הסתיו הגדול: הקרקס של הברבי הרעה מאריאל השתלט על הבית

שבוע חמישי של "האח הגדול" נגמר, ואיתו הלך גם דייר חמישי. אלון חובל סיים את דרכו הקצרה יחסית בבית, כשגם בהדחה הזו יש תחושה שהנזק שנגרם לבית לא גדול באמת. גיא גם ככה הסתובב עם הבעת סבל בתקופה האחרונה, והוא בערך היחיד שממש היה אכפת לו. בהשוואה לדיירים אחרים שהיו יכולים לסיים את דרכם והשפעתם על העונה, אי אפשר באמת להשוות. סתיו, אברהם, יובל לוי וגם גיא הם הרבה יותר מהותיים להתנהלות בבית – לטוב ולרע – ולכן נשארו.

בסופו של דבר, אלון עוזב את הבית כשהוא לא מצליח לייצר סיפור משל עצמו. כמעט לכל הדיירים שנמצאים בבית ולא הודחו אפשר לצייר איזשהו DNA שמרכיב אותם – אבל אלון פיתח תלות אדירה בגיא. הוא ניסה להיתלות על הדמות הכריזמטית של גיא כדי למשוך עוד קצת זמן, אבל בסופו של דבר במבחן הבולטות וההיכרות – וההצבעות בהדחה הן בסוף תחרות פופולריות, אי אפשר להכחיש את זה – אלון לא נתן שום סיבות אמיתיות להשאיר אותו. וכשאין סיבה, אז לא מצביעים.

ביי ביי אלון, אנחנו כבר לא זוכרים מי אתה. "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

ההדחה של אלון, וגם הפרקים האחרונים, מטילים זרקור מסוים על גיא, עוד הוכחה לכך שיש הרבה אנשים שנכנסים לאח הגדול אבל לא באמת צריכים להיות בפורמט שכזה. שי חי ונתנאל רודניצקי הם שתי דוגמאות טובות מהעבר; אנשים שהדינמיקה הלחוצה של הבית, המחסור שיש לפעמים באוכל, ואווירת הלחץ הכללית שנובעת מהמצלמות ומהקצב הגבוה, לא עושה להם טוב. גיא כבר המון זמן נראה, ולפעמים מבטא זאת ממש, כמי שנמאס לו. הוא מותקף לא פעם (לפעמים גם באופן לא הגון) על ההתנהלות שלו בתוך הבית, ואחר כך גם מאבד חבר טוב – כל הסימנים מראים שאנחנו הולכים לצומת דרכים לגביו. גיא קצת ניסה להבין את זה בניסיון הפיוס (המגושם, בוא נודה) עם סתיו – הוא מבין שכדי להישאר בבית לאורך זמן, הוא חייב לבנות אופי קצת שונה ממה שהתגלה עד כה.

ככה נראה מישהו שנמאס לו. גיא, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

חוץ מזה ה-סיפור של השבוע האחרון, באופן שהולך ומתבשל, הוא הרומן הלוהט בין ספיר ואברהם. לפני שניגע בו, השוואה אחת לעונה שעברה: גם בעונה הקודמת, היו שני רומנים שסחבו את רוב העלילה. הראשון היה הרומן בין דיאן ונתנאל – סיפור פשוט על boy meets girl, שני אנשים צעירים יחסית שמתאהבים עד מעל הראש. פשוט, קל לעיכול, נוח במובן שהכל נמצא במקומו. את המקום הזה תופס הרומן בין שניר ושי – רומן שאין בו כאבי ראש, פשוט סוג של אהבה רגילה, שחווה עליות וירידות (וברור, בהינתן האופי של שניהם, שעוד תהיינה ירידות בהמשך).

ספיר ואברהם, לעומתם, יושבים לי על התמה של הרומן (המקסים) בין שחף וטליה. כי גם כאן, יש משהו הרבה יותר מורכב מסתם שיר אהבה פשוט. ספיר ואברהם נעים סביב גיל השלושים, שני אנשים שעברו לא מעט. על שניהם יש לא מעט צלקות מכל מיני חוויות חיים, שניהם קצת יותר מחוספסים אמנם, אבל שניהם גם סופר אינטיליגנטים, מאוד מתוחכמים, כאלה שיודעים להגיד בדיוק את המילה הנכונה בכל סיטואציה. במובן הזה, התחברתי לרומן הזה הרבה יותר; מעין רומן בשל יותר ונאיבי פחות, בין שני אנשים שפשוט גמרו לשחק משחקים. אם תרצו, ההבדל בינם לבין שניר-שי הוא כמו ההבדל בין שח מט לשש בש. Game On.

מתוחכמים, אינטליגנטים, חמודים. ספיר ואברהם, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

ועכשיו – איך אתם מחכים לזה, כמאמר המשוררת: סתיו קצין. כן, ברוכים הבאים לתת-תכנית הריאליטי "הסתיו הגדול" – הקרקס של הברבי מאריאל ממשיך להסתובב, לצעוק, לנבוח ולייבב מרה, באופן שממשיך להמאיס גם את הצדדים היותר חיוביים שלה (שדווקא בלטו, בעיקר בפרק האחרון סביב יום ההולדת של הבן שלה, ליאם). הפעם, ברשותכם, אני לא אדבר עליה – אלא דווקא על מי שמקיימות את הקרקס הזה טוב מאוד יחד איתה. פועלות הבמה הנאמנות, יובל לוי ואתי מייטב.

לא פעם דיברתי על כך שיש תחושה שגם בעונה הזאת קיים "פרלמנט" – מעין ברית דחויים בין המיעוטים שבבית, ה-misfits, שמתחברים לכדי קבוצת כוח. הפעם בהחלט אפשר לסמן את יובל לוי, אתי וסתיו בתור סוג של שלישיה שיושבת המון ביחד, מבינה טוב מאוד אחד את השני – וזה כמובן חשוב. גם אתי וגם יובל הן שתי נשים מכילות, ובבית שהרבה פעמים מסתובב על קוצים יש לזה משמעות חיובית.

קרקס של יבבות וצעקות. סתיו, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

אבל יש גם גבול. יובלוי ואתי לוקחות את הצד של סתיו יותר מדי. וזה מתחבר למשהו שאולי גדול יותר מהבית, והוא הרצון התמידי לרצות לראות את הצד החלש והמתקרבן. מין תחושת "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". וזה, כאמור, דבר חיובי – חשוב לראות את כל הצדדים, גם את הצד שנחשב ל"רע". אבל לפעמים יש פשוט ילדים רעים; וסתיו, בהרבה מקרים, התנהגה בצורה שלילית ורעה מאוד כלפי דיירים אחרים.

דוגמא קלאסית הגיעה השבוע – במסגרת משימת "חפי החפרפרת", שהכניס את סתיו (מילולית) אל בית הממתקים ואפשר לה לבחור מה שהיא רוצה: להנדס את הבית כרצונה. היו לה הרבה מאוד אופציות, חלקן היו חיוביות – וכל ארבע האפשרויות שבחרה היו כדי להזיק לדיירים אחרים. את גיא היא שלחה לשטוף כלים, לשי היא לקחה את הקפה, לשניר היא נתנה את התספורת של לרה – ואת ספיר, הדמות הכי יציבה ומייצבת בבית, היא הרחיקה מהתקציב. למה? כי היא יכולה. וזהו.

בואו ננסה להבין ולהכיל. פרלמנט הדחויות, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

התחושה היא, כמו בריקאפ הקודם, שסתיו פשוט לא יכולה היתה לראות מערכת יחסים שלא קשורה אליה. לפחות לא בלי שהיא תגזור על כך קופון בדמות זמן מסך ממושך. היא רוצה את אברהם לידה, כדמות כריזמטית ומושכת, כדי לספוג קצת מהאור שלו ולהתמקם בתודעה, אז היא לא תרד לו מהגב (כולל בשורה של נביחות ילדותיות, שיש להן רמז מאוד ברור) – עד שאברהם יתקפל ויתנצל והיא תוכל שוב לצאת כקורבן וכמי שנדפק. 

וכן, אני יודע שסתיו מגיעה מסיטואציה בעייתית ועברה קשיים בחיים שלה (יש מישהו בבית שלא סוחב איתו תיק קטן? חלקם סוחבים קיטבגים) – אבל זה לא יכול להיות כרטיס חופשי להתנהגות שלילית ורעילה. וסתיו, מה לעשות, היא מוקד של התנהגות לא טובה ולא חיובית בבית. אבל למה שהיא תשתנה? שוב ושוב היא מקבלת את אמון הצופים (שגם שרים לה מחוץ לבית), השליליות שלה מביאה זמן מסך וכתוצאה ישירה גם הצבעות – לכאורה הכל עובד. אבל מתישהו היחס המתנשא עוד עלול לחזור אליה כבומרנג.

אל אל ישראל. ההשבעה של יענקי, "האח הגדול" (צילום מסך: רשת 13)

ולסיום – חייבים גם לתת את הכבוד, תרתי משמע, לרגע המרגש ביותר של העונה עד כה. הוא לא קרה עכשיו, אלא בפרק של יום חמישי – וזה היה הרגע הגדול של יענקי. יענקי, בעצם קיומו בבית, הוא סוג של מסר אל העולם שבחוץ – אל הסטיגמות שיש לקהל החילוני על חרדים מסוגו של יענקי. הפעם ההפקה פתחה עוד שסע חברתי מוכר, והוא תופעת הגיוס לצה"ל. יענקי, מסתבר, תמיד רצה להיות חייל – לא כקונטרה לאמונה שלו ולבחורי הישיבה שגדל איתם אלא כמשהו שבא איתם ביחד. לחיות חיים של תורה, לצד חיים של משמעות ותרומה למדינה שבה הוא חי.

זו המשמעות החשובה של יענקי בבית, ואולי גם בכלל בפריים טיים הישראלי. בתקופה שבה החדשות מפרידות בינינו, הוא מספק את הדוגמא הטובה ביותר שאפשר "גם וגם". שהישראליות אינה שתי קבוצות קיצוניות שמתרחקות זו מזו, אלא משהו שיכול וצריך גם לחיות ביחד. הרגע שבו יענקי עומד ב"מסדר", נושם נשימות עמוקות של גאווה לצלילי שיר טקס ההשבעה המיתולוגי, "נשבע" של חיים משה (בהופעת אורח אגדית – תאכלי אבק, אנה זק!), ואחר כך פוצח במונולוג מרהיב על חוסר הסתירה שבין דת לבין תרומה למדינה – הוא רגע ישראלי שחשוב לחוות אותו על המסך. אולי במובן הזה, "האח הגדול" ניסתה לשדר את אותו המסר שמנסים לשדר המתחרים שלה מכאן 11 – הנבחרת הצעירה בכדורגל: אל אל ישראל.