לא הכל אבוד: המתמודד שבאמת מגיע לו לנצח את אורן חזן
עונה שלמה של שעמום ואורן חזן מגיעה לסיומה בעוד שני פרקים, והריקאפ שחיכיתם לו מסמן את שני הסוסים השחורים שיכולים לקחת את הניצחון מאיש המדון והשנאה הפופולרי. באופן מעניין מאוד, מקרה הבוחן הלהט"בי שעלה לדיון השבוע מצביע בדיוק על ההבדל ביניהם
אח, אני אוהב את ריח סוף העונה על הבוקר. ימים ספורים לפני הגמר, מעט הדיירים שנותרו מותשים נפשית ורגשית, משועממים עד לשד עצמותם, לאף אחד אין כוח לריב, להתווכח, להתכתש. אוקיי, למעט אורן חזן. הפרקים האחרונים היו כמה מהפרקים הטובים ביותר של העונה, וזו רק עדות נוספת לעד כמה הסטנדרט צלל. עצם העובדה שהשעמום עושה טוב לתוכנית מצביע על המיאוס הכללי מתרגילי האח, שהשנה פשוט הוציאו את כל המוגלה החוצה מבלי שיהיה את אפקט הריפוי שאחרי. בדרך כלל מדברים באח הגדול על הדרך שהדיירים עשו, אבל מישהו באמת חושב שהאורן חזן, הטיטי או האור שפיץ שיוצאים עוד מעט מהבית באמת השתנו?
כיאה לעונה החפוזה הזו, שוויתרה על חלקים חשובים כמו כניסת דיירים שניה או קשת עונתית, גם המפגש הקבוע של הדיירים עם הילדים שהיו היה מעט מדי ומאוחר מדי. השבוע הילדותי הזה, שהתחיל בקייטנה המזורזת שבקושי מלאה פרק של חצי שעה והסתיים בכניסה לחדר חשוך עם טישו, הוא הניסיון האחרון של האח לסחוט טיפות אחרונות מהלימון הזה. התרגיל הפסיכולוגי הפשוט והאפקטיבי הזה שמוביל את הדיירים לשוחח עם הילד הפנימי שלהם היה מופיע לרוב בתור רכיב בודד בתוך משימה גדולה יותר, אבל העונה הזו מותחת הכל, אז למה שלא נהפוך את זה למשימה? אה רגע, זה אפילו לא משימה? הם סתם בוכים ללא מטרה? אוקיי, כן, הגיוני. זה לא כאילו אנחנו בתחרות פה.
בשלב הזה לגרום לדיירים לבכות שקול ללירות בדגים בתוך חבית שרוקנו ממנה את המים. האמת, הייתי בוכה רק מלראות את התמונה זזה ומדברת עצמונית בטכנולוגית דיפ פייק מקריפה במיוחד, כי זה דבר שנשלף הישר מסרט אימה בתקציב נמוך, אבל אני חייב להודות – השיטה הזו עובדת. אמנם הייתה שם קצת חזרה על נושאים מצד תמיר, ואור שפיץ לא מבוגרת מספיק כדי שהתכסיס הנוסטלגי הזה יעבוד עליה באופן אפקטיבי, אבל הוא גם הצליח להוציא משרית ועומר ברזני דברים שלא יצאו מהם במשך עונה שלמה. כן, זו רק עוד עדות לחולשת העונה הזו, אם מצליחים להוציא את זה רק עכשיו, שני פרקים לפני הגמר.
אם כך, מתוך השיעמום אפשר לראות יותר בבהירות את השוני בין הדיירים ולנסות להמר על המנצח. כן, למרבה הצער נכון לעכשיו נראה שאורן חזן עדיין המועמד המוביל, ממש כשם שהיה בראשית הדרך. הוא רתם בחוכמה את דמותו המתסיסה כדי לאגד סביבו קהל מאמינים אדוק שיצביעו לו גם אם לא טרחו לראות את הפרקים רק מעצם אורן חזניותו – הכניסו אמירה פוליטית כאן – וזה כלי נהדר בעונה עם רייטינג כל כך נמוך. גם העובדה שכל מי שנכנס איתו לתאקל מצא את עצמו עולה במדרגות היא עדות לכוחות בתוך ומחוץ לבית. אבל זה לא אומר שהכל אבוד.
יש שני סוסים שחורים שעשויים להפתיע עד יום שלישי הקרוב: הראשון הוא תמיר, שעשוי להיות הזהבה בן של העונה, הצבעה מחאתית שמעידה יותר מהכל על מיאוס הצופים מסכסכנים. לא יכול להגיד שזה מנצח שיספק אותי, אבל הוא לפחות יעודד אותי שלא אבדה תקוותנו. האפשרות השניה והיותר מעניינת מבחינתי היא עומר ברזני, שעשוי להפתיע אחרי שבפרקים האחרונים הצליח להיפתח הרבה מעבר לדמות הבחור המצחיק והחמוד של ההתחלה. אם כבר מדברים על דרך, נראה שהוא הדייר שעבד יותר מכל השאר, שוחח עם אנשים רחוקים ממנו, ניסה לצאת מהבועה בה הוא חי, להשתנות, להתפתח, להתקדם, וכל זאת מתוך עמדה הומאנית שרואה בכל אדם אדם.
באופן מעניין מאוד, מקרה הבוחן הלהט"בי שעלה לדיון השבוע מצביע בדיוק על ההבדל בין חזן לברזני. אורן, פוליטיקאי פחדן שהוא, כמעט והצליח להחביא את דעתו על להט"בים (בקצרה: תומך, אבל חושב שהמצעד והמוחצנות הכללית מיותרים) עד לפרק האחרון, והתגלה – כמה מפתיע – כעוד סטרייט פטרוני שמטיף לקהילה מה היא צריכה מבלי לנסות להקשיב. ברזני לעומת זאת, שבבירור מגיע מרקע שמרני אפילו יותר מחזן, ניסה לאורך כל העונה להכיר את תמיר, להבין את אורח חייו, להתעניין בניואנסים ולהבין שכל בעיה שיש לו עם אהבה בין זוג גברים היא בעיה שלו בלבד. כל הבעת דעה נעשתה מתוך צניעות אמיתית וכבוד כן, ויש תחושה שהוא באמת למד משהו העונה. אם יש דבר כזה מגיע באח הגדול, אז לעומר ברזני מגיע לנצח.