ניפגש לדרינק בלובי: הברים הכי טובים בבתי מלון
קהל לבוש באלגנטיות אירופית, בליל של שפות שטוען את החוויה בארומה בינלאומית, אנונימיות דיסקרטית שמייצרת הזדמנויות לפלירטוט ודרינקים מפתיעים: ברים בבתי מלון הם קפיצה ממוזגת לחו"ל בלי בידוק ביטחוני בנמל התעופה
להגיד שבתי המלון ברחבי העולם הם שותפים נאמנים לסצנת האלכוהול האורבנית יהיה האנדרסטייטמנט של השנה: במידה רבה בתי המלון הגדולים הם אלה שהמציאו את הסצנה ומוסיפים לתחזק אותה. אין מיקסולוג-מתחיל שלא מכיר את ההיסטוריה של מלונות שהפכו לאייקוניים בזכות הבר שלהם: מלון סאבוי הלונדוני או מלון וולדורף-אסטוריה בניו יורק הם מוסדות מוכרים בתחום כבר משלהי המאה ה- 19, אבל יש כמובן אין-ספור דוגמאות עדכניות יותר. המלון הטרנדי "מונדריאן" על הגדה המזרחית המתעוררת של התמזה מתפעל שני ברים שהפכו למובילי הסצנה הלונדונית ובניו-יורק.
בארץ, נדמה שעד לפני פחות מעשור, אי אפשר היה למצוא בר ראוי בבית-מלון: המלונות הוותיקים, גם המוערכים שביניהם וגם כאלה שנמנים על רשתות בינלאומיות שיודעות לתת כבוד לדרינק, החזיקו בברים כמעט בעל-כורחם והתמקדו בלשדוד את התייר שמתקשה להירדם בלי הדרינק שלו.
סצנת מלונות הבוטיק הפרה את הדממה המלונאית: מלכי-הסצנה הם כמובן האימפריאל והבלבוי (שבמלון ברדיצ'בסקי), אבל גם הלייברי של מלון נורמן, הבר הנפלא של הוטל מונטיפיורי ועוד, משלימים נבחרת מכובדת למדי של ברים בבתי-מלון שמהווים את מרכז סצנת הקוקטיילים המקומית.
המפורסם ביותר, אך גם היוצא-דופן שבחבורה הוא האימפריאל: הוא אמנם חולק את אותו חלל נדל"ני עם בית-המלון הצמוד, אבל אין ביניהם סימביוזה: בעוד המלון הוותיק אינו נהנה מיוקרה או ממעמד מיוחד בקרב תיירי הפנים והחוץ, הפך ה"אימפריאל" לאייקון בינלאומי. המיקסולוג בר שירה ושותפיו שמפעילים את הבר במלון, מתחזקים גם את הבר במלון "כרמים" בדרך לירושלים ולשירה יש מה לומר על הסצנה המתפתחת:
"אני בתחום כבר כ 17 שנים – ורק עכשיו אני מתחיל להרגיש שבתי מלון זיהו את הערך-המוסף של בר חזק. בעולם ניהול של בר או מסעדה יוקרתית הוא חלק בלתי נפרד ממלונאות. כאן בארץ עוד פועלים לפי פרדיגמה מיושנת: מתייחסים לספא או לאולמות הכנסים כמרכזי-רווח, אבל במרבית בתי המלון לא רק שלא תמצא בר איכותי אלא לרוב גם לא מסעדה".
יש הסבר למצב המוזר הזה?
"הסבר אחד הוא הכשרות. אין לי מושג איך זה שבחלק מהמלונות מותר לפתוח את הבר הצמוד בשישי בערב ובאחרים לא, אני מניח שזה קשור לדרגות השונות של הכשרות. בנוסף גם חוקי השכר במלונות נוקשים יותר וקשה להפעיל בהם עסק כמו בר שיהיה רווחי".
המלונות הגדולים – בדרך
המודלים לשיתוף פעולה בין הברים למלונות מגיעים בכל מיני צורות, אבל עיקר ההתרחשות היא במלונות הבוטיק. "שיתוף הפעולה יכול להתבטא באוכל, כמו במקרה של מאיר אדוני ומלון קרלטון, שמגישים אוכל גבוה אבל גם כשר, אז יש תזוזה לכיוון הנכון, אבל היא איטית. לעומת זאת במלונות הבוטיק החדשים המצב שונה לגמרי: בבל-בוי האורחים עוברים מהקבלה לחדר דרך הבר, במונטיפיורי יש סימביוזה נהדרת בין הבר, המסעדה והמלון וגם בנורמן הבר הוא חלק בלתי נפרד מחוויית האירוח" – מסכם שירה בפרגון לקולגות.
חלק מהשינוי האיטי שעליו מדבר שירה, אפשר למצוא באייקון מלונאי תל-אביבי מהאסכולה הוותיקה כמו "דייויד-אינטרקונטיננטל". המסעדן איציק אדרי (טמפל-בר, בלאק, בר 55 ועוד) הוא מאז ינואר 2017 גם הבעלים של בר-הסיגרים של המלון – ששינה את את שמו מ"אינקה" ל "צ'ה" (על שם צ'ה גווארה): "ראינו שהמלון בתפוסה כמעט-מלאה במשך רוב ימות השנה ושחלק גדול מהאורחים הם אנשי עסקים – והחלטנו לקחת את המקום ולהתאים אותו לסטנדרטים שלהם. שינינו את התפריט מחלבי לבשרי ושיפרנו מאוד את הבר. השלב הבא יהיה גם מסעדה טובה וכשרה".
מה היחס בין אורחים מהמלון לבין הבליינים התל אביבים שנכנסים במיוחד לבר?
"להערכתי כ-80% מהנכנסים לבר הם אורחי המלון. במקרים רבים מדובר בלקוחות חוזרים, וכבר קרה שפתחנו את הבר במיוחד מחוץ לשעות הפעילות עבור לקוח גדול. אם היה לנו חשש מהפעלת בר בבית מלון הרי שהוא התפוגג מהר מאוד – אנחנו מאוד מרוצים משיתוף הפעולה וערוכים להמשיך ואפילו להרחיב אותו למקומות נוספים כמו "קמפינסקי" במוקם בימים אלו".
קר שם בחוץ
אם בתל-אביב השינוי הוא איטי, מחוץ לעיר הוא כמעט שלא קיים, במלון המפורסם ביותר בישראל, "קינג דייויד" של רשת מלונות "דן", הוקם בשנה האחרונה בר שמוקדש ליין ישראלי ומספק טעימות רוחב מיוחדות של מגוון מהיקבים הישראלים הכשרים. אפשר ללגום בו גם קוקטיילים קלאסיים – כיאה למעמדם של אורחיו הנכבדים, אבל קשה למצוא שם בליינים ירושלמים שקבעו לדרינק במלון. במלון "כרמים" של רשת "ישרוטל" נעשה צעד גדול קדימה בעזרת חבורת "אימפריאל" שמפעילה את הבר במלון, לצד פעילויות הקשורות בתרבות היין. יחד עם זאת, הפעילות מיועדת בעיקר לאורחי המלון – ולו רק בגלל מיקומו המרוחק ממרכזים אורבניים. גם כשמרחיקים צפונה ההיצע לא משתפר בהרבה: אפילו מלונות בוטיק נפלאים כמו "אפנדי" בעכו, מציעים חוויית בר-מוגבלת: אמנם המקום מנהיג קוקטייל של אחר-הצהרים על גג המלון, אך למרות התצפית הנהדרת, מרבית האורחים מסתפקים בכוס יין לבן או קמפארי עם סודה, כך גם במסעדה שבמרתף המלון שבה לוגמים בעיקר יין.
חמש נקודות לגימה מצטיינות בבתי מלון
-
האבות המייסדים, מלון אימפריאל
אימפריאל זכה להיות בר הקוקטיילים הראשון שהכניס את ישראל לרשימת הטופ 50 של הברים בעולם ומאז הוא רק הולך ומשתפר. העיצוב מוקפד, הלקוחות יפים ואמידים ומנות הבר אינן מתחכמות אבל טעימות ונכונות. הכי כיף להגיע לקראת ערב, לתת מבט אחרון בשמש ובאחרוני המתרחצים שעולים מן הים, להזמין קוקטייל דוקטור ביזארו, שהוא שילוב מרתק של מזקל וסינגל מאלט, סלרי, לימון, טבסקו ירוק וג'ינג'ר ביר בטעם מעושן, חריף, מורכב ומרענן, והכל בחבילה אחת (58 ש"ח). שווה לנשנש לידו סביצ'ה בודהה צוחק של מוסר ים נא, קארי פסיפלורה, לימון, נענע ושמנת חמוצה עם פאפאדם ביתי (46 ש"ח).
אריסטוקרטיה בנחמני, מלון נורמן
המלון השוכן במבנה היפה (ואולי גם היקר) בתל אביב מציג בר שמרגיש כל כך חו"ל בלב העיר, עד שבא לך לשחק אותה זר מסתורי, לדבר באנגלית ולקוות שלא ייכנס מישהו שמכיר אותך. זה בדיוק המקום לקוקטייל שידפוק לך את הראש ככה שתרגיש שאתה יכול להרשות לעצמך לקחת כאן חדר על בסיס קבוע, למשל לאסט וורד (62 ש"ח) על בסיס ג'ין ושרטרז. מובן שאחרי שניים כאלה מוכרחים משהו שינחית לקרקע המציאות, ומה טוב יותר מנורמן בורגר נפלא (64 ש"ח), שאחריו קל הרבה יותר לחזור לחום המהביל של שדרות רוטשילד ולזמזם "לו הייתי רוטשילד".
-
היהלום שבכתר, מלון הוטל מונטיפיורי
היהלום שבכתר קבוצת R2M הוא אולי הבר היוקרתי בעיר מבחינת הרכב היושבים בו. מבט מסביב יחסוך מכם את הקריאה במדור הרכילות העסקית. תוכלו לזהות את ההוא שעשה אקזיט עם ההיא שזרקה את בעלה איש העסקים ולהפך. הבר מספק יופי של אוכל כשהבחירה שלנו היא הנאמס הוייטנאמי, כיסונים מטוגנים של חזיר ושרימפס קצוצים על עלי חסה (46 ש"ח). תענוג. יש כאן תפריט קוקטיילים נחמד, אבל הכי כיף ליד מנה שכזאת יהיה בקבוק שאבלי קר מבורגון (מחירים: 229־880 ש"ח לבקבוק), אלא אם כן אתם אלה שעשו את האקזיט, או אז נמליץ גם לקנח את המנה עם בארמניאק וינטאג' במחיר צנוע של 128 ש"ח לכוס.
-
משרתים ואדונים, מלון ברדיצ'בסקי
יצירת האמנות של המיקסולוג אריאל לייזגולד שוכנת במלון ברדיצ'בסקי ונקראת הבל בוי. בר הבאטלר חבוי בתוך הבל בוי. אם הבל בוי מעוצב בסגנון שנות ה־20 העליזות, על גבול הקינקי ומעורר את ההורמונים של היושבים עוד לפני שהוא מעורר את בלוטות הטעם שלהם, הרי הבאטלר מעט אפל יותר, האמפרי בוגרט סטייל, ומיועד למי שרוצים לעשות את הדבר הכי ביזארי שאפשר לעשות בבר תל אביבי. אשכרה לדבר. האוכל והשתייה בהתאם לאופי הברים. בבל בוי מומלץ להתפרע עם דאקי פאטה, כלומר פאטה של בעלי כנף, ריבת פלפלים פיקנטית וקרוסטיני (82 ש"ח) וללגום לצדם קיפ קלין נאמבר 2: וודקה סיגליות שמיוצרת במקום, סירופ חרובים, לימון, קורדיאל משמש (שאף הוא נרקח במקום) ובועות אפרסק (58 ש"ח).
לעומת ההתפרעות הזאת האווירה הסולידית יותר של הבאטלר פשוט דורשת את מגש הפייב אוקלוק טי. מגש מדורג על ארנב מחרסינה ובו כריכונים שכאילו נלקחו משעת התה המפורסמת של מלון ריץ הלונדוני, כולל דוגמיות בלתי נמנעות של פיש אנד צ'יפס (72 ש"ח) ולצדו קערית של הפונץ' היומי (כ־50 ש"ח) שמוגש במקום עם ספלונים קטנים. התוצאה היא תחושת משתתף מצטיין במסיבת התה של הכובען המטורף.
-
בא לשכונה בחור חדש, מלון פוליהאוס
קשה להאמין עד כמה קל להתנתק מהמולת שוק הכרמל ואלנבי כשמטפסים אל בר הרוף טופ פוליהאוס הממוקם על גג מלון הבוטיק החדש. קומת הגג מתפרשת על 600 מ"ר שבמרכזם ברכת שחייה ונוף תל אביבי נשקף מהם. תלגמו פה פולי קולינס מג'ין, חליטת ארל גריי, מיץ לימון וטוניק (59 ש"ח), ותנשנשו קרואסון תוניסאי עם טונה צרובה ופפריקה מעושנת, סלט תפוחי אדמה ובצל באיולי לימונים כבושים, ביצה חצי קשה, לימונים כבושים, עריסה וכוסברה (63 ש"ח).
וגם ארבע המלצות עצירה מחוץ לעיר
ברים ראויים בבתי מלון מחוץ לעיר הם נדירים וקשים לאיתור, ובכל זאת תמצאו יחידי סגולה שנוצצים למרחוק
המקום שלכם בשקיעה – הגג של האפנדי, עכו
נדמה שאין צורך להציג את מלון אפנדי בעכו, המיזם היוקרתי (והיקר!) של אורי ירמיאס המוכר כאורי בורי. נראה שנכתב כבר הכל על החדרים המיוחדים, השיפוץ הנאמן למקור, הרסטורציה של ציורי הקיר ואפילו על המצעים מכותנה מצרית. לעומת זאת חשוב לחדד את העובדה שחוויית השתייה במלון נחלקת לשניים: מצד אחד אפשר ללגום במרתף שמשמש גם כמסעדה ובו מאופסן היטב מבחר יינות מהארץ ומהעולם. במקביל המלון מזמין את אורחיו לדרינק על הגג אל מול השקיעה. משתתפים נוספים באירוע על הגג הם מאות ציפורי סיס שנוהגות לחולל בשחקים לקראת השקיעה. אמנם קוקטיילים מתוחכמים לא תמצאו כאן, אבל כוס של קאווה, קמפארי בסודה, ג'ין עם טוניק או המשקה שהכי מתאים לעכו: עראק עם קצת קרח ומים, יהפכו את המחזה הנפלא למרהיב אף יותר (30־45 ש"ח למשקה).
-
לוקיישן לדרינק עם אובאמה – בר היין במלון קינג דיוויד, ירושלים
מלון קינג דייוויד הוא מסוג המקומות שבהם הפאר הוא אמיתי ונטול נובו ריש. לפני כשנה הפך אוריינטל בר הנמצא במקום לבר יין, עם מערכת מזיגה מושקעת ששומרת על טריות היינות. בכל יום מוצע תפריט טעימות מתחלף שכולל ארבעה יינות שונים במנות טעימה של 100 מ"ל ובמחירים מצוינים (שני יינות ב 59 ש"ח, שלוש יינות ב־87 ש"ח, ארבעה ב־111 ש"ח).
לצד היין יש גם תפריט בר מיוחד שדווקא המנות הפשוטות בו, כמו הפוקאצ'ה הטרייה או הבורסקטה עם הירקות, ואפילו צלחת של ירקות טריים, הם המתאימים ביותר למי שרוצה באמת ליהנות מטעימה של יין ישראלי כשר. המקום מקיים מעת לעת גם הרצאות וערבי יינן, אך החוויה המהנה ביותר היא מפגש עם מלצר היין המכונה צ'וצ'ו ומפגין בקיאות מפתיעה בכל הקשור ליין ישראלי, בגישה בלתי מעונבת בעליל.
קינג דיוויד
-
השלוחה של האימפריאליסטים במזרח, אימפריאל רד, מלון כרמים בקריית ענבים
המלון היחיד מחוץ לתל אביב שהחליט לשלב בתוכו בר קוקטיילים אופנתי הוא מלון כרמים המזוהה דווקא יותר עם ענף היין. צוות ה אימפריאל בניצוחו של המיקסולוג בר שירה לקח את הבר תחת חסותו והפך את הקוקטיילים המפורסמים שלו לחלק אינטגרלי מחוויית האירוח. מי שלא מכיר את האימפריאל המקורי כדאי שיתנסה בקאמלו לוקו (בעברית הגמל המשוגע) שמזוהה כל כך עם בר שירה: רום לבן, וורמוט אדום, ליים ובירה (44 ש"ח), ומי שחייב ללוות את הדרינק גם בלעיסה מוזמן לערוך הכרות עם לחמניית הבאן טלה (45 ש"ח) של השף שלום גניש. מדובר בגרסה כשרה לפולד פורק המוכר לחובבי הז'אנר, שבה תבשיל טלה בתמרים מחליף את הבשר הלבן בליווי איולי עם הרבה צ'ילי – מה שבטח ייעשה חשק לעוד קוקטייל.
-
פנטזיות על מזרח תיכון חדש באמריקן קולוני, ירושלים
במזרח ירושלים נמצא המתחם המלונאי אמריקן קולוני שמפורסם דווקא בבראנצ'ים שלו בשבתות שבהם תוכלו לראות גברות בכובעים וג'נטלמנים לבושים במיטב האופנה הקולוניאלית, כאילו המנדט הבריטי עדיין פה בשביל להישאר.
הברמנים, בסגנון אולד פאשן (במובן הטוב של המושג), ישמחו לרקוח כל קוקטייל. ההמלצה שלנו היא הקלאסיים כגון דריי מרטיני ובלאדי מרי (50־55 ש"ח למשקה). ההמלצה הזאת תקפה במיוחד אם אתם פוקדים את הבר שבחוץ. מובן שבחורף הירושלמי מוטב להסתתר בבר שבמרתף. תוכלו ליהנות מאחד מעשרות סוגי הסינגל מאלט, שייאמר לזכות המקום שהוא החזיק עוד בשנים שבהן שתו בתל אביב רק ג'יי אנד בי.
האוכל משוחרר ממגבלות כשרות, והוא טוב מאוד. תשכחו ממנות בר קטנטנות בסטנדרטים תל אביבים ולכו על ספייר ריבס בדבש (148 ש"ח). אם אם אין לכם מיטה צמודה להתעלף לתוכה נסו גם פלטה של מזטים ירושלמיים (80 ש"ח). אחרי כמה דרינקים במקום הזה אפשר באמת להתחיל להאמין בדו קיום.
[interaction id="59a3f54f1868a8c438dfc7db"]