האנשים להם חיכינו: "האחים" הוא הסיפור של הישראליות היפה

ביום ה-60 למלחמת "חרבות ברזל" יותם ואסף דוקטור נראים עייפים, אך לא מותשים. לבושים בטי-שירט עם הכיתוב "ואהבת לרעך כמוך" בעברית ובערבית, מתוך קולקציה הנמכרת במסעדה, האחים יושבים לראיון על קוצים – תחושה מובנת כשלוקחים בחשבון את העובדה שמאז השבעה באוקטובר הם לא נחים דקה. החמ"ל שהקימו ב-20 אצבעות, ואשר האכיל עשרות אלפי חיילים ואזרחים, נסגר רשמית. את מקומו ממלאות יוזמות סיוע לחקלאים וליצרנים קטנים שנפגעו בעקבות המלחמה. "בתפיסה שלנו שום דבר לא השתנה. חמ"ל האוכל וכל מה שאנחנו עושים מאז הם המשך ישיר למה שאנחנו עושים תמיד, עיסוק באוכל מקומי והזיקה לישראליות", הם מבהירים. "אנחנו נלחמים על הערכים שלנו, שמקבלים עכשיו ביטוי קצת שונה".

בחודשים הסוערים שלפני המלחמה בלטו הדוקטורים כמתנגדים הקולניים ביותר להפיכה המשפטית מתוך ענף המסעדנות. בשעה שקולגות מילאו פיהם מים מחשש לפגיעה בהכנסות תלו האחים בחזית המסעדה פסקה ממגילת העצמאות, ועלו לירושלים לבשל למפגינים. "נרתמנו למחאה לא כי אנחנו אנרכיסטים, אלא כי המדינה חשובה לנו ויש דרך להתנהג", הם מנסחים את מה שבעיניהם נראה מובן מאליו. בשבעה באוקטובר, כשהבינו את גודל הפער בין דיווחים בתקשורת לנעשה בשטח, היו האחים הראשונים להתעשת: הם פרסמו קול קורא למתנדבים והשאר היסטוריה, שלא לומר היסטריה.

אוכלים ומפגינים. האחים בצילום בחניון שורש, בדרך לירושלים (צילום מתוך האינסטגרם haachim_restaurant)

"לאחר שבמשך שנה היינו בחוסר אמון טוטאלי מול מה שקורה במדינה, הבנו שכנראה נצטרך להיכנס לאירוע ולעזור במה שאנו יכולים – לבשל. בראשון בבוקר כבר התחילו להגיע הראשונים – רז ושלום מ-OCD, אפרת אנזל ואנשים נוספים, שעם חלקם בישלנו למוחים ליד משרד ראש הממשלה. זו הייתה התגייסות מהירה מאוד וחריגה בענף שלנו, שאינו כזה שיודע לעבוד יחד". כ-3,000 איש התגייסו לתפקידי בישול, אריזה, ניהול ושינוע ביוזמה אזרחית מהמרשימות שראתה מדינת ישראל.

היה רגע שתפסתם את עצמכם ואמרתם 'וואו מה עשינו'?
אסף: "בכל יום הייתי תופס את עצמי בסיטואציה כזו. כל יום הייתי בשוק מחדש".
יותם: "אני לא אשכח מקרה שבו מישהו מפרונטו הגיע לאסוף סחורה כדי לבשל. ירדתי איתו למטה, לחדרי הקירור, ואז קלטתי מה קורה. המון אנשים שאת רובם אני לא מכיר וסלבס שנמצאים באיזו פינה מקלפים גזר – אוחובסקי, תמר קרוון, ציפי שביט, ששון גבאי ואשתו. הסלבריטאיות שלהם עזרה להם להיכנס לסידור העבודה. בהרמת כוסית למתנדבים שעשינו בסוף השבוע הראשון תפסה אותי אישה מבוגרת ואמרה שאנו מצילים את מי שמתנדב לא פחות מאשר את מי שבחזית. אז הבנתי עד כמה החמ"ל חשוב גם לעורף".

ובכל זאת הגיע הרגע שבו החלטתם לעצור.
"בשבוע השלישי נפגשנו עם ראש מערך המזון בצה"ל שאמר ש'הצבא מאורגן – מכאן אתם מפריעים'. עשינו שיפט לסיוע למפונים, ונראה שהמדינה מתחילה להשתלט על המצב. הבנו שבסוף יש לנו אחריות גדולה לא רק לחיילים ולמשפחות, אלא גם ל-250 עובדים שצריכים להתפרנס. ומלבד זאת, יש חשיבות למסעדה שפועלת כמקום להתאוורר כי אנשים היו במצב נפשי קשה. משהו בחזרה לייעוד הבסיסי עושה טוב".

איך קמתם למחרת?
אסף: "הפרידה מהחמ"ל הייתה קשה. יומיים אחרי ההפסקה נכנסתי לדיכאון עמוק. תחושת חוסר תכלית. ישבתי עם השותפים ואמרתי שאני לא רוצה לפתוח את דוק. למזלי כשאנחנו מגיעים לנקודות כאלו אנו לא מרימים ידיים".
יותם: "ידענו לחתוך מכיוון שהסיפור ממשיך. הבנו שיהיו עוד המון צרכים שמשתנים כל הזמן. מה שמאפיין אותנו זה שאנחנו לא מתאהבים בשום דבר. שואלים את עצמנו מה נכון בנקודת הזמן הנוכחית ומשנים בהתאם".

גם סלבז באו לקלף. מרכז המזון הלוגיסטי במסעדת "האחים" (צילום: שרון בן דוד)

סגירת החמ"ל אין פרושה עצירת העשייה. הפעילות נמשכת בהיקף מצומצם יותר וללא כותרות בעיתון, שהדוקטורים ממילא מתרחקים מהן. הם ממשיכים לפעול בתיאום עם ארגון World Central Kitchen, המסייע לאוכלוסייה אזרחית באזורי עימות ("הם השתאו ואמרו 'יש לנו מה ללמוד מכם'"), מארחים ומאכילים. עבור משפחות החטופים הודפסו 500 כרטיסי הטבה שהועברו למטה החטופים. "מי שמגיע לאחת מהמסעדות שלנו רק מציג את הכרטיס ודואגים לו להכול. המשפחה של גלי טרשצ'נסקי הייתה הראשונה שאימצנו. הם באים לא רק לארוחה, אלא נשארים אחר כך וזה עוזר להם להרגיש נורמליים ולהתאוורר".

לפני כחודש אירחו האחים ערב שולחנות עגולים לרופאים ופסיכולוגיים קליניים ("כל אחד בא לשתף את החוויות שלו והתפרק בתורו"). בשבוע הבא מתוכנן אירוע הוקרה למתנדבים בענף הזית לרגל ראשון המסיק. תוך כדי כך, נמשכת הכנת אוכל לזקוקים לכך בפורמט מצומצם, כמה מאות מנות בכל פעם. "אנחנו מבינים שיש הרבה צרכים מיוחדים, ולגמרי בעניין של לתת להם מענה".

קיבלתם על עצמכם אחריות ששייכת למעשה למוסדות רשמיים.
אסף: "בימים הראשונים הרגשתי שאנחנו לבד. תחושת אכזבה מהמדינה והממשלה".
יותם: "אנחנו תומכים. ממלאים חורים. המילה 'אחריות' אינה מדויקת, כי פירושה שמעכשיו זה שלנו. וזה לא. בתפיסה שלנו אנו יודעים לקרוא את התמונה נכון ולהגיב. נתנו מענה מידי והתחלנו לנהל את הגורם האחראי – עיריית תל אביב, רווחה, כשרות. כשהגופים הרשמיים התעשתו ציפינו שישחררו אותנו".

ושיחררו?
"לאחר שהקטנו את התמיכה בצבא, מהר מאד פנו אלינו. בהתחלה ביקשו שנפסיק כי המשלוחים לא עמדנו בתקני תברואה, אבל ברגע שהפסקנו אמרו 'יש שטחי התרעננות, אולי תעשו להם איזו פריסה נחמדה, אבל לפי התקן שלנו'".

הרעלת מזון יכולה להיות בעיה רצינית במלחמה.
"עשינו את המקסימום שיכולנו. כמו עם הכשרות".

ואם כבר כשרות, האם חשבתם להפוך את הזמני לקבוע?
אסף: "לשנייה לא".
יותם: "אמרתי לעצמי שאולי שכשנחזור לפעילות נעשה שבוע כשר, ומיד חיזלשתי (צוחק). למרות שנחמד לראות אורחים עם כיפה. משגיח הכשרות שלנו שומר איתנו על קשר ואפילו התגייס לצבא. הוא קיבל כאן מפגש עם חילוניות שהוא לא פגש מעולם".

זה כשר, אבל לא להרבה זמן. "האחים". צילום: שרוןבן דוד

כשהחמ"ל נסגר, פתחו הדוקטורים את המסעדות בתור שוקי חקלאים ויצרנים קטנים, המשך ישיר לאג'נדה המקומית שמנחה אותם מאז ומתמיד. בכל שישי מגיעים לחצר האחים בעלי משקים, בתי בד, מחלבות ואמנים ומוכרים ישירות את מה שגידלו והכינו באהבה ובמסירות. בדוק שממול נמכרו יינות מאוסף המסעדה והאלכוהול הנפלא של מזקקת יוליוס, שנמצאת נכון לרגע זה, בשטח צבאי סגור. "אנחנו רוצים לסייע למי שבקו העימות אבל גם לשותפים שמלווים אותנו. הבנו שגם אם אנשים לא נפגעו בקו העימות, הפגיעה קיימת כי הענף כולו נפגע ואנו נפגענו. ממחשבה לצמצם את מלאי היין במצב הישרדות עשינו ההיפך כדי להראות ליצרנים קטנים שאנחנו דואגים להם ואוהבים אותם".

אך שוקי תמיכה כאלה צצו כמו פטריות, וכעת שוקלים האחים את המשך צעדיהם. "אולי זה כבר לא הפיתרון", ספק שואל ספק קובע אסף, ויותם מוסיף ש"אנחנו רוצים להמשיך עם השוק כל עוד הוא עוזר ליצרנים ולחקלאים, למרות שבשישי האחרון היה חלש יותר".

ובמקביל המסעדות פועלות כמעט כרגיל.
"הכל פתוח. האחים פועלת שבעה ימים בשבוע כמו לפני המלחמה. דוק עובדת בימים שני-שישי ופתאום רואים אותה בשעות היום, דבר שלא קרה לפני כן ויוצר אווירה מיוחדת. אייבי פועלת כמו לפני המלחמה, רק שבמקום שישי ערב פתחנו לבראנץ'. גם שם עשינו מכירות שהתחילו גדולות והצטמצמו. בשישי האחרון החלטנו לעצור את השוק באייבי כי יש רוויה".

חזרת? פוריל? פורל צלוי ומעושן. אייבי. צילום: אסף קרלה

התפריטים השתנו? 
אסף: "משבר תמיד מלמד אותך להשיל מעצמך שומן, כמו בקורונה. האחים נועדה לכל תקופה, ובגדול היא שומרת על אותו תפריט – אך אנחנו משתדלים להבין יותר מהיכן מגיע חומר הגלם, להיות בקשר ישיר עם החקלאים ולעזור ברכש. בדוק צמצמנו את התפריט בכ-40 אחוז, ואנו מגישים טלה ממשק מקנה דקל מחבל הבשור. דוק אף פעם לא הייתה מסעדה שמגישה המון בשר. בקר, טלה ושליו היוו לא יותר מ-50 אחוז מהתפריט. מתוך הבנה שרוב הטלאים מגיעים לארץ במשלוחים חיים – דבר שנורא ביאס אותי – מצאנו חקלאי שמשקיע בגידול. עברנו לחיה אחת ואנו מנצלים כמה שיותר ממנה בתפריט שחוזר על עצמו. הקהל מגיב טוב ואנחנו נהנים מהרזון הזה. ברמה האידיאולוגית, בלי קשר למלחמה, זה דבר נכון יותר ושיעור בצניעות".

כולם מדברים היום על אוכל מנחם.
"נושא הנחמה נוכח מאוד בכל המסעדות שלנו, אוכל שקל יותר להתחבר אליו. באייבי אבישג (לוי, השפית בפועל – ש.ב.ד.) הכינה דג חריף נהדר שלא היה בתפריט קודם לכן ופסטה קרבונרה. מילות המפתח הן נחמה וצמצום. הצוות הצטמצם ולכן התפריט היה חייב להצטמצם. אני עצמי עובד תשע משמרות בשבוע".

איך שומרים על יצירתיות בכזו סיטואציה?
"מתייחסים לפגיעות. למשל, פרויקט שאני עובד עליו עם קוויאר מקיבוץ דן, מוצר שמאוד לא קרוב למלחמה אבל המפעל קרוב ללבי. הם מייצרים קוויאר מהטובים בעולם ומשמשים שגרירים של ישראל. בגלל המיקום באזור מלחמה, המכירות בארץ ירדו כמעט לאפס. סוף חודש דצמבר הוא המאני טיים שלהם, ואנחנו רוצים לתת להם אפשרות לנצל את ההזדמנות ולמכור. מעולם לא חגגנו סילבסטר והפעם נכין מנות ביצים שכיף לשים עליהן קוויאר וכמהין. זה מקומי, זו העונה וזה טעים. אני מאמין שאנשים יבואו".

תבואו כבר, אנחנו מחכים. מסעדת האחים באבן גבירול (צילום מתוך עמוד האינסטגרם haachim_restaurant@)

האחים דוקטור מפרגנים לכל מי שעבד איתם. מהגופים הרשמיים הם מתלהבים פחות ומעלים טענות צודקות שנותרות ללא מענה. "זוהי פעם ראשונה שאנו נמצאים בפוזיציה שבה אנו ממלאים מקום של גופים גדולים. גילינו שכשאנו נותנים מענה, אף אחד לא יגיד לנו לעצור. כולם אומרים 'תמשיך להביא, תמשיך לתרום'. כולם הכירו בכך שהעסק הולאם. למה לא קיבלנו שום הכרה? למה אנחנו עדיין צריכים להוציא מהכיס כסף שאין ולשלם ארנונה וכל דבר אחר?".

העירייה לא נרתמה לסייע?
"לעיריית תל אביב יש כוונות טובות, אבל לטובתנו היא לא עשתה כלום. הממשק העיקרי שלנו היה עם מחלקת הרווחה כדי לעזור למפונים".

תוכלו להעריך את עומק ההפסד? אתם זכאים לפיצוי מן הסתם.
"אין לנו דרך להעריך זאת, ואנחנו לא שם. בגלל חוסר האמון במערכת אנו תמיד משאירים לעצמנו עתודה כספית גדולה בבנק ליום גשום שבוודאות יגיע. זה מה שקרה בקורונה. בזכות מרווחי הביטחון שאנו שומרים לעצמנו, בזמן משבר אנו יכולים להישאר עם ראש מורם ולעסוק לא בהישרדות אלא בלעשות את הדבר הנכון.  לגבי פיצוי, עדיין לא קיבלנו ואנחנו גם לא מצפים לכך. אם יגיע, יגיע".

יש מצב שתמנפו את הניסיון שצברתם לאפיקים נוספים לטובת הציבור?
"לפוליטיקה לא ניכנס, אבל נמשיך להיות מעורבים כדי לוודא שהמדינה שלנו הולכת למקום יותר טוב. לצד המשבר הגדול יש הזדמנות גדולה ואנו מקווים שמה שקרה לא קרה לחינם. שאפשר יהיה לנתב את הדברים לכיוונים טובים. הסיפור של האחים הוא הסיפור של הישראליות היפה ובא ממקום של אהבה אמיתית. לא פתחנו מסעדה כדי להתעשר. לא נתבאס אם היא תעשה כסף, אנחנו מאוד רוצים להתפרנס (צוחקים), אבל בהיררכיה של קבלת החלטות אנו מונעים קודם כל מערכים ומעשיית הדבר הנכון. לא נחכה שהגורל יפתור את המצב או שאנשים טובים ייקחו פיקוד. אנחנו מאחורי הקלעים, מנסים להשפיע מהמקום בו אנו נמצאים ולעשות כל מה שאפשר כדי שהעתיד הטוב יתגשם".