גבורת האור: 10 הגיבורים הגדולים של השבוע השלישי למלחמה
זה היה שבוע של דשדוש וקיפאון מורטי עצבים, המחדל ממשיך להתגלגל והזעם והכאב רק גוברים, אבל גם בשבוע השלישי של המלחמה היו מי שהתעלו על עצמם ועל כל הקשיים וסיפקו לכולנו מעט השראה, נחמה ותקווה. מיוכבד ליפשיץ ועד כריס רוק: יש למי להצדיע
מפה לשם, כבר שלושה שבועות בתוך המלחמה. הזמן ממשיך לרוץ קדימה, ואנחנו עדיין תקועים באותה שבת ארורה. זה היה שבוע של דשדוש, שבו הרגשנו – בצדק או שלא – שאנחנו רגע לפני הכרעה. בינתיים ממתינים, ומנסים להתגונן בכל דרך אפשרית, עם אזעקה, עם הדחקה, עם מועקה. אבל גם – ואולי בעיקר – בתוך השבועות הקשים והבשורות האיומות, בולטים כמו תמיד ניצוצות של אור. נרות קטנים בתוך החשיכה שהדליקו אור בתוך הלב לכולנו – בניסיון הנואש לעבור גם את זה. גיבורי המלחמה שלנו. שבוע שלישי.
>> מקוונטין טרנטינו עד האחים דוקטור: גיבורי השבוע השני במלחמה
>> מרחל אדרי עד ג'ו ביידן: גיבורי השבוע הראשון במלחמה
1. יוכבד ליפשיץ
לטוב ולרע היא עמדה במוקד השבוע הזה. ליפשיץ חזרה הביתה יחד עם נורית קופר, שבויה רביעית שחוצה את הגבול מהצד הנכון, ונאלצה לספוג לא מעט אש של כוחותינו. למרות העובדה שמדובר באישה בת 85 אחרי חוויה טראומתית, מול אנשים שלא בדיוק בוחלים בהפרת זכויות אדם, היא ספגה ביקורות על הדרך הפשוטה והישירה שבה תיארה את מה שעבר עליה. היו כאלה שאפילו העזו לקרוא לה "פיגוע הסברתי", רק כדי להיווכח שמה שהעולם באמת שמע, זה את הסבל שליפשיץ עברה ושכל המבקרים חסרי הבושה מבינים בדיוק כלום ושום דבר בהסברה בינלאומית. יוכבד ליפשיץ היא גיבורה. אמיצה. היא שרדה את אחד הדברים הכי נוראיים שיכולים לקרות לבן אדם ונשארה בחיים. מודל לכולנו.
2. חמ"ל אחים למשק
ארגון המחאה "אחים לנשק" הפך בשלושת השבועות האחרונים לארגון הסיוע האזרחי הגדול במדינה, ומילא את הוואקום שהמדינה השאירה בכל החזיתות תוך כדי שהוא ממשיך לספוג הסתה רעילה ומסוכנת מטעם כנופיות הקואליציה. זה לא עוצר אותו, ובשבוע האחרון הוקם חמ"ל אחים למשק, שגייס כבר אלפי מתנדבים לקטיף ואריזה כדי להציל את החקלאים בדרום ובעוטף ואת החקלאות הישראלית בכלל, כולל הקמת שוק איכרים בחמ"ל שבאקספו תל אביב כדי שיהיה להם איפה למכור את הסחורה. כמובן שאתמול התברר שהממשלה מעוניינת לעצור את הפרויקט החשוב הזה, ולהעביר את האופרציה לידי ארגון הימין המתנחלי "השומר החדש". אם לא עוזרים לפחות תפריעו.
3. האזרחים שצועקים את האמת
מלחמה, בטח מלחמה כמו שלנו, היא אירוע מאתגר. היא גם אירוע שמוציא מתוכנו כוחות נפשיים אצורים. בני אדם רגילים מסוגלים לעשות בתקופה כזו דברים בלתי רגילים. וכאלה הם מי שמקפידים להגיד את האמת – גם כשהיא לא נוחה. זה קורה לא מעט בשבועות האחרונים: כאשר פוליטיקאים שאמורים להיות עכשיו בחדרים סגורים ולעבוד בשבילנו ממשיכים לשחק את המשחק הרגיל, לעשות פוליטיקה, לחפש "פוטו אופים", לגנוב עוד קצת קרדיט ציבורי על חשבון הזוועות שמתחוללות סביבנו. מולם נעמדים ישראלים טובים שמטיחים בהם את האמת: אין לכם מחילה. לכו לעבוד. בצניעות. אל תחפשו את הקרדיט כי לא תמצאו אותו. איבדתם אותו מזמן. אנשים שאיבדו את האמון של הציבור צריכים להרוויח אותו מחדש בעשייה. רוצים להמשיך ולעסוק בפופוליזם? לכו הביתה.
4. עורך אלמוני בתאגיד השידור הציבורי
זהו שיר לעורך אלמוני. אין לי מושג איך קוראים לו, אבל הוא עשה לעצמו, למעסיק שלו ולמדינה כולה שירות גדול. זה האיש שהיה צריך לשבת ולכתוב את התגובה שפרסם תאגיד השידור הישראלי ל"שר המורשת" (עוד תפקיד ריק מתוכן בממשלה ריקה מתוכן), עמיחי אליהו, שגם המלחמה הקשה מסביב לא מנעה ממנו לחזור לאובססיה הישנה והרעה של הממשלה – סגירת התאגיד. כל זה, למרות שכאן עושים את עבודתם בצורה הטובה ביותר – אפילו ביתר שאת, מאז שפרצה כאן המלחמה. בערב היום שבו עמיחי אליהו הוציא מפיו את הציטוט המביך הזה, בראיון לערוץ 7, שודר בכאן 11 התחקיר של "זמן אמת" שבו סיפרו התצפיתניות לראשונה כמה הזהירו מהאסון שעומד להתרחש – ואף אחד לא הקשיב. זה מה שגוף שידור ציבורי אמור לעשות, זה מה שהמדינה אמורה לייצר, ואם הכל יעבוד למדינת ישראל כמו שצריך אז התאגיד יישאר ועמיחי אליהו ילך.
5. ברק בכר
זו תקופה מוזרה, שבה בניגוד לכל מבחן סבירות, אמירת האמת אינה מובנת מאליה. אנחנו מוקפים בשקרים, במצור ממש, ולעתים גם נדמה שהשקר מנצח. ואז, מדי פעם, צצים אנשים שאומרים את האמת בפשטות, בניקיון, בקור רוח. מאמן הכוכב האדום בלגרד, ברק בכר, סיפק רגע כזה, במסיבת העיתונאים שלו במשחק נגד לייפציג בליגת האלופות. כשמאחוריו הסמלים של אופ"א, שבחרה להתעלם מהקורבנות הישראליים ולהסתכל שוב על "שני הצדדים", בכר סיפק מונולוג של ארבע וחצי דקות ואמר את מה שרץ בלב של מדינה שלמה כבר עשרים יום. הוא שם על השולחן את הכאב – לא רק הישראלי, אלא גם האנושי – שרבים בכדורגל העולמי והאירופי מסרבים להכיר בו. בכר הוא מאמן גדול, אבל ברגע הזה הוא גם הוכיח שהוא אדם גדול שברגע אחד פתח את הלב, ונכנס למאות אלפי לבבות אחרים.
6. עובדי "דפוס בארי"
גבורה, כאמור, מגיעה בהרבה צורות. היא לא תמיד מתגלה רק בשדה הקרב, או כשאתה ממש צריך להציל חיים. לפעמים, גבורה היא היכולת לקיים את החיים – במקום שבו זה בכלל לא מובן מאליו. וזו הדוגמא של דפוס בארי, מבתי הדפוס הפעילים בארץ, שחזר השבוע לעבוד בקיבוץ שעדיין פצוע ושותת דם מהטבח המזעזע. כמה תעצומות נפש צריך כדי לחזור לשם, למקום החשוף והמסוכן, מקום שבו רק לפני רגע המוות עוד מלך, מקום שבו התגלה הרוע במלוא פרצופו המכוער. ואף על פי כן, מדפסות ידפיסו. "דפוס בארי" חזר, ואיתו גם ההבטחה שקיבוץ בארי יחזור יום אחד למה שהיה – גן עדן של שפיות ואהבה, אהבה שתנצח את השנאה והרוע שתקפו אותו לפני 20 יום.
7. ארץ נהדרת
תכנית הסאטירה של המדינה חזרה השבוע. גם עליה, כמו עלינו, ראו את הזמן שעבר – ואת הכאב שהתחבא בין השורות. ובכל זאת, על אף הכאב, הם שוב כאן – חדים, ומעניינים ומצחיקים כמו שהיו תמיד. זה אמנם היה רק ספיישל קצר, רחוק מהקרנבל הרגיל של התכנית ועם סאבטקסט ברור של עצב עמוק, אבל זה היה חשוב, ולו רק בשל העובדה ש"ארץ נהדרת" אפשרה לנו, לרגע אחד, להרגיש שוב נורמלים. גם בתוך התקופה הכי לא נורמלית שהיתה כאן, "ארץ" על שחקניה ויוצריה הבהירה שהיא לא מתכוון לוותר בלי קרב במלחמה הקשה שלנו, האזרחים. המלחמה על השפיות.
8. ברהנו טגניה
וכשמדברים על השבוע הזה של המלחמה, צריך להצדיע גם למי שנלחמים מלחמה לא פשוטה בעצמם: כתבי השטח, אלה שמסכנים את עצמם כדי להביא את התמונות לכל בית. ברהנו טגניה ידוע בתור דמות די חביבה, גם החיקוי המצוין שלו (עוד תרומה של ערן זרחוביץ' לעולם הזה) הוסיף לכך. בימים הקשים של מחאת הדמוקרטיה הוא עורר לא מעט זעם בנטייה שלו לדקלם את דיווחי המשטרה כפשוטם, אבל במצבי חירום יש מעטים שיודעים כמוהו לעשות את העבודה. זה בעצם מה שכל עיתונאי שעושה את עבודתו נאמנה בתקופה הזו אמור לעשות: להביא את המצב לאשורו מהשטח אל המסך שלנו. גיבורים לא אלמוניים, עם וסט, קסדה ומיקרופון, שבלעדיהם היינו יודעים הרבה פחות על מה שקורה עכשיו. עיתונאים.
9. נועה תשבי
אי אפשר לדבר מספיק על כל מה שהממשלה לא עושה, אבל אפשר במקביל גם להצדיע למי שכן עושים. נועה תשבי היא לוחמת הסברה אמיתית, נכס ממשי של ישראל בהוליווד. אחרי שנים שבהן עיצבנה את חבריה בתל אביב כשעמדה כמעט אוטומטית לצד ישראל בכל סיטואציה היא גם הפכה לחלק מהשירות הציבורי בזמן ממשלת בנט-לפיד, אך הודחה ממנו בראשית ימיה של ממשלת ההפיכה המשטרית כי היה חשוב לסדר את הג'וב לאיזה מקורב. כבר שנים שנועה תשבי, השחקנית וקראש הילדות הכי חזק שלי, מדברת למי שמוכן לשמוע וגם למי שלא. תשבי פשוט המשיכה, בהתנדבות, והיא מהווה כרגע את אחד הצירים החזקים של ההסברה הישראלית בעולם, על רקע הכישלון ההסברתי המטורף של נתניהו ושריו, וממשיכה להיאבק למען המדינה. פטריוטית אמיתית, בניגוד לאנשים שהעדיפו על פניה פוליטיקאים סוג ד'.
10. הוליווד
כאמור, זו לא תקופה טובה ממש לאמת – אנחנו חיים עם המון דיסאינפורמציה ולשקר יש הרבה דוברים והרבה אינטרסים. דווקא בגלל זה, אמירת האמת הפשוטה על מה שקרה כאן ב-7.10, בלי קונספירציות, בלי אג'נדות, הפכה להיות מעשה חשוב. והכוחות החזקים בהוליווד, בניגוד למעוזים ליברליים רבים אחרים בעולם, איתנו על מלא. הכוכבים, המנכ"לים ואנשי תעשיית הבידור שחתמו על העצומה שקראה לנשיא ביידן לעשות ככל הניתן על מנת לשחרר את החטופים, באמת ראו את שני הצדדים. הם לא ניסו לרכך את המסר ולאזן אותו. הם קראו לשלום כמי שמבינים בדיוק מי המכשול האמיתי לשלום בסיפור הזה – מי שרצחו בברוטאליות מחרידה 1,400 איש. זה היה רגע שבו הוליווד השמיעה את קולה וידעה להיות בצד האנושי. תודה מיוחדת שלוחה לכריס רוק, ג'רי סיינפלד ואוברי פלאזה אהוביי – ידעתי שאפשר לסמוך עליכם.