוסי כסגנית מנהלת דברנית ואת אבי גרייניק כשרת מסתורי – וקיבלתם סדרה שעל הנייר היא לילדים ונוער, אבל יש לה קייס טוב גם מול הקהל שכבר מזמן לא מסתובב בחולצת בית ספר.

אז יש רעיון מדהים וקאסט כיפי, אבל כל זה יכול לקחת את הסדרה רק חלק מהדרך. הפרק הראשון של העונה השנייה, שעלתה לשידור (וכמובן ליוטיוב) אתמול, הזכיר ש"האחיין שלי בנץ" היא יותר מקונספט מבריק, היא פשוט סדרה מהנה, קלילה ומצחיקה מסוג שלא עושים כאן מספיק. "בנץ" היא סיטקום מהסוג של "קומיוניטי" או "בוג'אק הורסמן" – מהיר ומפוצץ בפרטים קטנים, כזה שמצריך לעצור את הפרק מפעם לפעם כדי לקלוט הכול. כמוהן, גם היא מתחייבת לגמרי לדאחקה בכל פעם, לא משנה כמה היא פסיכית, מטופשת או ילדותית.

הנה כמה הברקות מטורללות כאלה, לצרכי המחשה: בנץ מזמן את גוליית התנ"כי מהגיהנום כדי לנצח בוויכוח על הגובה שלו; בית ספר שמקבל חסות ממותג דלק ואפילו פותח מגמת תדלוק, שמשתלבת בעלילה ברגע דרמטי; הופעת אורח של עדי ביטי בתור מפלצת לבה שממלמלת שמות של נבלי דיסני כדי לפתוח פתח לגיהנום וכמובן, קרב דרמטי שכולל השלכת פירות והאכלת שדים מהגיהנום בבורקס גלידה.

מעבר לזה, יש לסדרה גם צד רגשי ומעורר הזדהות יותר. בנץ הוא אאוטסיידר שלא מבין את דרכי בני האדם, כך שקשרים אנושיים ממש לא באים לו בקלות. בין כישופים מוזרים של בנץ להסתבכויות של יוני עם הבוסית או הקולגות שלו, לא מעט מהעלילה מוקדשת לניסיונות של בנץ למצוא את מקומו בעולם חדש ומוזר – אבל גם להפוך לחבר טוב יותר עבור מי שעוזרים לו בזה. נטע האידילאיסטית (נועה כהן) מנהיגה את חבורת החנונים שאליה בנץ מצטרף, אבל אלופת הפאנצ'ים בקבוצה היא בכלל הגותית חובתת החיות ניצן (נועה אסטנג'לוב, צליל מ"המפקדת").

העונה השנייה, אם לשפוט לפי שלושת הפרקים שנשלחו לביקורת, עושה את אותם הדברים שוב, אבל אפילו יותר מדויק ומשופשף. אחרי חופשת קיץ שבה ההתכתבויות בין נטע ובנץ כשלו בשתי פלטפורמות שונות – הודעות טקסט וגם עורב דואר עם מכתבי קלף – השניים מתקשים להתמודד עם הנוכחות זו של זה, בטח כשלנטע יש חבר שהיא משוויצה בו בכל רגע נתון. בינתיים, יוני מנסה לפתוח דף חדש מול הבוסית ולהיות פחות קטנוני ויותר חיובי, למרות שהחיים המבולגנים שלו נותנים לו המון סיבות לכעוס. הקומדיה מרגישה משוחררת יותר, דמויות שלא לגמרי עבדו בעונה הקודמת מצאו את הקצב והקול שלהן ויש גם מצטרפים חדשים, בראשם חן רוטמן ככרוב מתבגר וכאוטי.

על הדרך, נראה שהסדרה גם מבקשת להעלות הילוך בכל הנוגע לרגשות של בנץ וההאנשה שלו. אם בעונה הראשונה בנץ למד להבדיל בין טוב ורע, זיהה את כל מה שיפה ומרגש באנושות ומצא את עצמו גם במקום הכי לא צפויה, בשנייה הוא צריך להתמודד עם ההשלכות. כלומר, כמו כל נער מתבגר גם הוא צריך ללמוד שרגשות אנושיים זה לא רק כיף, לפעמים זה גם כואב ומתסכל, בטח כשמופיע טוויסט שמעיב על ההתאהבות המהוססת שלו ושל נטע. הטוויסט הזה מוסיף לעלילה כיוון אפל שמעבה אותה רגשית, גם אם סביר מאוד שברגע האחרון יימצא לו פתרון קל ומצחיק.

בסך הכל ההמלצה שלנו על הסדרה חמה כמו אש הגיהנום, אבל נסיים דווקא עם הערה מעט קטנונית – באחד הפרקים בעונה מבקשת דמות כלשהי לחנך את בנץ (ואת הצופים) על זהויות קוויריות שונות, אבל על הדרך חושפת בלבול של הדמות וכותביה בין זהות מגדרית לנטייה מינית. זה פספוס קצת מבאס כי אין ספק שהסצנה נכתבה מתוך כוונות טובות, והיה אפשר לפתור אותו בסיבוב של רבע שעה בוויקיפדיה. אותו פרק אפילו כולל קו עלילה שלם על קונספירציה המערבת את עורכי ויקיפידיה, שלמרבה האירוניה מוקדש לחשיבות של תחקיר ודיוק בפרטים. אופס.

"האחיין שלי בנץ", כאן חינוכית, פרקים חדשים בימים א' עד ד' ב-17:00, וביוטיוב