"הביסקסואלית" עושה עוול לנטייה המינית שבמרכזה

בפרק הראשון של "הביסקסואלית" שואלת אחת מחברותיה הלסביות של הגיבורה ליילה, "מישהי בכלל מכירה ביסקסואלית?". היא זורקת את השאלה לחלל הפאב בכזו התרסה שהתשובה ברורה: ביסקסואליוּת לא קיימת. זו סצינה שהיא ההגדרה של ביפוביה: איך זה מרגיש כשאומרים לך כשאת לא קיימת? שחלק מהזהות שלך הוא "המצאה של אנשי שיווק שרוצים למכור סודה", כפי שמגדירה ליילה?

"הביסקסואלית" היא סדרה קומית־דרמטית מהנה לבינג' קליל, בעיקר כי היא לא באמת מנסה לערער על הגבולות המוכרים של השיח המיני, ולהיפך: היא רק מחזקת אותם. את הסדרה יצרה דזירה אקבאן, שמגלמת איראנית־אמריקאית שחיה בלונדון ומשיקה עם בת הזוג שלה אפליקציה חדשה, "השאזאם של הבגדים". ליילה היא עוד וריאציה על האנה הורבאת' הידועה לשמצה מ"בנות": מילניאלית מרוכזת בעצמה וחסרת ביטחון, אבודה באופן מתסכל ובעלת נטייה חזקה להרס עצמי, שמחקה את כל מי שסביבה (את התסרוקת של העובדת שלה למשל). זה אולי לא צירוף מקרים שאקבאן גם שיחקה בכמה פרקים של "בנות".

מוזר, וגם חסר מעוף, לקרוא לסדרה "הביסקסואלית", מאותה הסיבה שהיה מוזר לקרוא לה "האיראנית". הסינגולריות הזו מיד מציבה ביסקסואליוּת בעמדה נחותה, אפולוגטית, דורשת הסבר מדעי מספק, מדען בשחור לבן שיספר: "היום ילדים, נלמד על הזן הנכחד, הביסכסואליסטים!". אנחנו יותר מסך הנטייה המינית שלנו, ואם כבר האכלה בכפית, לפחות שהייצוג יהיה הולם.

אקבאן מגלמת דמות מלאה בשנאה עצמית שנגעלת מהמילה "ביסקסואלית". במונולוג מטריד היא אומרת שלהגדיר את עצמך כך "גורם לך להיראות לא אמינה, כאילו לאיברי המין שלך אין נאמנות לאף צד. כאילו אין לך קריטריונים. זה לא דבר נחמד או קולי להיות, זה עושה לי צמרמורת". אף דמות לא סותרת אותה או מאזנת את הדברים בהמשך. זה תמוה במיוחד לאור העובדה שאקבאן היא אקטיביסטית שבראיונות מנפצת מיתוסים על ביסקסואליות. בסדרה היא משמיעה סטריאוטיפים כאילו הם אמת, לא בהפוך על הפוך – האם זהו חלק מהדרך שלה לקבלה עצמית? אם כן, הייתי שמחה לראות את ההתפתחות הזאת כבר בעונה הראשונה.

השנאה שליילה מרגישה כלפי ההגדרה "ביסקסואלית" מקבלת הסבר בסצינה כואבת במיוחד (ספוילר לפרק 4!). כשליילה יוצאת מהארון בפני החברה הכי טובה שלה, דניז, היא נתקלת בכעס ואכזבה. "למה העמדת פנים שאת לסבית?" שואלת דניז. היא מרגישה ששיקרו לה, אבל לא כועסת על עצם השקר אלא על התוכן שלו: ביסקסואליות היא משפילה ורעה, בניגוד ללסביות שהיא נטייה מינית "אמיתית", ואלידית וברורה.

עוד כתבות מעניינות:
"ג'נטלמן ג'ק" מציגה את הגיבורה הלסבית הכי רלוונטית בטלוויזיה
איך הפכו הסדרות הבריטיות לדבר הכי מחרמן על המסך?
נטפליקס: הסדרות והסרטים השווים שעולים החודש

הסטריאוטיפים מתפרצים גם בסצינות מינוריות יותר. גייב הסטרייט והלבן מניח שכל הביסקסואלים לא מונוגמיים ("יש לכם יותר מדי מבחר!") ואישה שהתחילה לצאת לראשונה עם נשים מכונה "תיירת מין". ליילה מספרת שאם בחור היה "סוחף" אותה ברגע הנכון, לפני שהכירה את סיידי, הייתה אולי "הולכת בדרך הפחות קשה". כלומר, המשיכה היא בהכרח למגדרים ולא לאנשים: אי אפשר להיות באמת ביסקסואלית, רק לסבית או סטרייטית.

(זהירות! ספוילר ענק לסיום הסדרה) בסופו של דבר, ליילה מתחרטת: ההרפתקנות המינית לא הייתה שווה את הוויתור על האופציה למשפחה "נורמלית" עם סיידי. נחמד שיש בסדרה סקס לסבי לא מצונזר ועירום כמו שאוהבים בטלוויזיה האנגלית, אבל היה הרבה יותר נחמד לקבל ייצוג של אישה ביסקסואלית שלא מתנצלת על המשיכה שלה, ושעבורה המילה "ביסקסואליות" לא מייצגת את כל מה שרע ודוחה בעולם.

ברגעים היפים, "הביסקסואלית" מצליחה לשקף קצת את הפרדוקסים הבלתי נגמרים בחוויה המילניאלית. במסיבה רדומה שבה כולם נראים כאילו הם מככבים בהפקת הוט קוטור ויקטוריאנית ומסוגננת, ליילה וג'ון מייצרים אסתטיקה שקרית משלהם, שמייצגת חוויה של לילה פרוע (למשל, קשקוש של זין בטוש על הלחי), מזייפים הנאה כדי לייצר פומו. אבל גם הביקורת הזו נשארת שטחית ולא מקורית. בהשוואה לסדרות חדשות אחרות עם קהל יעד זהה, כמו למשל "פליבאג", "הביסקסואלית" מיושנת ולא מחדשת דבר.

← "הביסקסואלית", החל מרביעי (5.8) yes LONDON ו־yes VOD