"טאטי": בית קפה שכל שכונה צריכה

עד עכשיו לא ברור לי אם הפסיכולוגיה היא זו שתעתעה בי מפני שחציתי את הקו הבלתי נראה שמפריד בין תל אביב לגבעתיים, או שבאמת יש במסעדת טאטי משהו שאמור לאפיין מסעדות פרברים. כך או כך, יש משהו חמים שאופף אותך בכניסה. זה לא השירות, שלא מצטיין ביחס אישי במיוחד, גם לא העיצוב או התפריט, שאין בהם "ביתיות". בסך הכל עוד בית קפה שמתחפש למסעדה, או מסעדה בצורת בית קפה – ובמקרה הזה הכל ארוז בתוך מאפייה (משובחת, יש להוסיף). העניין טמון כנראה בקהל. אתה נכנס ומרגיש שיש איזה ריטואל מקומי שנקלעת אליו. רוב הסועדים רגילים לבוא הנה כדי לחגוג משהו משפחתי, או כדי להימלט מאימת הבישול והכלים, או כדי לחלוק זמן איכות עם חברה או חבר, הרחק מהילדים, אבל לא הרחק מדי. יש להם זמן. היחידים שממהרים הם עובדי ערוץ 10 הסמוך, כמו העיתונאי הממושקף והלוחמני שבא לחטוף משהו לאכול רגע לפני שידור תוכנית התחקירים היוקרתית שלו (ושלמקרא שורות אלה יבין איך לכל הרוחות התגלגלתי אל מעבר להרי החושך).

התפריט סולידי, בדיוק כמו שמצופה ממסעדה כזו, לא נועז ולא מתחכם, אבל יש בו כמה הבזקים של מקוריות. כך, לצד החציל עם הטחינה, סלט האגסים והרוקפור, השניצל וכבדי העוף עם הפירה הבלתי נמנעים, מוצאים גם סביצ'ה ויקיטורי בתמרהינדי. במסעדות כאלה הכל קם ונופל על הביצוע. ראשונה הגיעה צלחת רחבת ידיים מרופדת בפרוסות קרפצ'יו בקר עסיסי ומלא בטעם שתובל רק במעט שמן זית ובמלח גס. מעל פוזרו עלי רוקט רעננים ופרמזן ולמרבה הצער גם כמויות נדיבות של איולי שהיה מיותר לגמרי ורק הפריע לטעמם הטוב של חומרי הגלם. ממול הגיעו לביבות בצל, פרסה וריקוטה שאכן הוכיחו רמת ביצוע ראויה לציון. שלוש הלביבות הכרסתניות היו פריכות ויבשות משמן טיגון מבחוץ ולחות ונימוחות מבפנים, כך שטעמן העדין התגלגל בנועם על החך. לצדן הוגש יוגורט סמיך וחמצמץ שהשלים היטב מנה פשוטה ומצוינת.

המשכנו עם עוד מנה מקלאסיקת הרסטו־קפה, ספגטי מיטבולס. המנה מגיעה בשני חלקים, צלחת ספגטי ברוטב עגבניות וסיר קטן המכיל את כדורי הבשר, אף הם ברוטב. או שקרתה תקלה, או שאולי יותר מדי צלחות עם ספגטי שבושלו אל דנטה חזרו למטבח והכריחו את הטבח להתיישר עם סגנון "משפחתי" יותר, מכל מקום הספגטי היו מבושלים יתר על המידה, ספוגים ברוטב הסמיך וכל העסק היה דביק. לעומת זאת כדורי הבשר היו אווריריים וטעימים, מדיפים ניחוחות של עשבי תבלין ומעקצצים בחריפות קלה.

המבורגר סינטה ב"טאטי". צילום: דניאל לילה

לבסוף הימרנו על אחת המנות הנועזות יותר, המבורגר סינטה עם פטריות ברוטב הולנדז. גם כאן המנה מוגשת בפשטות: שתי קציצות מבשר באיכות טובה, צלויות לרמת מדיום ורודה ומונחות על פרוסות דקות של חלת בריוש. על כל אחת מהן פרוסת שמפיניון ורוטב הולנדז סמיך וחלק גולש מפסגת הקונסטרוקציה הזאת. בלי עגבניות, חסות, חמוצים ושאר אביזרי המבורגר מקובלים. בסביבה הקולינרית הזו מדובר במנה מקורית והתוצאה לא רעה. כאן המקום לציין לשבח את העובדה שכיאה למאפייה ששמה הולך לפניה, עושים כאן כבוד למאפים. כך הבריוש הטרי שבבסיס ההמבורגר וכך פרוסות לחם השיפון שהוגשו עם הקרפצ'יו לאחר ביקור קצר בטוסטר. שניהם באיכות טובה מאוד ומהווים מרכיב חשוב בטעמן של המנות שהוגשו איתם ולא רק בתחושת השובע של הסועד.

משום מה היה נראה לי שטאטי הוא מקום טוב לטעום קרפ סוזט – מנה שהיא כביכול פשוטה אבל רק לעתים נדירות באמת טובה. אולי זה בגלל ההתמחות הידועה שלהם בעוגות ובקינוחים ואולי מפני שצליל שמו של המקום מזכיר דודה צרפתייה שבטח יודעת לטגן חביתיות לכלל שלמות. לצערי זה הסתיים במפח נפש עם הודעתה של המלצרית שהיום המנה חסרה. הסתפקנו בעוגת גבינה עם שוקולד בלגי, שאמנם הרחיקה אותנו מהדודה הצרפתייה אבל הייתה כשלעצמה מצוינת.

כמו שכל דירה צריכה מרפסת, כך כל שכונה צריכה מקום לשבת, לשתות, לאכול ולהעביר בו את הזמן. בז'אנר הזה טאטי היא כל מה ששכונה צריכה.

המדרג

אוכל: 8
אוירה ועיצוב: 7
שירות : 7
תמורה לכסף: 7

ציון כולל: 7

חשבון בבקשה

קרפצ'יו: 53 שקלים
לביבות פרסה: 42 שקלים
פסטה מיטבול: 66 שקלים
סינטה המבורגר: 83 שקלים
עוגת גבינה שוקולד: 36 שקלים
קיר רויאל: 29 שקלים
חצי קרלסברג: 28 שקלים
תה: 12 שקלים

סה"כ: 349 שקלים

לטאטי